איןטקסט:ציונה ושות'

From איןציקלופדיה
Jump to navigation Jump to search

"אני אוהבת מישהו אחר. הוא ודאי," אמרה עליזה, "עלול לקנא."
"זה לא נורא עד כדי כך," אמרה ציונה.
"אולי בשבילך זה לא נורא!" הטיחה בה עליזה. "בשבילי זה נורא ועוד איך!"
"אל תיסחפי, מטומטמת אחת," אמרה אביבה. "הוא סתם חננה שמאלני. מה את צריכה אותו?"
"אביבה, את יכולה להגיד עליו מה שאת רוצה, אבל עבורי הוא חבר נפש. אם אלך עם גבר אחר, זה ודאי ישבור לו את הלב."
"צרותייך אינן צרותיי!" פסקה אביבה וחזרה למלאכה.
"אמרי לי, ציונה," התחננה עליזה, "מה עלי לעשות?"
"עצה שלי," ענתה ציונה בקול יבש, "תתאבדי."
"הו, ציונה, פרענקית חסרת אחריות שכמוך. היא ילדה! היא בת 25! היא עלולה להתייחס לקשקושים שלך ברצינות יתרה," נזפה בה אביבה.
"ואת זקנה סנילית!" אמרה ציונה בקול נעלב.
"התחלנו עם הקיפוח?" לגלגה אביבה.
"די! סתמו!" התערבה עליזה בשיחה. "הבה נשוב לנושא המרכזי."
"שהוא?"
"תעזרו לי!"
"תקשיבי לי ותקשיבי לי היטב," התחילה אביבה בקול קשוח, "עלייך לעשות כן: היי עירומה לגמרי ולרגלייך נעלי עקב גבוהות."
"נועז ביותר!" התלהבה ציונה. "מה עוד?"
"את תסתמי!" התפרצה עליה אביבה.
"את תגידי לי לסתום? גם אני אגיד לך לסתום."
"איפה היינו? עירומה לגמרי ונעלי עקב. יופי. אחר כך תכסי את עצמך בשמיכה. תבואי אליו, תשילי מעלייך את השמיכה ושימי ידייך על מותנייך. תתחילי לתפוס פוזה של ביץ', כי אחרת זה לא ישמע אמין: 'רואה אותי, שפן עלוב?' אמרי לו בעוד את לוחצת עם ידך את צווארו. 'אני אחרי סקס עם החבר החדש שלי. דרך אגב, יש לי חבר חדש. ואתה - שפן עלוב - אפס מאופס שכמוך, כבר לא חלק מחיי. ובכן, לך לעזאזל'."
"אבל אביבה! זה עלול לגרום לו נזק פסיכולוגי לכל ימי חייו!" אמרה עליזה. "יש לי תואר בפסיכולוגיה. אני מבינה בזה."
"יופי לך! תואר בפסיכולוגיה ואת לא מסוגלת לפתור בעיה כל כך פצפונת," זלזלה אביבה. "זה עלוב למדי."
"טוב, החלטתי," אמרה עליזה.
"סוף סוף!" הריעו אביבה וציונה.
"שני המאהבים שלי ואני נתחתן בחתונה משותפת."
"גועל נפש," פסקה אביבה בנחרצות.
"אני דווקא בעד," אמרה ציונה.
"זה מפתיע מישהו?" אמרה אביבה, "והרי השכל שלך איננו!"
"את, אביבה, לא מסוגלת לגלות ליברליות כלפי הסביבה וזה בסדר גמור. אך אסור שהדעות הפשיסטיות שלך תעלנה לסדר היום," אמרה ציונה.
"הופה, תראו תראו. יש לנו סעדיה מרציאנו בבית. מה יש, פרענקית? חושבת להתייפייף קצת, למצוא חן בעיני השיכנוזים?" שאלה אביבה.

וייכנס ההוא שציונה לא אוהבת ומתלבטת אם להגיד לו את זה או להציע לו את רעיון החתונה המשותפת. "הופה, הופה, תראו, תראו," אמרה אביבה, "החרא המושתן בא לעשות אורגיה המונית."
"איך ידעת?!" צעק החרא המושתן. "אגב, אין לכנותי חרא מושתן כלל וכלל."
"אל תקשיב לה, היא פסיכית," אמרה עליזה. "אני, אני... שבורה!"
"שמעי משהו," אמר החרא המושתן, "אם תרדנה בליל דמעותייך, שמחתי לך אבעיר כצרור תבן. אם תרחפנה מקור עצמותייך, אכסך ואשכב על אבן. אם תאמרי אל מחול לרדת, על אחרון מיתרי אנגן לך. אם תחסר לך מתנת הולדת, את חיי ומותי אתן לך. ואם לחם תאבי או יין, מן הבית אצא כפוף שכם ואמכור את עיני השתיים ואביא לך גם יין גם לחם. אך אם פעם תהיי צוחקת בלעדי במסיבת מרעייך, תעבור קנאתי שותקת ותשרוף את ביתך עלייך."
"זה יפה לאללה," אמרה עליזה, "אבל מה זה רלוונטי לסיפור?"
"צודקת," אמר החרא המושתן, "זה לא רלוונטי. בנות, אנא התפשטנה."
"הו! הו!" צהלה עליזה.
"מה קרה?" שאל החרא המושתן.
"כלום, זה פשוט מייתר את העצה של אביבה," ענתה בחיוך.
"איזו עצה של אביבה?" שאל החרא המושתן.
"לא משנה," ענתה עליזה בחיוך.
"כי חשבתי לתומי שזה מייתר את אביבה," אמר החרא המושתן בחיוך נבוך.
ציונה ואביבה נשתתקו קלות והחלו בשיתוף הפעולה, כי כך מוטב הדבר, והצטרפו לחרא המושתן ולעליזה באורגיה הקבוצתית שלהם.