איןחדש:השממית הקרקוקירצית
השממית הקַרְקוּקִירַצִית הִנַה בעל חיים נדיר שהתגלה ברוׁזַלִיסְפִּיה במאה ה-10 בעקבות חיפושיו של המגלה ד"ר לאונרד אֶסְפַּמַיוּף, שהיה גם חקלאי, חוקר מחלות ים ומלחין (למעשה איש אשכולות; עיסוקו של אסמפיוף במוזיקה קלה שהתבטא במנגינות הקלות שהלחין, בערך 250 גרם, מהוות השראה לרבים מלהיטיה של הזמרת מרטיני שפריץ, כגון: "הכני, תינוק, בשנית" ו"אבוי לי כי עשיתי זאת בשנית").
הדרך לגילוי בעל חיים נדיר זה הייתה מפותלת, עמוסת מכשולים. הסיפור המפורסם מספר, ע"פ הפרסומים שמסופר כי פורסמו זה מכבר, כי אסמפיוף ניסה לחקור את התפתחות יכולת ההליכה אצל תינוקות באמצעות השוואה בין דפוס זחילת התינוקות לדפוס זחילת זוחלים שאינם תינוקות. עוזרו הנאמן – סֶסְנוֹפַּאטְל לַזִ'ינַאוִּי – ייעץ לו, על מנת לעשות זאת, לקחת תינוק ולאפשר לו לזחול בסביבתם הטבעית של זוחלים כמו לטאות, תנינים ועוד.
אסמפיוף גייס לצורך המשימה את תינוקה של בתו, פֶנְגְ'וֶּאיה (שאמנם הייתה בת 14 באותה עת, דבר שהוא בלתי נתפש מבחינתנו כיום, אך מתקבל על הדעת בהתחשב בעובדה שגיל הנישואין החוקי באותה תקופה ברוזליספיה עמד על 12 שנה). מסופר כי אסמפיוף הזדעזע מעט מהאפשרות להשתמש בנכדו כאובייקט מחקרי, אך ססנופאטל לז'ינאווי לחץ עליו לעשות כן, בטענה שהשימוש בקרובי משפחה יביא את אסמפיוף להתמסר למחקר עוד יותר, כאילו המחקר עצמו הוא בשר מבשרו, וכך יגביר את איכות המחקר משמעותית. פנג'וואיה לא התנגדה אף היא ויותר מזה, הפטירה: "אולי טוב לו לתינוקי שיטעם את טעם הטבע". בשלב זה ניגש אסמפיוף לצ'מבלו העתיק ששכן בבית משפחתו וניגן את אחת המנגינות שהלחין, מנגינה קלה מנוצה, שבהשראתה נכתב לימים הלהיט "הכני, תינוק, בשנית", בעוד פנג'וואיה מלמלה אל מתחת לשפמה: "סאבטקסט או מה?"
שכנוע התינוק, על-פי העדויות, היה משימה קשה מנשוא. נכדו של אסמפיוף כבר בגיל חודש היה ידוע כאישיות ציבורית ממולחת, החרדה לדימויה ובוררת בקפידה הצעות הזויות לפי מידת הפרסום שתפיק ממנה. כחלק מהמאמצים המחקריים ההזויים שעשיתי לצורך הכתבה, נפגשתי באופן אישי עם ססנופטאל לז'ינאווי, לצורך ראיון עומק. למרות גילו, לז'ינאווי הצטייר כניחן בתפקוד, בתקשור, בפתיחה בקלפים, בסגירת לוחות שש-בש, מביט (לרוב בתימהון), ואף מריח לו.
להלן תמליל ראיון העומק שערכתי עם לז'ינאווי בנושא המחקר, ובפרט המאמצים לרתום את התינוק לטובתו, מאמצים שהיה הרוח החיה הגוססת מאחוריהם:
- י"א (יוני אלנתן): מר לז'ינאווי, כבוד רב עבורי לפגוש אותך. אתה למעשה האדם החי היחיד שיש לו עדות ממקור ראשון מת על מחקר יחידני בתחום חקר החי הגוסס, זה נכון?
- ס"ל (ססנופאטל לז'ינאווי): שממיות או לא להיות, מה?
- י"א: שנינותך למרחקים.
- ס"ל: אודה.
- י"א: אני רוצה לברר אתך מספר סוגיות שטורדות את מנוחתי: איך ההיכרות שלך עם לאונרד אסמפיוף נוצרה? מה היה כל כך מאתגר בשכנוע התינוק? מה היה טיב היחסים ביניכם בהמשך?
- ס"ל: את לאונרד הכרתי בהיותי שממיתן צעיר. חשיבותי בחוגי חקר החי הגוסס קירטעה במקצת. מרבית העוסקים בתחום חקר החי הגוסס חשבו אותי למה שמכונה בלשון העם חנטריצ'רץ'. רוצה לומר – אדם בזוי המשנה את דעותיו לפי רצון הסובבים אותו, ללא הפעלת כל מחשבה עצמאית, כרוכסן – פעם נפתח ופעם נסגר. אנשים חשבוני לבלתי אמיץ, לנגרר, ולכן הפיתרון הטוב ביותר שיכולתי להעלות על דעתי הוא להיות שולייה של מישהו, side-man. מה, לא?
- י"א: זה קצת… סותר.
- ס"ל: כלל וכלל לא. חשוב על כך: כריזמה היא דבר נרכש, ולי פשוט אין אמצעי רכישה. להיות רשאי לממש את הרעיונות שלך, גם במעשים של אדם אחר, זו פריווילגיה מאין כמוה.
- י"א: "צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים".
- ס"ל: אשכרה.
- י"א: מה לאונרד מצא בך שהוא לא מצא באחרים?
- ס"ל: אני מניח שאתה משער.
- י"א: אני משער שאתה מניח: לאסמפיוף לקח שנים להגיע לפריצת דרך מדעית. אתה היית המושיע שלו. גילית בקיאות, קולגיאליות. מובן למה אנשים בסדר גודל כמו שלו ירצו לשתף אתך פעולה.
- ס"ל: מעבר, מעבר, מעבר, מעבר לזה! גיליתי משהו גדול פי כמה – כניעות! אתה מבין, לאונרד, זיכרונו לברכה, היה אדם ענק במובן של היכולת שלו להלך קסם על אנשים. מבחינה מחקרית, איך אומר לך… הוא לא… הוא לא מצא את עצמו. ובמצב הזה, שאני יכול להבין, לאונרד פשוט לא סמך על אף אחד אלא אם כן הוא היה מין "yes-man" כזה.
- י"א: עושה דברו.
- ס"ל: ואני חייב להגיד לך, אני בעוונותיי ניצלתי את המצב הזה גם כן קצת.
- י"א: באיזה אופן?
- ס"ל: אתה יודע ששיחררנו את הנכד שלו בסביבה של תנינים?
- י"א: למען המחקר כמובן. הרי המחקר נועד לבחון את דפוס הזחילה אצל התינוקות באמצעות השוואה לדפוס הזחילה אצל זוחלים שאינם תינוקות, לא? השממית הקרקוריקצית התגלתה באופן מקרי, תוך כדי מחקר.
- ס"ל: לא. אני שכנעתי את לאונרד לשחרר את הנכד שלו בסביבת תנינים כי שנאתי את הנכד שלו. עאלק "המחקר בשר מבשרו"!
- י"א: מה זה?! מה היה בו לכל הרוחות, ילד בן חודש, שעורר בך את השנאה הזאת?
- ס"ל: הוא היה רודף פרסום. חודש בעולם וחושב שהכל מגיע לו. אתה בטח יודע שהוא יצא מזה בריא ושלם, נכון?
- י"א: ברור.
- ס"ל: אה, ובכן, הידיעה הזאת לא נכונה.
- י"א: מה זאת אומרת?
- ס"ל: הוא אמנם לא נטרף בידי התנינים, אבל אני טרפתי אותו. עם קיאנטי נחמד בצד!
- י"א: מה?
- ס"ל: סתם, צוחק. תגיד, יש לי קצף על השפתיים?
- י"א: כן.
- ס"ל: זה לא קצף, זו קצפת. אני... קפצתי לקונדיטוריה.
- י"א: איפה הייתה פנג'וואיה בזמן הזה?
- ס"ל: כשקפצתי לקונדיטוריה?
- י"א: כשרתמת את התינוק לטובת המחקר.
- ס"ל: היא גזרה תמונות של זמרים מ"להיטִיסְטֶרי". בת 14 הייתה, מה אתה רוצה!
- י"א: אז למה התינוק השתכנע?
- ס"ל: הוא האמין שזה יביא לו פרסום. בן חודש היה, מה אתה רוצה! תנינים אז היו להיט. כמו הרובוטריקים הם היו, רק אמתיים.
- י"א: ואיך לאונרד השתכנע? הרי מדובר בסוגייה מאוד רגישה עבור סבא.
- ס"ל: גם פרוסטטה.
- י"א: ובכל זאת?
- ס"ל: קרצתי לו.
- י"א: מה?
- ס"ל: כן. טוויסט. מסתבר שאני כן כריזמטי!
- י"א: עלה והצנח.
בשלב זה נכנסה לשיחה גברת אַבְנְסְרוּרִיה לז'ינאווי, אשתו של.
- א"ל (אבנסרוריה לז'ינאווי): שטויות בג'ורתך, ססנופאטל! הוא פשוט חשב שאתה סובל מתסמונת גנטית שמתבטאת במצמוץ לא נשלט וריחם עליך. ראית פעם איך אתה קורץ?
- ס"ל: איך אני קורץ, חוכמולוגית? איך אני קורץ?
- א"ל: אתה קורץ כמו עץ שפורץ
- אל תוך ההוריקן העולץ
- כשהכל מסביב נחרב ומתנפץ.
- ס"ל: מתנה אשתי, מתנה!
- תובנותיה - רק תבונה
- מחשבותיה היא מתְנה
- בחריזת שיר מתונה.
- י"א: אפשר לחזור לנושא?
- אפשר לחזור לנושא?
- ס"ל: אני באמת מנסה!
- אני באמת מנסה!
- י"א: לא מספיק, יקיר-לי-ססנופאטל!
- ס"ל: אולי אתה לא עושה מספיק?
- י"א: אני לא עושה?
- ס"ל: אני באמת מנסה!
- באמת מנסה!
- א"ל: ידידים, הנה התחיל ה-Battle!
- י"א: מה הסיפור עם מחזמר?
- ס"ל: אני באמת לא יודע.
ובכן, קוראים נכבדים, עם סימן השאלה הזה נישאר אף אנחנו.