משתמש:Pashute/חג

מתוך איןציקלופדיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אם הגעתם לכאן בטעות, פשוט לחצו על מקש ה-X בדפדפן שלכם.

חג (יידיש: יונטעף, לשון הקודש: יום טוב, אנגלית: הולידיי, אולמרט: הולילנד) הוא יום קדוש או חופשה. באירופה חגים נחוגים כאשר השמש יוצאת, ולכן בישראל יש חג יומיום.

התפתחות החג

פירושה הקדום של המילה חג היא עיגול, מקור המילה בחגיגה - טקס של שחיטת כבש, העמדתו על מזבח (מנגל בלשוננו) וריקוד סביבו. (עיגול לעומת זאת משמעותו הקדומה: עקום). מלים דומות קיימות בעברית כמו מחוגה - המכשיר לשרטוט עיגולים, חוגת הטלפון - החלק שחייגו איתו לפני המצאת הכפתור והרוכסן, וחוג בלט - על שם הנסיון של הילדה שלך לבלוט בין כל הרקדניות במעגל.

העידן המודרני החל בטקס דומה כאשר מטוס בודד חג בשמי הירושימה שבע פעמים, לפני שהפיל את הפור להומם ולאבדם. הפור נפל, והשאיר את רישומו על הירושימה עד עצם היום הזה. על כן נקראת העיר הירושימה הירושימה.

בתנ"ך, חג הסוכות נקרא החג, בגלל שהיו מסתובבים עם ענפי ערבה ולולבים סביב המזבח. חגי הנוצרים מכונים חגא, כי הם נאלצו להבין את הכל מקריאה בספרים, ולא רצו לשאול את היהודים מה זה פאלם סאנדיי הוזאנה (היהודים ממילא לא היו יודעים לענות, כי אז עוד לא המציאו את הפאלם, ולכן לא יכלו לבדוק בגוגל). משום כך הנוכרים נשארו עם הכינוי הארמי, אז באותה תקופה, השפה הלא רשמית של הארץ, העיתון לאנשים חושבים.

החגא כי חשוב של הנוצרים הוא חגא מולד. בחגא מולד לפי המסורת של הנוכרים, (שהרגו קודם את כל הנוצרים היהודים כדי להראות את אהבתם האוניברסלית) בתאריך כ"ה בדצמבר (נקרא גם: נר ראשון של חנוקה) נולד יש"ו, מושיעם של שמעון פרץ, של האפיפיור האכס הקדוש, ושל שבתי (פרענק) צבי (המכונה גם "תכף אשוב").

צעירים אלמונים (המכונים גם ערבים) העולים לרגל למכה נקראים חג, על שם פעולת העליה לרגל למכה, הנקראת חג, על שם הסיבוב או החוגה סביב הסלע השחור במכה. אגב, נשותיהם, העולות לרגל למכה מכונות נשים מוכות.

בתקופה המקראית עולי הרגל כונו 'חגי', ושנים כאלה ידועים בתנ"ך, הנביא חגי, שעל שמו התריסריון במערכת העיקול, וחגי סריס המלך שומר הפילגשים של אחשוורוש בשושן בירת הממלכה המאוחדת של פרס ומדי, כמסופר במגילת אסתר.

חגים ביהדות

החגים היהודים נמצאים בסכנת הכחדה, ולכן נקבע בחוק שיש לשמור עליהם, ומועדים מיוחדים הוקדשו לכך. משרד החינוך ומערכת ההסברה הממשלתית הקדישו לחגים פרקים נכבדים מזמנם, וילדי ישראל מתכוננים לשמירת החגים על פי המסורת העוברת בין הגננות מדור לדור, מזה אלפי שנים, ובראשם החג הנמשך מספר ימים ושמו "החופש הגדול". הבעיה בחג זה הוא כאב הראש הנמשך, לאחר שהילדים חגו מספר סיבובים גדול מדי סביב עצמם וסביב ההורים. לכן משרד החינוך התרבות הספורט, אמנויות הבמה, ולענייני פרסום השר הממונה, החל בנסיון להגביל את החג הנ"ל.

התנצלות: בקטע הבא מופיע ביטוי "הדתיים". זוהי טעות, והכוונה היתה למוסלמים.
התנצלות נוספת: בהתנצלות הקודמת, שכותרתה התנצלות, חלה טעות ויתכן שכתוב מוסלמים - הכוונה כמובן לאלמונים. האלמונים מתחלקים בעיקר לשני סוגים של מאמינים: סונים ושיעים, ויש עוד סוגים שונים של אמונות ביניהם, כמו אחמדים, סופים, בהאים, וואהבים, סלאפים וקומוניסטים. אלמונים פעילים נקראים צעירים, ובלשון האלמונית: שבאב - כלומר שובבים, כי הכל נעשה בקריצה, ויש לסלוח למעשיהם השובבים כמו נהיגה ללא ליווי וללא רשיון אל תוך תחנת רכבת קלה.

כידוע, החגים היהודים קשורים לפעילות אנטי דמוקרטית, להסתה ולפגיעה בסביבה. זוהי הזדמנות מצויינת לעיתונאות ולתקשורת העויינת להזכר בערכים היפים של העם היהודי, ולמפרסמים להזכר בערכי היופי של היהדות (כלומר היהודיות).

כך למשל חגא אופניים הוא הדרך הנאותה להנציח את היום היפה הזה לזכר מלחמת יום הכיפורים, שבו כמעט הצליח להם וחבל שלא. בחג זה מודגשת ההקרבה הישראלית לשווא, ההנהגה הישראלית המפגרת, והצורך המיידי להגיע להסכמה עם הדתיים (ר' התנצלות לעיל).

חגא אורים

חגא אורים הוא חג אוניברסלי שאפשר לשלב בו אשוח יפה, והוא למעשה מציין את הפסטיגל, ואת הכשרון הישראלי הרב-תרבותי א-דתי. זהו גם חג שמזכיר לנו את ערכי הבטיחות מאש, מה שמזכיר לנו שעלינו להגיע להסכמה עם הדתיים (התנצלות וכו'...) חג זה על מאכליו השומניים, ובעיקר סופגניות ולביבות תפוחי אדמה, הוא הזדמנות מצויינת להעלות ולהדגיש את הערך היהודי של ההלקאה העצמית והדכאון, בעזרת כתבות על דיאטות ועל הפרעות אכילה. מכיון שכאמור לעיל חג זה קשור עם חגא מולד, יש בו את המס הערך המוסף של הערך היהודי הנקרא 'פרסומי ניסא' (פרסומות) וזו הזדמנות נפלאה לעודד את תרבות הצריכה, כסמל למלחמתנו ב"התייוונות". בכל מקרה מומלץ לא להדליק חנוכיה, כי זה לא בטיחותי, וגם כפיה דתית.

חגא אביב

חגא אביב הנקרא גם פסח אצל הדוסים, מסמל כמובן את יום הנקיון הבינלאומי, ומזכיר לנו כמה אנחנו לא שומרים על העולם, ומשתמשים בשקיות מתכלות, שמגיעים למי האוקינוסים ומתפרקים שם לפירורים ההורגים את הדגים את הציפורים ואת היצורים הזעירים (פלנקטון). המצות מזכירות לנו את הכפיה הדתית, שיצאנו ממנה לחופש. ליל הסדר הוא הזדמנות לנגח את המשפחה, את ההורים, את הילודה, ואת החברים, ולהיזכר בערכים היהודיים של שנאה והלקאה עצמית. בהזדמנות זו אפשר ורצוי להזכיר שיש עם כבוש, שנהנה מזכותו להתנהג כהמון נבער, ולהפגין אלימות גברית בגאווה. זה הזמן להרגיש שהתהפכו היוצרות, שאנחנו גלית והם דוד הקטן הזורק בנו אבן, שאנו פרעה והם בני ישראל היוצאים מעבדות לחירות.

חג זה הוא חגיגה למסורת, לערכים היהודיים, ולהנחלתם לדור הבא. בחג זה ישנו נוהג הנקרא אפיקומן ובו ההורים מלמדים את הילד היהודי לגנוב, ובו בזמן את ערכי הויתור במשא-ומתן המדיני, וכן את ערכי המסחר ותרבות הצריכה. זוהי הזדמנות למפרסמים למכור אופניים שוב, למרות שחגא אופניים רחוק חצי שנה מחגא אביב.

חג בעומר

זהו החג המזרחי, בשמו המלא טרם הוחלף החי"ת בלמ"ד, כדי שגם אשכנזים או יוצאי אירופה וארצות דוברות אנגלית אחרות יוכלו לבטא את שמו.

בחג זה מבעירים את המדינה. לתקשורת העויינת יש בעיה כי מצד אחד אפשר להתלונן על זיהום האויר, ובכך לעודד את הערכים היהודיים של שמירת העולם, ומצד שני המעשה הסימלי הוא כל כך חזק, שאין להילחם בו.

חג בעומר הוא גם תחילת עונת חתונות הקיץ, כדי לקיים את הפסוק: "לא נותנים לחתונה לשמור על החנב" (שם פ"ו). וגם "לא בוכים על חתן שנשפך" (שם שם).

חג החלב

נקרא גם חגא שבועות, בגלל קריאת ה"שישה בועות!" המסורתית בעת השלכת שקיות פלסטיק מלאות מים, רגע לפני הפסקת המים המסורתית. למרות הקריאה המסורתית, לא נהוג להפיק בועות סבון בחגא זה, אלא להפתיע אנשים מבוגרים שנשארו ערים כל הלילה (לזכר ליל הסדר) בנסיון ללמוד על התנהגות נימוסית ומוסרית יותר, בדרכם הביתה. לפי איןציקלופדיה ברית-אניקה מקור המנהג הוא בצורך למנוע מהלומדים דעות בלתי מציאותיות על המצב הנפלא של עם ישראל, ולהחזירם לקרקע מציאות הארצית לאחר לילה של התעלות רוחנית.

זהו גם חגן של הדוגמניות והמפרסמים, המוצגים בבגדים לבנים לזכר החלב שהחמיץ בפסח. זוהי גם הזדמנות לכתוב על הנזק של סוכר החלב - הלקטוז, ובכך לנגח את המנהגים היהודים, לפי המנהג היהודי לנגח את המנהגים היהודים, ולהסביר שאין להם מקור, או שמקורותיהם מפוקפקים. (למען האמת ההסברים המסורתיים אכן מפוקפקים ביותר, מכיוון שמסיבות שאינן ברורות, ניסו להמנע מההסבר הפשוט של הקשר בין החלב והדבש לארץ, ובין טקס הביכורים וההודיה על המנוחה והנחלה, כמאמר הפסוק המסיים שלש פעמים את פרשת החגים: ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך, לא תבשל גדי בחלב אמו.) למען האמת, חז"ל דאגו לבריאותו של העם היהודי ולכן עשו סעודה "חלבית" פעם בשנה בליל החגא זה, ושאר כל השנה אסור לאכול חלב עם הסעודה ה"בשרית". חז"ל גם הביעו את מחאתם נגד תעשיית המזון ורצח בעלי החיים, וקראו לארוחה סתמית, שאינה בשרית ואינה חלבית, פרווה, כמחאה נגד תעשיית הפרוות. זוהי גם הסיבה שחסידים ואנשי מעשה חובשים לראשם את השטריימל, העשוי פרוות שועל, ומסמל בכך את חכמת החיות. בעניין זה, ידועה המעשייה הידועה, על איש אחד, שהלך ברמת בית שמש. הלך, הלך, הלך הלך הלך הלך, פתאום בום! שטריימל. (הילד שניצל, עמ' 37ב)

חגא זיכרון

חגא זיכרון, או יום הזיכרון, הוא למעשה השם המקראי של שני ימי ראש השנה, ולמעשה היה צריך לקרוא לו יום ראשי השנה. או ראש השניים.

ביום זה תוקעים בצופר, כי אין מקום לחנות לאורך חופי הכינרת, למרות שרוב היהודים נמצאים בבית הכנסת. תקיעת הצופר המסורתית נעשית בקרן של איל מהסוג שאין לו ענפים. לזכר עקידת יצחק, שהשיער הארוך שלו נתפס על העץ בזמן שרדף אחרי גוליית ושני הדובים ביער.(עמי ותמי, פרק ג' פסוג י"א)

במדינת ישראל של ימינו (לעומת מדינת ישראל של ימי הביניים) שכחו שיש כבר יום הזיכרון, ולכן קבעו עוד יום זיכרון, כדי שלא נשכח ולא נסלח. גם הוא לזכר עקדת יצחק. ביום זה מדליקים נרות בכיכר ובוכים כשנזכרים איך המדינה היתה לפני שראש הממשלה רבין נרצח, והוא משמש את כל מי שהתאריך של תשעה באב לא מתאים לו, כי זה בקיץ (ר' חגא חופשא גדול).

יום זכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, איננו חג, ולכן נוהגים לעשות בו טקסים חלופיים (אלטר-נטיביים) לזכר יום הנקבא שהוא כן חג.

מועד ב'

עם פספספתם את החג בפעם הראשונה תמיד יש מועד ב'.

חגל על הזמן

ביטוי על סוף הדרך שלא כל יום קורה.

חגים בישראל

בעידן המודרני החג החל לאבד את ערכו, והחגים הולכים ורבים. בעקבות תנועת העידן החדש התווספו החגים: חג האהבה, חג המשפחה, חג האשה הבינלאומי, חג האשה הבינלאומית, חג הסובלנות, חג פיטר (חג על כך שלא הייתם בגל הפיטורים האחרון, במקורו חג מוסלמי, אך יש לחוג אותו כדי להראות סולידריות ואוניברסליות עם אחינו שיום אחד עוד יעריכו את זה) וחג השואה הבינלאומי.

החוק הישראלי קובע שיש להעניק יום מנוחה במועדי ישראל, ויש חוקים נוספים הכוללים צביון וכללי התנהגות בחגים שונים וביניהם חגא עצמאות, יומא זיכרון, יומא שואה ואפילו את חגא חורבן בתשעה באב.

חגא עצמאות

ר' ערך מורחב: יום העצמאות חגא עצמאות - נקרא גם יומא נקבא, על שם הנסיון להתחבר לצד הנשי שלנו. כמו שאר חגי ישראל גם חגא עצמאות הוא יום לקראתו כדאי לנגח את מדינת ישראל, ללעוג לאזרחיה ולחפש איך להכפיש את מי ששמח בו. כאמור זהו בהתאם למסורת ישראל ולערכים היהודיים. ביום העצמאות נהוג לערוך טקס "נקבא" - התחברות לצד הנשי ולרחם הנשי על ידי הבעת רחמים על העם הנכבש, שעושים בו שואה ורוצחים מליונים ממנו בפיגועי דריסה והפגנות המונים על הר הבית. ביום זה מרבים לשחק בפלסטלינה, כרמז לעם האלמוני הצעיר והשובב.

חגי צבי

חגי צבי הוא אחיו השנוא של שבתי. על שמם החוק שלא נחקק הנקרא חוק ימי המנוחה והנחלה בשבתות ובחגי ישראל. במסגרת הסכמי אוסלו, החוק הועבר לרשות הפלשתים. הפלשתים החזירו אותו לבית שמש עם עכברים מזהב. היהודים בבית שמש לא התייחסו אליו יפה והוא התנקם בהם. מאז, אף אחד לא מתייחס יפה אליהם ובכך באו על ענשם 'מידה כנגד מידה'.

בשלב מסוים דובר על כך שהחוק יתקבל על ידי העדה הדרוזית, לזכרו של מנהיגם הנערץ השייך חגי אמין טריף, אך הם העדיפו את חוק התעריפים.

קישורים חיצוניים

  • חג מצרי קדמון - סרטון שנמצא בחפירות בעיר המתים פיתום ליד קבר רעמסס השני