שוקי
- "אם שוּקי לא היה נולד, הייתי צריך להמציא אותו"
- ~ שבתאי צבי על שוּקי
- "רק שוקי יביא שלום!!"
- ~ עם ישראל על שוקי
שוּקי (נולד 1929)הוא מנהיגה הרוחני והמדיני של תנועת 'שוּקי' העולמית. שוקי מסייע רבות לעם היהודי במגוון דרכים מאז היותו גור קטן, וכעת מתכוון לרוץ לכנסת ה-18 בראשות מפלגה חדשה, חזקה ויציבה בעלת מצע מגובש. שוקי הציב לעצמו מטרוות ועקרונות יסוד לפיהם יפעל בעיצוב מדיניותו בתחומיה השונים.
ילדות
שוקי נולד בשנת 1929 בקהיר לשושלת כלבי רחוב המתגוררת בעיר. סבו של שוקי מספר שמקור המשפחה הוא בירושלים, ומזה שמונה דורות הם מתגוררים בעיר לאחר שסב-סבו של שוקי נדד עם בעליו למקום. שוקי היה בילדותו כלב ידידותי מחד גיסא אך תקיף ואסרטיבי מאידך גיסא. כשמת אביו שנתיים לאחר שנולד, למד שוקי על בשרו הישרדות מהי בג'ונגל האורבני הסוער. הוא התיידד עם ילדי התושבים במטרה לקבל אוכל. ילד אחד שהתיידד איתו, בצורה מפתיעה, היה הילד העתיד להיות יאסר ערפאת. שוקי הכיר את ערפאת בילדותו מספר חודשים, כשערפאת היה בן 49 בשנים של כלב (גם אצלו סופרים בשנים של כלב) לפני שזה עבר להתגורר בירושלים. באותו הזמן קשה היה לתאר את הנסיבות בהן יצטלבו דרכיהם של שני אלה בשנית.
הבריחה לגרמניה
כשהיה בן עשרים ושמונה (או ארבע, בשנים של כלב) בשנת, 1933 עבר להתגורר בגרמניה. היה זה בדיוק בתקופת עליית הנאצים לשלטון. עם הפיכתו של היטלר לקאנצלר בשלושים לינואר 1933 לא נותר צל של ספק בליבו של שוקי באשר לעתידו, והוא החל בהכנות למסע. כמה שעות מאוחר יותר חמק שוקי ממצרים במסווה של שק אורז, על אוניה סינית שהעבירה משלוחים מהמזרח דרך תעלת סואץ. מכאן הדרך לאירופה ולגרמניה הייתה קצרה, והמטרה הייתה אחת: סעיף נוסף בקורות החיים (המפוארים בלאו הכי) של שוקי. בגרמניה, כצפוי, סבל שוקי מיחס אנטישמי, שהלך והתגבר ככל שהנאצים ביססו את שלטונם במדינה. עם ביצוע האנשלוס באוסטריה, החלה מגמת האנטישמיות לעלות. על דלתות החנויות היה כתוב "אין כניסה ליהודים ולכלבים" - שוקי, כאמור, חש שהוא מופלה לרעה, בקבוצת מיעוט. כאן גבר עליו היצר הפטריוטי יחד עם ערכי המוסר שהיו טבועים בו מיום היוולדו, ונחתמה ברית הדם הנצחית בינו לבין גורל העם היהודי. גם שוקי, שהיה אז כבר בן 63, לא הבין למה הכוונה אבל זה נראה לו כמו משימה מפוארת דיה.
הנהגת הפעילות המחתרתית בכלא
שוקי החל בהנהגת פעילות מחתרתית ובשל כך נלכד על-ידי חיילי ה-S.S באוקטובר שנת 1942. שוקי שהה שלוש שנים במרתפי העינויים ועונה קשות. "חייתי שם חיי כלב!" מספר שוקי, דמעות נוצצות בעיניו בעוד הוא מעלה בזכרונו את המחזות הקשים. "נתנו לי שם רק אוכל יבש, והכריחו אותי להסתכל על כלבות הרועה גרמני הסקסיות שהסתובבו שם בפריצות מרובה". יותר מזה לא מסכים שוקי לספר. את הרוב, כך הוא שב ואומר, הוא מעדיף לשכוח.
סיום המלחמה
עם שיחרור ברלין בסוף מלחמת העולם השניה, חולץ שוקי ממרתפי ה-S.S, אכל עד שהתחזק וסייע בעזרת חוש הריח המפותח והידע המודיעיני הקודם שהיה לו למצוא את הבונקר של היטלר, ועל כך זכה באות הצטיינות מטעם הצבא האמריקאי. עם סיום המלחמה הגיע שוקי לארה"ב יחד עם רבבות החיילים ששבו הביתה. שם, בכספי הפיצויים שקיבל תיקן החליט שוקי לצאת לדרך הארוכה לארץ ישראל. שוקי שהיה מודע למצב בארץ: תנופת ההתיישבות הייתה בשיאה במטרה ליישב את הארץ ולהחזיק בה מחשש לאבד שטחים בתכנית החלוקה המתגבשת. שוקי לא היה יכול לחכות רגע, כשהגיע לארץ, החל מסייע בפיתוח המפעל הציוני.
העליה לארץ ישראל
שוקי עלה לארץ ישראל בשני לאפריל, שנת 1946, ועוד לפני שהספיק להתאקלם במקום החדש החל לסמן לעצמו טריטוריה, ושמר על יישובים ושטחים חקלאיים. בנוסף, תרם רבות למחתרות כאשר תמך בהן, ואף תרם למספר נצחנות והישגים גדולים בתקופה.
תקופת הפלמ"ח
כשהיה בן 119 התגייס לפלמ"ח, ושמו הפך לאגדה בזכות התושיה ואומץ להב שלו. הוא נפצע במהלך הקרבות שלוש פעמים, כאשר בפעם אחת מהן נפגע מחמישה עשר רסיסים שננעצו בגופו כאשר פגז התפוצץ לידו.
השירות הצבאי
עם הקמת המדינה - ויחד איתה - הקמת צה"ל התגייס שוקי לצבא ההגנה ביחידת הכלבנים, שם ביצע יחד עם המאמן שלו סיורים בשטח וחיפוש מטעני חבלה. "אמנם הייתי אז כלב קטן לעומת כל כלבי הזאב הענקיים, אבל הייתי קטן וקשוח", מסביר שוקי. תוך כמה זמן בא לביטוי כושר המנהיגות היוצא מן הכלל של שוקי, ותוך זמן קצר הצליח לאלף את המאמן שלו למצוא מוקשים בשטח, לשכב על הרצפה ולא להשתין על השטיח.
הפרישה מהשירות הצבאי
בשנת 1950 עזב שוקי את צה"ל בדרגת רס"ן לאחר שנגרם לו עוול, כך לפי דבריו. הרמטכ"ל לסקוב ראה בו תמהוני, "כלב זקן בעל יתר-מוטיבציה" כך הגדיר אותו, אומר שוקי. מאותה סיבה סירב לסקוב לקבל את שוקי לקורס המג"דים הראשון של צה"ל.
המפנה בחייו
שוקי היה חסר עבודה במשך שנה, והשתקע בדרום שם אימצה אותו משפחת עולים. פגישה מקרית עם איסר הראל הביאה למפנה נוסף בחייו – שירות מודיעין. שוקי כיהן כראש אגף המבצעים הרשמי של השב"כ, פרט שהוסתר מהציבור עד עתה, עם הגשת מועמדותו של שוקי לכנסת. "הם חשבו שהעסקת חיות מחמד בתפקידים מבצעיים עלולה לפגוע בתדמית של ישראל, לכן הם לא חשפו את זה".
שירותו במוסד
בשנות ה-50 כשהייתה המלחמה הקרה בעיצומה, הכריע דוד בן גוריון כי האוריינטציה של ישראל תהיה פרו מערבית. בתוך זמן קצר הפכה ברית המועצות מידידה לישראל, ליריבתה הגדולה. היו אלו ימיו האחרונים של הרודן סטלין, אשר באחרית ימיו הפנה את הפרנויה שממנה סבל אל היהודים, והחל במהלך אנטישמי במסגרתו הואשמו רופאים יהודיים כי קשרו קשר לרציחתו. "משפט הרופאים" אשר הידיעות אודותיו החלו להתפרסם בינואר 1953, הביא עד מהרה להידרדרות היחסים בין ברית המועצות ובין ישראל, ולאחר שפצצה הושלכה לחצר שגרירות ברית המועצות בתל אביב, אף נותקו היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. בליבו של שוקי התעורר החשש כי מפלגות פרו סובייטיות בישראל תפעלנה נגד האינטרסים של מדינת ישראל ותעמודנה לצד ברית המועצות אם תתלקח מלחמה בין גושית. על המפלגה הקומוניסטית הישראלית, מק"י (בגלגולה הקודם כפ.ק.פ) הוטל מעקב ע"י הש"י עוד בתקופת המנדט, ומעקב זה נמשך ע"י שרות הביטחון בתקופת המדינה. בדינמיקה זו נסחף שוקי וביצע פעולה שזכתה לגינוי בזמנה ונחשבת גם כיום ככתם על יוקרתו, והיא הטלת מעקב על מפלגה ציונית ממסדית, מפ"ם, מפלגתם של אנשי השומר הצעיר והקיבוץ הארצי. שוקי שחשש מפעולתם של משה סנה וקבוצתו במפ"ם, שדגלו במדיניות פרו סובייטית קיצונית, הורה להטמין מתקן האזנה במשרדו של מנהיג מפ"ם מאיר יערי. ב-28 בינואר 1953 לכדו אנשי מפ"ם שניים מאנשי שרות הביטחון, בעת שהללו התקינו את המתקן בחדרו של מאיר יערי. הדבר עורר סערה בארץ. בדיעבד פרשו אנשי סנה ממילא ממפ"ם זמן לא רב לאחר מכן, לאחר שהצהירו על אמונתם באשמתם של נאשמי משפטי פראג ומשפט הרופאים והקימו את "סיעת שמאל". מספר חודשים לאחר מכן קיווה שוקי לקבל את ראשות הארגון. לרוע מזלו, יוסף הרמלין העדיף למנות כמחליפו את אברהם אחיטוב, ובכך שלל משוקי מינוי גם כמספר 2 או 3 בשב"כ. העלבון הוביל את שוקי לתפקיד מקביל במוסד, אך גם שם, בבוא העת, נדחק שוקי מהארגון בבושת פנים כאשר העדיפו על פניו את צבי זמיר. "צבי זמיר, אתה קולט?" מוסיף שוקי הערה. "זמיר זה לא שם מתאים לאדם שמחזיק מידע מסווג, אם אתה מבין למה אני מתכוון".
בשנת 1964 נשלח שוקי לאיטליה במסגרת המוסד במסווה של כלב דלמטי, משם פיקד על כמה מן המבצעים הגדולים של המוסד באותה תקופה. "תאמינו לי, אין לי מושג למה הכריחו אותי לצבוע ללבן עם נקודות שחורות. באירופה לא הכירו אותי מהתקופה שלפני המלחמה". בין השאר פיקד שוקי בחשאי על מבצע לכידתו של אדולף אייכמן. את המשימה להביא אותו למשפט בישראל הטיל על רפי איתן, כיום יושב ראש מפלגת הגימלאים. כמו כן לכד שוקי את ישראל בר באשמת ריגול לטובת הרוסים. ציר נוסף לפעילותו של שוקי היה במבצע "איקרוס", שבאמצעותו קיווה ראש המוסד דאז, מאיר עמית, לפתוח נתיב הידברות חשאי עם ממשלת נאצר. המצרים התלהבו מהרעיון ושוקי נשלח לנהל את המגעים בינם לבין המוסד, מאחר והכיר את קהיר, עיר הולדתו, ואת מצרים במידה ניכרת. שוקי העריך את מאזן הכוחות באותה התקופה בין הצבא הישראלי לזה המצרי, ומיד הבין את הפוטנציאל הקיים במלחמה בין ישראל למצרים. "אין ספק שמלחמת ששת הימים הביאה תועלת למדינת ישראל. אם היינו ממשיכים עד היום בקו התקיף תוך ניצול יתרוננו הצבאי, אין לי צל של ספק שהמצב היום במזרח התיכון היה משתפר". כדי להביא לפרוץ המלחמה ניתק שוקי את המגעים לקיום הסדר מדיני. שוקי דאג לכך שמאיר עמית ייצא למבצע ללא כל גיבוי פוליטי, וכתוצאה מכך, העימות בינו ובין איסר הראל יצר רעידת אדמה בשירותי המודיעין – והמבצע התבטל.
בחזרה לצה"ל
בשנת 1976 חזר לצבא והשיג הצלחה רבה כשפיקד על מבצע אנטבה. לרוע המזל, גם באזכורים וגם בסרט שנעשה שנים אח"כ, לא נמצאו עדויות לכך ששוקי פיקד על המבצע. שוקי חש מאוכזב ופרש לגמלאות מיד לאחר מכן, כשהיה בן 329 בשנים של כלב. (או 47 בשנות אדם רגילות). שוקי אסף את רוב חסכונותיו וטס לחו"ל, שם עבר השתלמות ככלב רועים. לאחר מספר שנים, עם שובו לארץ השתקע ברמת הגולן וחי שם כ-147 שנים נוספות (בשנות כלב כמובן).
החזרה למרכז השיחה הציבורי ופרשת 'רק בישראל'
בשנת 1997 פרש מחיי הבדידות וניסה את מזלו בטלוויזיה. הוא החל ככתב בחדשות הערוץ הראשון ולאחר שנה עבר לערוץ 2. בנוסף, שוקי כתב וייעץ לתוכניות רבות. פרשה מכאיבה לדוגמא, כאשר שוקי הציע את עצמו לככב יחד עם ארז טל ואורנה בנאי בעונה השניה של 'רק בישראל'. "גם סיגלית, הכלבה של אורנה הופיעה. חשבתי שאישיות טיפה יותר מכובדת צריכה לאייש גם היא את תפקיד הכלב בתכנית". ארז טל קיבל את הרעיון של שוקי אך הסתייג ממהות התפקיד. שוקי מסביר: "הוא אמר שהוא מחפש משהו קומי, סרקאסטי. הוא אמר שאני רציני מדי לתפקיד הזה. הוא חיפש כלב טיפש שיעשה שטויות". שוקי לא קיבל תשובה נחרצת. "הוא אמר שהוא יחשוב על זה. פעם אחת, בעשר בלילה הוא התקשר וקרא לי לאודישן. הוא אמר לי לעשות שטויות, מה שכלבים עושים. להתפרע. התחלתי להתפרע באולפן, לרחרח דברים, להתמרח על הרצפה ולעשות שטויות כאילו שמו לי בשתיה את החומרים האלה שהתעסקתי איתם במוסד. ארז המשיך להתסכל עליי, ולבסוף אמר: ההתנהגות שלך מחושבת מדי. יש בדמות שלך את מה שאני מחפש, אבל זה עדיין לא זה. בסוף הוא שאל אותי: "אתה אוהב מיץ תפוזים?" עניתי: "לא". הוא הרהר שניה, ואמר לי שהוא מצטער, ושאני לא מתאים לתפקיד". כמה שבועות לאחר מכן גילה שוקי לתדהמתו שבכל זאת הצליח להשפיע על ארז טל. לתכנית הצטרף כפיל של שוקי. "הוא היה גור צעיר ונמרץ. דומה לי קצת, אבל בכל זאת, מאוד שונה. הוא היה מאוד טיפש". שוקי הבין שבגילו המופלג נסגרה בפניו גם כן הדלת לענף הבידור הישראלי, והוא התנחם בעובדה שהשפעתו, גם אם הייתה מועטה, אכן באה לביטוי.
שוקי כיום
שוקי שהה באיזור המרכז מספר שנים נוספות, ולאחריהן עבר למצפה מתת בגליל העליון, שם הוא מתגורר היום כחיית מחמד. שוקי מספר שמהשהות הארוכה הזו במרחבי הארץ התעורר בו בשנית הדחף להיות שוב במרכז העניינים ולנהל את המדינה. הדבר שלבסוף הניע אותו להקים מפלגה ולעמוד בראשה, היה כאשר לפני פינוי גוש קטיף, שמע באוזניו החדות את אריאל זילבר שהתגורר אז גם הוא במתת (כיום הוא כבר לא), מגבש תכנית פעולה ימנית-קיצונית ומנהל קשרים עם ברוך מרזל. שוקי הבין שללא מפלגה שתלכד את כל העם סביב עקרון פעולה מגובש וריאליסטי, תאבד הכנסת הבאה מכוחה בגיבוש תכנית פעולה אחידה.
בתגובה, הקים שוקי את מפלגתו כדי להציל בשנית את עתיד מדינת ישראל, לה תרם בכל משך קיומה, ולממש את המשך הקשר הנצחי בינו לבין העם היהודי. של שוקי.
ראה גם
 (למופלצים נוספים)
|
העמידו ערך להפלצה או הצביעו למועמדים קיימים כאן! |