באדי

מתוך איןציקלופדיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

באדי היא להקת "גל חדש" משנות ה80 שעשתה מוזיקת "אחרי פרחח" (פוסט פאנק) והייתה אחת מהלהקות הבולטות בסצינה הירושלמית המתפתחת, למרות שכל חבריה באו מקרית ביאליק.

ההתחלה

הלהקה הורכבה מארבעה חברים:

  • נעמי בלומנטל כסולנית הבועטת והחתרנית שנהגה לכבות על החזה שלה סיגריה, מה שהשפיע עמוקות על מעריצי הלהקה.
  • אבי גרייניק, אחיו האבוד של אבי ביטר שהיה בין הראשונים בארץ שהתהדר בתסרוקת "מוהק" ססגונית בכל צבעי הקשת, וניגן על גיטרה חשמלית.
  • אלכסנדר מוקדון אשר היה מכונה "הגדול" בשל בעיות המשקל הקשות מהן סבל. היה ידוע בנגינת הבאס החדשנית שלו שכללה באס שכללה באס הכולל שישה מיתרים הדקים מהמקובל והאופיניים בעיקר לגיטרה.
  • הראל סקעת, המכונה "פוגי", קרא לעצמו סקעת בדומה לסגנון הפורנו הידוע אשר עוסק בהפרשות מהסוג המאסיבי. הסגנון אמנם ידוע כסקאט, אלא שהראל החליט להביע הזדהות עם המאבק המזרחי.
  • שותף נוסף להקלטות הראשונות של הלהקה היה עודד בודנר שניגן על צ'לו.

בתחילה, פרש ננסי ברנדס, שגריר ישראל במצרים דאז, את חסותו על הלהקה וניהל אותה אמנותית וכלכלית. בגלל שלננסי ברנדס היה חוש פיננסי לוקה עד מאד ,אלבומם הראשון של הלהקה, "אשל3%", הוקלט על טייפ מנהלים (מהסוג שיש בו רק כפתור הרצה קדימה). האלבום הופץ במספר עותקים מצומצם באוזן השלישית ונחשב עד היום לפריט אספנים.

הפריצה

לאחר הכשלון המהדהד של אלבומם הראשון שמחו חברי הלהקה, שכן נמנע מהם משבר האלבום השני, מה שהפך את האלבום השני להצלחה משגשגת עוד לפני שהוקלט. שמו היה "אפרסק שובב1.5%" (יש לציין כי אלכסנדר היה שוב בדיאטה).

הלהיט הגדול מהאלבום גרסאת פוסט פאנק ל"חד גדיא" (בשיתוף עם פורטיס). להיט זה לא הצליח כלל, אבל הזכיר לאנשים איזה יופי היו השירים האחרים שלהם. מכאן ואילך התפרסם ננסי ברנדס כסקייטר בעל שיטת שיווק ייחודית הקרוייה "שיטת השיווק ההפוכה של ננסי ברנדס" (Nensy Brandies Noitomorp או בקיצור N.B.N, על שם מוטציית המחלה הידועה אן.בי.איי )

ההצלחה הגדולה

בעקבות ההצלחה היחסית של האלבום השני חשו חברי הלהקה כי הם יכולים לדלג על האלבום השלישי ולעבור ישר לאוסף הלהיטים הגדולים של הלהקה, אשר כונה "אלבום הלֵבֵּן". בשל המחסור בלהיטים הקליטו חברי הלהקה שירים חדשים מאת ג'וחא שיהפכו ללהיטים, ובכך אלבום האוסף שלהם כלל אך ורק שירים חדשים. האלבום מכר כ-15 עותקים. אם ניקח בחשבון את האינפלציה בתושבים שהייתה בשנות ה-80, הרי מדובר בהצלחה מסחררת השקולה לכ-400 אתיופים לפחות.

המשבר

לרוע מזלם של חברי הלהקה, נהג בחור צעיר, ג'ינג'י, תלמיד בכיתת מחוננים ויד ימינו של מוחמד אבו טיר, להסתבך בעסקאות מפוקפקות וכונה בשל כך "דבורה עומר". עצבנותו הרבה בשל הסתבכויותיו הביאה אותו לדרוס את אלכסנדר מוקדון שוב ושוב באמצעות אוטובוס, על מנת להביע בוז למשקלו הגבוה. מוקדון, ברוב חוצפתו, החליט למות בשיבה טובה, לא לפני שכתב את ספרו המפורסם "בשבילי, כל יום הוא טרבלינקה(0%)".

לאחר מותו הטראגי של מוקדון, חברי הלהקה מצאו עצמם ללא נגן באס, עד שהגיח דבורה עומר עם שפם מזוייף ומבטא איטלקי כבד, כאשר הוא מכנה את עצמו "דבורה אימו" וטען שהוא נגן באס מקצועי ומיוסר. עד מהרה נחשף פרצופו האמיתי של דבורה עומר, אך זה היה מאוחר מידי, לאחר שהלהקה הוציאה 845 אלבומים בחודש (באותה תקופה לא הייתה הפקה יקרה וממוסחרת כמו היום, שלא לדבר על אינטרנט).

האינפלציה החלה במקביל להכות בחברי הלהקה בזה אחר זה והם החלו למצוא את עצמם זקנים, כיוון שהם הוציאו הרבה אלבומים והצליל, שבשנות ה-80 נחשב למקורי וחדשני, נחשב כחודשיים אחר כך למיושן וארכאי. חוץ מזה כולם רקדו דיסקו ואהבו את מדונה. בנוסף, יש לקחת בחשבון שרמי פורטיס, שהיה ידוע כידיד הלהקה, התראיין בראיון שערורייתי למקומון של רמת גן-גבעתיים בה כינה את חברי הלהקה "יוגורט דל שומן".

הלהקה לא הצליחה להתאושש מהמכות הקשות הללו, וגם מותו הפתאומי של פרדי מרקורי לא תרם לאווירה. באופן כללי - היה די נאחס.

באחד מן הימים ארז דבורה עומר את חפציו ונסע לבן זוגו חזי פיפוש, והשאיר את הלהקה עם חובות כבדים של 4.5 דראכמות (שקל וחצי אם ניקח בחשבון את האינפלציה!). על מנת לחסל את החובות השכירה הלהקה את דירתו הצנועה של עומר ליונה. היונה טענה שהשכירה את הדירה כי השכנים היו טובים בעיניה, אך למעשה לא היתה זו אלא שפעת העופות (הלהקה תמיד נהגה להקדים את זמנה).

לאחר פעילות של ארבעה חודשים ויומיים הלהקה הודיעה לעיתונות כי היא לוקחת "פסק זמן" ויוצאת לסדרת הרצאות בארה"ב. בפועל הלהקה התפרקה, וכולם חשבו שזהו יהיה הסוף ללהקת "באדי", אבל...

זה לא הסוף.

האיחוד

בשנת 1999 התראיין הראל סקעת למגזין הפופולארי "דוגרי" וחשף כי הלהקה מתאחדת לסיבוב הופעות חד פעמי. כמו כן טען סקעת כי יש לו אשך אחד בלבד. באותו ראיון סיפר סקעת כי השמועות על כך שיש לו אשך אחד אינן נכונות והוצאו מהקשרן, והוא בכלל לא יוצא עם נינט.

האיחוד לא התקיים עד היום, וכותבי הערך יתבעו על הולכת שולל באמצעות כותרת משנה.

חברי הלהקה כיום

מתים ברובם, זקנים ברוחם. אבי גרייניק ידוע בתרומתו לעדת הנאשדידן. כל השאר עדיין מחכים לאישור מחברת התקליטים ולאישור ערכים מחודש על כך שהייתה להם תרומה כלשהי, מהלך שנודע כ"הצהרת כורש".