קובי רכט

מתוך איןציקלופדיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


או-אה
לשבת על הדשא
או-אה
לנוח בצל
או-אה
מניסיון טוען ש...
לא קשה בכלל
להתבטל
מוטב לצפות בערך זה ממחשב או מטאבלט
ההתרעות בצד יעלמו בתוך 30 שניות
"מכנסיים צהובות נרכסות מבלי משים, הארנבות שבשדות צובעות אותן עם נרקיסים"
~ הילה רז על קובי רכט
"אפרפרות נגדמת היטב ובזהירות, הרוח בשדות צובטת בי יתמות"
~ הילה רז על קובי רכט
"רפיון שחוק גובר בי, הנס קפה רחוק, הרעש מתערבב במה שיפה לשתוק"
~ הילה רז על קובי רכט
"הנשר בשמיים חותך בערפל, ביום שרב המים יפים להתפלל"
~ הילה רז על מה


קובי רכט הוא הגרסה המטרוסקסואלית של נתן זהבי. רכט ידוע באוספים מרהיבים של משקפי טייסים, מעילי עור, ג'ינסים, וסטים, עגילים, טבעות, שרשראות, תוספות שיער, קעקועים – כל אלמנט אופנתי ששובבי ציון למיניהם אוהבים לאהוב. בין לבין הוא גם מתמיד בעיקשות שלו לחקות כל מניירה של אריק איינשטיין, למעט תקופה קצרה בתחילת שנות התשעים, שבה חיקה גם מניירות של יגאל בשן. חברותיו העיקריות של רכט ליצירה הן חברותיו העיקרית לחיים: כוהנת הטנטרה והחרטה איריס יוטבת, וכוהנת המטאפורות הבלתי-אפשריות, הילה רז.

כמוזיקאי

קצרה היריעה מלפרט את כל עבודתו המוזיקלית של רכט. לצד שירים זניחים ונשכחים, שרק מתי מעט מכירים, כמו "גבעת התחמושת", "אהובתי שלי לבנת צוואר" ו"לך איתה", רכט ידוע בעיקר כמי שעיבד והפיק את יצירת המופת של כל הזמנים "ברווזים ברווזים" מאת עובד. זה השיר שהקנה לרכט את מרבית הפרסום שלו בשדה המוזיקה, ושעל גלי תהילתו הוא רוכב עד עצם היום הזה, למעט תקופות קצרות שבהן התעייף ונעזר בגלגלי עזר שהותקנו עבורו באופן בלעדי על ידי מאסטרו פיטר רוט.

כשחקן

רכט מוכר כשחקן רבגוני ביותר. את דרכו החל בתיאטרון עוד כילד, ועבודתו במשחק כבוגר ממחישה היטב את ניסיונו הרב בתחום ואת התובנות העמוקות שצבר לאורך דרכו כשחקן. כך, למשל, בסרט "הלהקה" גילם אדם אדיש ונוירוטי שמרבה לעשן ולשתוק. לעומת זאת, בסרט "צומת וולקן" גילם אדם נוירוטי ואדיש שמרבה לשתוק ולעשן. להבדיל אלף הבדלות, בסדרה "מעורב ירושלמי" גילם שתקן נוירוטי, שמרבה לעשן ולהיות אדיש. בסדרה "משיח" – עם זאת – רכט לא שתק לרגע, וגם לא טרח להתפנות להפסקת סיגריה. יש שיאמרו שחבל שכך.

יחסיו עם מנחם גולן

בסוף שנות השבעים חיבר רכט עם איריס יוטבת את המחזמר העתידני "התפוח האלקטרוני" (תשובת הדיסקו הנוקבת ל"התפוז המכני"). המחזמר הנוקב דן בתעשיית המוזיקה הצינית והמנוולת שמדכאת בצורה צינית מנוולת אמנים, ובבסיסו הייתה הקבלה בין יחסי אמנים וחברות תקליטים לבין סיפור הגירוש מגן עדן.

מנחם גולן, חונכו של רכט בתיאטרון כילד, לקח על עצמו לביים את המחזמר לסרט, אך לא היה שבע רצון מהסיפור האלגורי הנוקב, והחליט במקום זאת ליצור לקט לא מוסבר של אביזרים ססגוניים, בתולות ים ודינוזאורים, כשרק המוזיקה נשמרה. מתוך הסרט זכורה לטוב הבלדה האפית "בכה למעני", שלו הייתה נשמרת לאירוויזיון 2023, הייתה מבטיחה לנועה קירל מקום ראשון.

יחסיו עם יואב קוטנר

חלק ניכר מהפופולריות של רכט במאה ה-21 נזקף לזכות יואב קוטנר. בשנת 2017 רכט התראיין לקוטנר ראיון עומק שהתפרסם בערוץ היוטיוב של מפעל הפיס. לסרטון תכונה מיסטית: כל אדם שצופה בו, הגם שלא הבין דבר ולא התחבר לאף מילה, מפעיל אותו מחדש וצופה בו שוב ושוב. מדענים עדיין מנסים לפענח מהו המנגנון שעומד בבסיס העניין, אך מסתובבת שמועה שהדבר קשור לשימוש במאגיה שחורה, שאיננה זרה לרכט ולכל אדם שמבין את הצפנים שהילה רז מכנה "טקסטים".