קרובים קרובים
ידע הציבור ויזהר!!!
כיון שרבים הם הנכשלים בזה מחוסר שימת לב ומפני חזות הערכים העלולה להטעות, על כן, הרינו להודיע בשער בת רבים כי הערך
קרובים קרובים
איננו ערך כשר
ואינו עומד תחת השגחת הרבנות הראשית לאיןציקלופדיה
ושארית ישראל לא יעשו עוולה
| קרובים קרובים | |
|---|---|
תיעוד של השחקנים בעודם מזייפים חיוכים | |
| שחקנים
ראשיים כותבים עורכת ומפיקה במאי |
יהורם גאון, לאורה ריבלין, משה גרשוני, נתלי מאירוביץ, מולי שגב, אילן דר, תיקי דיין, גליה קדם, חנה מרון, שמואל סגל
אפרים סידון, ב. מיכאל רישה טירמן יצחק שאולי |
| עונות | 3 |
| רחוב | בניין מגורים ממוצע (מחנה ריכוז) בתל אביב (שנתיים לפני תמ"א 38) - ויטק 9 (רוטשילד 123, תל אביב) |
| סוגה | אימה פסיכולוגית, הישרדות, קומדיית מצבים, סרט תעודה |
| יוצרים | מדענים שרצו לבדוק כמה זמן משפחה יכולה לגור באותו בניין בלי לרצוח אחד את השני |
| שודר ב: | ישראל, תל אביב |
| שנות שידור | 1983 - 1986 - עדיין רץ בשידורים חוזרים בלופ אינסופי בחינוכית |
- "פתווווח!!!"
- ~ דודה חנה מרון מסבירה לפורצים איך להיכנס לדירה
- "מישהו ראה את האקמול שלי?"
- ~ יורם גאון ברגע של חרדה קיומית
- "אין לי כסף, אני רק חייל!"
- ~ אביתר מנסה להתחמק מתשלום ועד הבית, 1983
- "מצחיק מאוד!"
- ~ לאורה ריבלין, בכל שתיקה מביכה
- "בלום פיך, פן תחטוף אגרוף אביך."
- ~ יהורם גאון בשפה הארמית, בניסיון כושל להיות מצחיק
- "אין לחתום על שום עצומה מבלי למלא קודם טופס בקשה לחתימה על עצומה בשלושה עתקים!"
- ~ קוזילביץ' ברגע של שיא דמוקרטי
- "שמעתם שרצו לקרוא לרחוב "ויטק 9, פינת אברבנאל" כדי שזה לא יישמע אשכנזי מדי? ריבויינה של עויילם, לאן הגענו!"
- ~ חנה מרון חווה התקף חרדה אנתרופולוגי כשמגלה על הכוונות האמיתיות של הכותבים
קרובים קרובים היא סדרת דוקו-דרמה הישרדותית ישראלית משנות ה-80, המתעדת ניסוי פסיכולוגי אכזרי בו נכלאה משפחה מורחבת בבניין משותף ברחוב בתל אביב. הסדרה נחשבת לאבן דרך בתרבות הישראלית, שכן היא הראשונה שהוכיחה שאפשר לעשות טלוויזיה שלמה בלי לצאת מהסלון, בלי צילומי חוץ, ועם תקציב שמספיק בקושי לשני בורקסים בסופרמרקט השכונתי. בזמן הצילומים, אזרח פלסטיני פורע חוק מצא את הבניין המוצג בתחילת התוכנית (ב"רוטשילד 123, תל אביב"), והבין שהדירות שפרץ אליהן אחת אחרי השנייה הן לא מה שמוצג בפרקי התוכנית. הוא הבין שהדירות שנמצאות בפרקי הסדרה - הן רק תפאורה מזויפת.
עלילה
העלילה סובבת סביב שלוש מחנות ריכוז (דירות) ובני משפחה שבמקרה קשורות זו לזו בקשר דם, נכות רגשית (אוטיזם), חוסר איברים פנימיים (כגון "מוח"), ובתסביכים נפשיים קשים, החולקות חדר מדרגות אחד. הקונפליקט המרכזי בסדרה הוא חוסר היכולת הפיזי של הדמויות להשתמש בפעמון הדלת או לדפוק עליה כמו בני אדם נורמטיביים. במקום זאת, הסדרה מתמקדת באסטרטגיית הפריצה לדירות תוך כדי שצורחים בקולי קולות את סיסמת הקסם "פתוח!".
האיזון העדתי (הפרויקט הגרעיני-ויטק-אברבנאל)
כדי למנוע טענות של המועצה לתרבות על אשכנזיות-יתר קלסטרופובית ועל כך ששם הרחוב "ויטק" נשמע כמו מפעל למוצרי בשר בפולין, הוחלט בהנהלת רשות השידור על מהלך הנדסה חברתית נואש. נקבע רשמית שהבניין שוכן בכתובת: רחוב ויטק 9, פינת אברבנאל. מטרת הפינה הייתה להחדיר שמץ של מזרחיות לתוך הגטו הלשוני של הסדרה. הניסוי נכשל לחלוטין, שכן האלמנט המזרחי היחיד שהצליח לחדור לבניין במהלך שלוש עונות היה אנטואן, עוזר בית שכולם שנאו כי היה ערבי.
הדמויות המרכזיות
- דודה חנה (חנה מרון): מנהיגת הבניין, מהנדסת תודעה ובעלת קול שיכול לנפץ זכוכיות ממוגנות ירי של נגמ"שים. מחזיקה במונופול על המילה "פתוח". למרות שלכאורה יש לה דירה משלה, חנה מבלה 90% מהזמן בסלון של משפחות אחרות כדי לוודא שאף אחד לא נהנה יותר מדי מהחיים. מדברת עם עציצים, משקה עציצים, וכנראה מורישה את כל הונה בצוואה לעציץ פילודנדרון. פולניה ג'ינג'ית עצבנית במסווה של דודה אריסטוקרטית מאירופה. כמו כן, היחידים שהיא באמת דודה שלהם הם יהורם ותיקי, אבל כולם מחשיבים אותה כדודה שלהם, כחלק מההפרעות הנפשיות שלהם. חנה היא המעריצה מס. 1 ומנהלת קבוצת הטלגרם הרשמית של אדגר אלן פו מאז 1809 (אפרופו עציצים).
- יורם (יהורם גאון): היפוכונדר, קמצן כרוני ואב המשפחה. נוטה לגמגם כשהוא נדרש להביע דעה על דבר מה. ככל הנראה מנהל רומן סוער ואירוטי עם קופסת אומפרדקס. סובל מתסמונת "למה מי מת" בכל פעם שמישהו מבקש ממנו להוציא יותר מחצי שקל חדש. חי על תרופות שהוא לא צריך, ומסוגל לאבחן בעצמו שפעת העופות על סמך עיטוש של שכן בקומה ראשונה.
- ליאורה (ליאורה ריבלין): אשתו של יורם. השורדת האחרונה שמנסה לשמור על שפיות בעולם של מטורפים, ונכשלת בכך חרוצות. כלי הנשק העיקרי שלה הוא סרקזם חותך, גלגול עיניים אקרובטי וייאוש קיומי שנשמע עד פתח תקווה. תגובתה האוטומטית לכל אירוע או שתיקה מביכה היא המשפט המונוטוני: "מצחיק מאוד." ליאורה עובדת בהנהלת לשכת העבודה. היא הייתה דלוקה בסתר על האקס שלה, למרות שנשואה ליורם.
- אילן (אילן דר): אשכנזי קמצן, סוכן ביטוח (שזה בעצם אותו דבר). רגזן מקצועי ומחפש קומבינות סדרתי. מסוגל למכור ביטוח נגד פגיעת מטאוריטים לחנה, ובו זמנית לתבוע את ועד הבית על כך שהאור בחדר המדרגות דלק שתי שניות פחות מדי. אוהב להסתכן, להשקיע במניות, ולנשק מדריך לדפי זהב.
- תיקי (תיקי דיין): אשתו של אילן. סוכנת כאוס במשרה מלאה, נרגזת בקלות, ותמיד מנסה (וגם לא תמיד מצליחה) למצוא פתרונות רוחניים לדברים ארציים כמו חשבון החשמל. התמיירה להיות אסטרולוגית וקוראת בקפה ובתה (לפרק אחד).
- אביתר (משה גרשוני): הבן המורד. תפקידו העיקרי בסדרה הוא לעצבן את הוריו, להפגין אופנת אייטיז מזעזעת, ולא להופיע ברוב פרקי הסדרה תחת התירוץ השחוק שהוא "חייל", למרות שכולם יודעים שהוא פשוט התחבא בארון כדי לא לשמוע את יורם צועק עליו ומטיח בו רהיטים בכעס.
- אפרת (נתלי מאירוביץ): מופיעה בפרקים אחת לחצי שנה, לרוב אם חסר שחקן אחר או אם היה צריך למלא מכסה של מתבגרים זועפים על הסט. דור ההמשך של הניסוי. משמשת בעיקר כניצבת שנכנסת לחדר, אומרת משהו בעצבים קשים ובורחת בכל פעם שהמבוגרים מתחילים לריב על כסף.
- מולי (מולי שגב) וגליה (גליה קדם): שני בני דודים שנונים, ציניים ומפחידים ברמת האינטליגנציה שלהם. מסתובבים הרבה ביחד ומנסים לשרוד את המשפחה המשוגעת שלהם באמצעות כתיבת סאטירה מוקדמת (מולי שגב כנראה קיבל פה את הטראומה שגרמה לו ליצור את "ארץ נהדרת"). לומדים באותה כיתה, מתנהגים כמו אחים קטנים ומרושעים, ולעתים קרובות מפילים את ההורים שלהם בפח פיננסי.
- קוזילביץ' (שמואל סגל): יו"ר ועד הבית הניצחי. אשכנזי רגזן, פטריוטי, ציוני ודיקטטור קטן. ממציא פטיציות סדרתי נגד כל מה שזז, ומנהל את הבניין כאילו מדובר בחמ"ל של המטכ"ל בזמן מלחמת עולם.
מבנה פרק טיפוסי
- דקות 1–5: יורם מגלה שיש לו גירוד קל באגודל ומשוכנע שמדובר במחלה טרופית נדירה שנכחדה מהעולם במאה ה-14. הוא מתחיל לכתוב צוואה שבה הוא מוריש את חובותיו לאפרת (כמובן שלא לאביתר).
- דקות 5–12: דודה חנה פורצת לסלון בצעקת "פתוח!", מגלה את המצב, ומציעה לרפא את יורם באמצעות השקיה מרובה כמו של העציצים שלה. ליאורה נכנסת מיד אחריה, צועקת "מצחיק מאוד!" וטוענת שהתרופות סיממו את יהורם.
- דקות 12–18: אילן מנסה לנצל את המחלה של יורם כדי למכור לו פוליסת ביטוח רטרואקטיבית נגד מוות קליני, בעוד קוזילביץ' נכנס ומחתים את כולם על עצומה האוסרת על ערבים לגרד בשטחים המשותפים של הבניין. תיקי צוחקת בזלזול על יהורם ומזכירה לו דברים מהילדות שלהם כאחים.
- דקות 18–22: כולם נקלעים למריבה קולנית והיסטרית בסלון שבה כולם צועקים על כולם בו-זמנית. רמת הדציבלים מגיעה לרמה שמפעילה אזעקות ברחבי גוש דן.
- דקות 22–25: הבעיה נפתרת באקראי (מתברר שזה היה רק פירור של בורקס). כולם מתיישבים לשתות סירופ לשיעול, הקהל באולפן צוחק כאילו אין מחר, ומנגינת הסיום שגורמת לאוזניים לדמם באכזריות מתחילה.
שידור חי וקהל
בצילומי הסדרה, אולפן הצילום היה פתוח ונמצא על במה. ועל כן, הושיבו עשרות אנשים מסכנים וחפים מפשע (בסגנון הצגה) שהכריחו אותם לצחוק בהיסטריה אחרי כל משפט שנאמר בסדרה. חלק מהאנשים שקלו לפגוע בעצמם, מרוב הסבל של צפייה בפרקים שנהנים מלגנוב להם תאי מוח חשובים.
שאר השכנים (דיירי הרפאים)
מלבד המשפחה המלכותית של הבניין, קיימים בויטק 9 עוד כמה דיירים מסתוריים. מדובר בישויות שכמעט ולא יודעים עליהן דבר, מה שמעלה את החשד שהם פשוט רוחות רפאים של אנשים שניסו לעבור דירה אך מתו מרעב בחדר המדרגות:
- גברת ברנר: פולנייה זקנה, שקטה וחביבה למראה, שגרה מתחת לדירתם של אילן ותיקי. היא חיה בדירה קטנטנה שגודלה כגודל קופסת גפרורים, ומחזיקה בבעל תיאורטי לחלוטין שמעולם לא נראה, לא נשמע, ואף דמות לא דיברה עליו מעולם – מה שהופך אותו לנעדר הארוך ביותר בתולדות הטלוויזיה הציבורית.
- השכנים העשירים מהפנטהאוז: חבורת אוליגרכים מסתורית שלא מופיעה לעולם. עצם קיומם בראש הבניין משמש בעיקר כדי להזכיר ליורם ולאילן את כישלונם הכלכלי המהדהד, ולגרום להם לבהות בתקרה בקנאה בכל פעם שנשמע צליל של פתיחת בקבוק שמפניה מלמעלה.
- גברת ורדי (והבעל המסתורי): עוד שכנה פיקטיבית שמדי פעם שמה נזרק לחלל האוויר במהלך ויכוחים על ועד הבית. בפרק מסוים התגלה הפרט המרעיש שיש לה בעל, אך מחלקת המחקר של איןציקלופדיה עדיין מנסה להבין האם מדובר בבן אנוש או שמא מדובר בעצם בעוד אחד מהעציצים של חנה שהנפיק תעודת זהות.
- מוסטפא: מוסטפא איננו דייר בבניין, אך הוא היה באותה דרגת הרפאים של שאר הדיירים המסתוריים. הוא היה האדם היחיד שהיה מסוגל לעבוד בבניין, שהיה דומה לחירייה. בסוף, פיטרו אותו בטענה שהוא היה ערבי.
פרק האיחוד (2005)
בשנת 2005, לאחר כמעט עשרים שנות הפוגה שבהן הציבור הישראלי ניסה להשתקם מהטראומה של הסדרה, הוחלט להפיק פרק איחוד מיוחד ("המצב צב") כדי לבדוק האם משהו במדינה השתנה. הממצאים היו קשים ונרשמו בדברי הימים:
- יוקר המחיה נשאר חולני: מחירי הדירות בתל אביב הכפילו את עצמם, הקוטג' התייקר, והדמויות המשיכו להתלונן שאין כסף בסלון – בעודן יושבות על נדל"ן בשווי מיליוני דולרים במרכז שדרות רוטשילד של תל אביב.
- השלטון נשאר בדיוק אותו דבר: אותן פוליטיקאים, אותן הבטחות, ואותם תירוצים.
- התפתחות טכנולוגית עילגת: התקדמנו לטלפונים סלולריים ענקיים עם אנטנה, אך הדמויות עדיין העדיפו לצרוח "פתוח!" לתוך חלל המדרגות במקום פשוט לשלוח הודעת טקסט.
- מצב הרוח הלאומי: המשיכו לחפור על הצרות, החרדות והדיכאון הקולקטיבי, והוכיחו סופית שהדרך היחידה לשרוד את המציאות הישראלית היא פשוט לצחוק עליה (או לשים אותה על מיוט).
מוטיבים חוזרים
- דלתות שנפתחות בעזרת צעקה: מוטיב מרכזי המייצג את היעדר הפרטיות המוחלט בחברה הישראלית. המסר של הסדרה ברור: אם אתה רוצה להיות לבד, עליך לנעול את הדלת, לבלוע את המפתח, לעבור לדימונה ולהחליף זהות.
- ועד הבית: הישות הדמונית הבלתי נראית ששולטת בבניין ומטילה אימה על הדיירים (ראה ערך: דיקטטורה).
- הסלון: זירת גלדיאטורים בה כל הקונפליקטים נפתרים באמצעות ישיבה על ספות בצבע חרדל.
- תזמורת הפתיחה (נעימת הנושא): תזמורת הפתיחה האייקונית של הסדרה, הולחנה על ידי נורית הירש. היא הוכחה מדעית כגורמת לאוזניים אנושית לדימום קשה, הורגת מרגלים וצופים ממדינות אויב (המנגינה, לא נורית הירש), וכגורם מספר אחת לכלבים שבורחים מהבית באזור גוש דן בכל פעם שהפרק מתחיל. ואם חשבתם שכמות הסבל כביכול מספיקה, אז תופתעו לגלות שיש גם מעברים בין סצנות שמשתמשות בחלק מהנגינה.
- הטלפון הציבורי במסדרון: מכשיר עינויים מתוחכם שנועד לבדוק כמה אסימונים אפשר לבזבז על שיחות של שעה שבהן בעיקר אומרים "נו, אז מה אתה אומר?".
- קירות הגבס והקרטון: הארכיטקטורה המופלאה של הבניין בויטק 9, שמאפשרת לכל הדיירים לשמוע מה השכנים חושבים עליהם עוד לפני שהם בכלל חשבו את זה. הוכח מדעית שעיטוש קל של יורם בקומה השנייה מסוגל להפיל עציץ בדירה של חנה בקומה השלישית.
- חדר המדרגות האינסופי: גרם מדרגות יחיד שמשמש כחלל המעבר הראשי בסדרה. למרות שמדובר בבניין של שלוש קומות בלבד, הדמויות מבלות בו כמות זמן שמצביעה על כך שהבניין גבוה לפחות כמו מגדל שלום. חדר המדרגות משמש גם כמערכת כריזה שכונתית, שבה דודה חנה יכולה לנהל שיחות נפש קולניות עם ליאורה שנמצאת שתי קומות מתחתיה, מבלי שאף אחת מהן תצטרך לצאת מהפיג'מה או לפתוח דלת.
- העז: מכיוון שרבים שכחו מכך, אביתר אירח עיזה (שקוראים לה רבקה) בסלון ביתה של חנה. אם ברצונכם לצפות בפרק ולקבל משכך כאבים (בשביל מה שיקרה לאחר צפייתכם בפרק): "מעז יצא מתוק" (כן, זה אכן משחק מילים.)
(מערכת איןציקלופדיה אינה אחראית לכל נזק שייגרם מצפייה בפרק זה.)
טריוויה
- במקור, הסדרה הייתה אמורה להיקרא "רחוקים רחוקים", אבל אז ההפקה הבינה שהם לא יכולים להרשות לעצמם לשכור סט נוסף.
- המילה "פתוח" הוכרה לאחרונה על ידי האקדמיה ללשון העברית כתחליף רשמי ל"שלום", "בוקר טוב" ו"הצילו, מישהו פרץ לי הביתה".
- הצמחים של חנה הוחלפו שלוש פעמים במהלך הצילומים כי היא שרפה אותה בזמן התקפים פסיכיאטריים.
- אילן דר מעולם לא באמת שיחק סוכן ביטוח; הוא פשוט הגיע לסט בטעות כדי למכור פוליסות לשחקנים, והבמאי שכח לכבות את המצלמה במשך שלוש שנים.
- לפי הערכות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כמות הצחוקים המזויפים שהיו בסדרה הייתה יכולה למלא את הכנרת פעמיים, או לפחות לממן חצי מהחוב הלאומי של מדינת ישראל ב-1954.
- בשנת 2005 הופק פרק איחוד מיוחד בשם "המצב צב". הניסוי הוכיח שגם אחרי עשרים שנה, הדמויות לא הצליחו למצוא את המפתח של הדלת הראשית והן עדיין תקועות באותו הסלון, רק עם פחות שיער, יותר קמטים ואפס סבלנות כללית.
- למרות שבני הבית מעולם לא נעלו את דלת הכניסה, אפילו בלילה, אחוז הפשיעה והפריצות ברחוב ויטק 9 עמד על 20 אחוזים בלבד. חוקרי משטרה הסבירו שרוב הפורצים פשוט פחדו להתקרב לבניין מחשש שדודה חנה תצא מהחושך ותפעיל עליהם דציבלים שיגרמו להם לחירשות קבועה ואיבוד תאי מוח יקרים. עם זאת, נרשם מקרה פריצה אחד בזמן שתיקה מביכה בפרק כלשהו, שאף זכה לתיעוד היסטורי בפרק המוקדש למנעולים יקרים: "גנב! גנב!".