אופנה

אופנה היא מעין תכתיב חברתי למוצרים הנחשבים ל"נכונים", "ראויים" ו"יפים" ביותר בתחומים שונים, כגון ביגוד, ריהוט, עיצוב פנים וחוץ, נימוסים, מוזיקה, ואמנות. האופנה טבעה להשתנות תדיר כדי שתקנה מוצרים חדשים כל הזמן מהפחד להיות לא באופנה.

לכן למשל בגד מסוים מגיע בזול אבל אם יש בו לוגו קטן של תנין של חברת לקוסט המוצר יעלה פי שמונה. כפי שמלמדים ממצאים ארכאולוגיים, אופנה, בעיקר בתחום הלבוש, הפכה לתופעה המוכרת בימינו כחלק מהתפתחות החברה הבזבזנית המודרנית. במסגרתה הפכו פריטים 'עיליים' שעד למאה ה-18 היו נחלת השכבות הגבוהות, לנגישים לציבור הרחב (לציבור הרחב - כלומר גם לשמנים).

להתפשטות התופעה תרמו התפתחויות טכנולוגיות שהוזילו מאוד את מחירי הביגוד, כמו גם איפשרו לייצרם בשלל צורות וצבעים כעורים.

מעצבי האופנה הם נכלוליים ביותר. לדוגמה, מחסן מכנסיים של חברת לווייס נשרף, ונוצרו חורים גדולים בכל הג'ינסים שהיו בו. המעצבים הערמומיים הכריזו שחורים במכנסיים זו האופנה החדשה וכך נפטרו מהמוצרים הפגומים בקלות מבלי להוריד במחירם. כך שלמעשה כל בגד מכוער ופגום יכול להיחשב יוקרתי כל עוד משווקים אותו נכון. אפילו בובה של קיפי מרחוב סומסום יכולה להיחשב אופנה עילית עם שיכנוע מוצלח.

בפריז הורגש המפנה באופנה משנות התשעים של המאה הקודמת. בעזרת המצאת המחוך הצר קיבלה האישה השמנה גזרה מחוטבת עם בגד שמועך לה את כל האיברים הפנימיים וכמעט גורם לה למות. אבל היי, לפחות הגופה שלה תהיה רזה. אגודות פמיניסטיות, מחו כנגד המחוך וגרירת שובלי השמלות הארוכות כי הן היו כוניפות.

האופנה טבעה להשתנות תדיר, והיא נוצרת בדרך-כלל משיקולים שאינם רציונליים. עם זאת, מאפיינים "אופנתיים" קיימים גם בתחומים רציונליים מטבעם כגון אידאולוגיה להיות כוסית.

לחברות שונות תכתיבי אופנה שונים שנובעים משיקולים שונים. כך למשל קוד הלבוש בחברה החרדית עשוי להיראות למתבונן מבחוץ כאחיד וקבוע, אולם למעשה גם כאן קיימות מגמות אופנתיות הגיוניות כמו לבישת כובע מפרוות בואש באמצע הקיץ.

האופנה משפיעה גם על תפיסת היופי בעיני הציבור. תכתיבי אופנה עשויים לגרום לבעיות כגון דימוי עצמי נמוך. זה מוביל נשים לשימוש במיליון פילטרים לפני העלאת תצלום לרשת האנטי חברתית, ברמה שהאישה כבר לא מזכירה את עצמה כלל. במקרים קיצוניים המצב יכול להוביל לאנורקסיה (תחת המוטו "אנורקסי זה סקסי"!) אנשים אוהבים להתלבש לפי צב האופנה. זהו צב בעל שיריון צבעוני הנמצא בחנויות היוקרה בפריז. צב זה ישפוט אותך לפי בגדייך ואם לדעתו הם לא ב"מודה" הוא יתקוף אותך ויגרור אותך למצולות הים כעונש.

אופנה ומעמד חברתי

אופנה יכולה לסמל או להעיד על מעמד חברתי (בהכרח כלכלי). חברות רבות מדפיסות על הבגדים שלהן לוגואים ענקיים עם שם החברה, כך שהלקוח הופך למודעת פירסומת למותג ועוד משלם על כך. המותג על הבגד בא לומר "אני עשיר ואתה לא!" שילוב פרווה של חיות אומללות שנשחטו, יהלומים שהמון אפריקאים עונו כדי למצוא, ועור בביגוד העשוי מתנין חסר ישע, בעבר וגם כיום, מעידים על סטטוס מעמדי גבוה חרף הביקורת בעניין.

אופנה ודוגמנות

בתצוגות "אופנה" מופיעים בדרך כלל אופנת לבוש ואביזרים הזויים כאשר הדוגמנים נראים כמו ליצנים. הם עוטים למשל: תחפושת שגורמת להם להיראות כמו בובספוג מכנסמרובע, משקפיים שלא רואים דרכם, תיקים מעור לטאה בצורת גרביל, חגורות חנק ותכשיטים שנראים כאילו הגיעו מן הגיהינום.

מגזיני אופנה לנשים לרוב עוסקים בנושאים אלה. בעבר תעשיית האופנה קידמה את עצמה על ידי שימוש בדוגמניות: נשים יפות הלובשות את הבגדים האופנתיים. כיום בעקבות תרבות הWOKE גם נשים מכוערות מדגמנות וזאת כדי ליצור הזדהות עם קהל הלקוחות שרובו מכוער.

כיום, הערים פתח תקווה, פרדס חנה, דימונה וירוחם נחשבות לבירות האופנה של העולם. בערים אלה חיים ועובדים מעצבי-על של אופנה כגון ג'ורג'ו עמרני התימני, איב סן - לא רן (בעקבות הסיכסוך עם רן היא לא רצויה בחנות), דולצ'ה ובננה, שאנל שיוצר על ידי המעצבת ומייסדת חברת האופנה קוקוריקו שאנל ואחרים.