איןטקסט:מירית
בוקר בוקר מול עסקן /
לחשתי לי תפילה /
שבפריימריז הבא /
אהיה הראשונה /
אין אמת בעסקנים /
כך אומרים החברים /
עסקנים רק משקרים /
הם סחטנים /
שוב אנקוט בשחיתויות /
בשביל אנשי שלומם /
שוב אפר את האמון /
לרכוש את אמונם /
אין אמת בעסקנים... /
והלילה השוטרים /
פשטו על סף ביתי /
יש בהם כמה שחורים /
שמגרשים אותי /
יש אמת בעסקנים /
כך אומרים החברים /
איתם תחלקי תאים /
מְסוּגָּרִים /
ערב ערב התפילה /
אלחש אל מול עסקן /
שאת ביבי יכלאו /
כמו שאת מרים
מירית הוא שלאגר ניצחי מתוך השלאגר הניצחי של ז'ורז' עבודי, "שרית". הסרט עוסק בשחקנית תיאטרון הבימה, דליה פרידלנד, שבוחרת לרצוח את בן זוגה הבוגדני, שחקן תיאטרון הבימה אריאל פורמן, נאלצת לרצות עונש מאסר ובשל כך מוסרת את תינוקה לידי שחקנית תיאטרון הבימה, אלישבע מיכאלי. הסיפור מתכתב באופן בילתי נמנע עם סיפורה של שרת הפחבורה בממשלת ישראל הז"ל, שבחרה לכאורה לרצוח כל שריד לניקיון כפיים שניקרה בדרכה, ותיאלץ לכאורה לשבת בבית סוהר. בשונה מן הסרט, לא צפוי שהגירסה הבוגרת, הסולידית והאליטיסטית שלה - לימור ליבנת - תיעתר לשמור על כל פיקדון שזו תמסור לידיה, גם אם הדבר ייעשה בתיווכה של ירדנה ארזי.
לקראת שנות השמונים של המאה הקודמת פיתח עבודי העדפה לזווג זיווגים קולנועיים מוזרים - מה שהתחיל בפיקה צביק ודיקי תליין והמשיך באיתן סרסורי ושחקנית תיאטרון היידישפיל, הגיע לשיאו בזיווג של כרובי גוריון ואריק שילוח ב"הדודה מארגנטינה". מגמה חדשה זו גרמה להרמת גבות רבות לנוכח השידוך האייקוני ביותר של עבודי - קקי ששת ורעייתו יונה ענבים (חלק מהגבות לא הורדו עד היום, למרות תחינות מתמשכות של סביבתן הקרובה, הכוללת בין היתר ריסים ואישונים). בסופו של דבר, הנטייה לזווג זיווגים מוזרים הכריעה את הקריירה של ז'ורז', ומנעה הפקת שלאגרים נוספים כ"יפית", "צופית", "יונית" ו"להיט".