מלחמת יום הכיפורים

"גמר חתימה טובה"

~ שבתאי צבי על מלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים הייתה התקוממות בין חבורת דוסים במאה שערים לשני הומואים שנכנסו לשם, יחד עם דגל מצעד הגאווה, ואכלו סנדוויץ' עם בשר חזיר וגבינה מותכת מחלב שפן. המלחמה פרצה ביום הכיפורים 1973 בשעה 13:55:422(לפי דבריו של הומו א', וישנו חשש שהשעון שלו מקדים באלפית השנייה). בהדרגה הפך העימות למלחמה רחבת היקף, שעירב, בין היתר, את הרב הראשי לישראל, 13 הומואים, 8 לסביות, שלושה ילדים מופרעים על אופניים וכמה סורים ומצרים שבמקרה באותו יום פתחו גם הם במלחמה נגד ישראל.

הרקע למלחמה

בשנת 1973 החילטו לראשונה קהילת ההומאים והלסביות על קיום מצעד הגאווה בעיר ירושלים. עקב בקיאותם הרבה בכתבי הקודש, הם ידעו כי אכילת בשר וחלב יחד הם אינם כשרים, כמו כן אכילת בשר חזיר. אך בנוסף ידעו המלומדים הנ"ל שיום הכיפורים נקרא גם יום "אכול כפי יכולתך" שמצווה בו היא לאכול, והתורה מאפשרת לאכול ביום זה גם אוכל שאינו כשר. עוד ידעו שמאה שערים היא שכונה בעלת אוכלוסייה מאירת פנים, סובלנית, מקבלת את השונה, ובמיוחד מעודדת הומואים ולסביות להצהיר בפומבי על נטיותיהם המיניות.

מהלך המלחמה

ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973, יצאו שני הומואים שביקרו בירושלים לטיול בשכונת מאה שערים, כאשר הם אוחזים בסנדוויצ'ים הנ"ל ועטופים בדגלי מצעד הגאווה. נסעו במכונית אל תוך השכונה, ולפתע החלו להזרק לכיוונם אבנים. ההומואים סברו שזוהי דרכם של תושבי השכונה לקבל את פני מבקריה, עד שהתנפצה שמשתם והם הבינו שכנראה שלא כך הדברים. הם אספו את קהילת ההומואים והלסביות שכללה שאותם הימים 13 הומואים (אחד מהם לא מצא בן זוג) ו8 לסביות. הם גם חטפו בדרכם שלושה ילדים שנסעו באופניים ואילצו אותם להשתתף ב"מלחמה לחיים או למוות". המלחמה הייתה קשה, ארוכה ועקובה מדם, ובמהלכה התפגרו שלוש לסביות, ארבעה דוסים קפצו מגג בית הכנסת למראה הזוועות (בדמותם של שני הומואים מתנשקים לאחר קרב הירואי), והילדים המופרעים ברחו והמשיכו בתוכניותיהם, שכללו נסיעה מופרעת על אופניים לכל אורך הירידה מירושלים.

סיום המלחמה

בשעה 14:00 (4 דקות ו678 מאיות השנייה לאחר תחילת המלחמה) נשמעו אזעקות ברחבי השכונה, והיו דיבורים על פלישה של כמה סורים ומצרים לשטח ישראל ואיזו מלחמה קטנה שהחלה באותו היום. ההומואים והלסביות החליטו לסגת ולתת לדוסים להמשיך בשלהם. מן הסתם, הערך מתייחס למלחמת הדוסים-הומואים בשל היותה חשובה בהרבה מהמלחמה השנייה, בה רק כמה סורים הפריעו לחיילים משועממים לשחק שש בש.