משתמש:אור לוסקי/הגרביל המכושף

הספר הגרביל המכושף (חלק א'):

הכל התחיל בבוקר אחד קר. קמתי מהמיטה וראיתי גרביל מתחת לרגליים שלי. הוא אמר לי :"בוקר טוב מוקי". אני צרחתי :"גרביל מדבר!". הוא התבונן עלי במבט של פסיכופט כאילו הוא רוצה לאכול לי את הרגליים. "תקשיב" אמר לי הגרביל "אני פופו - הגרביל המכושף שעושה קסמים ומגשים משאלות". "אז תעשה לי וילה בקיסריה" אמרתי לו. "מצטער" אמר פופו "אזל הקסם". "למה אתה כאן?" שאלתי. "אני כאן כדי לספר לך שאתה צריך לצאת להרפתקאה קסומה" אמר פופו. "איזה הרפתקאה?" שאלתי. פופו רק הביט בי ופתאום הרגשתי קר מאוד. הסתכלתי על הגוף שלי ופתאום קלטתי שאני נראה כמו חייזר. "מה עשית לי?" צרחתי עליו. "סליחה" אמר פופו ופתאום הפכתי להארי פוטר. "רוצה לשחק עם הסניץ' הקטן והשובב שלי?" שאלתי. פופו הקיא על הרגל שלי ואני עשיתי עליו קסם שיהפוך לגרביל. זה עבד. ואז מהדלת נכנסה סמדי בומבה. "בא לך קצת מז'וז'ין?" שאלה אותי סמדי. "מי את?" שאלתי. "אני סמדי בומבה, רוצה קצת?" היא שאלה. "כן" אמרתי. אכלתי אחד ופתאום התחלתי לרקד. "מה זה?" שאלתי. "זה אמברוסיה" אמרה סמדי. "ומה זה?" שאלתי. "תחפש בערך ריבת חלב"אמרה לי סמדי. "עכשיו" אמר פופו "אתה צריך להיכנס להוגוורטס ולהתחזות להארי, אם לא תצליח תמות". "זאת מחלה מידבקת?" שאלתי. "כן" אמר פופו "עכשיו, המטרה שלך היא לגרום לרון להתאהב בקנקן המיץ, זאת לא תהיה בעייה, הוא גם ככה מאוהב בקנקנים אבל עליך להיזהר שאף אחד לא יעלה עליך". "אני לא אשרוד לבד" אמרתי "אפילו עם היכולות שלי". "איזה יכולות?" שאלה סמדי. "זה שאת מסוגלת להכין מז'וז'ין לא אומר שאת היחידה עם יכולות" אמר פופו. "אז תאכל אחד" אמרה סמדי. פופו אכל אחד והתחיל לרקד. גם סמדי אכלה ושלושתינו ריקדנו לנו.

ריקדנו שלושתנו ואז פופו נזכר ואמר:"מוקי... הארי... יש לך משימה". "אני אבל לא יודע איך להגיע להוגוורטס" יללתי. "לך בעקבות הלב שלך והמז'וז'ין שלי" אמרה לי סמדי. ניסיתי לעשות קסם ולהפוך את סמדי לעכבר. זה לא עבד. היא הגישה לי מז'וז'ין והתפתתי לאכול אותו. "עקוב אחריו" אמרה סמדי. השלכתי אותו על הרצפה והוא התחיל לברוח. רדפתי אחריו עד שהגעתי לטירה גדולה שעל השלט שלה היה רשום "פוגוורטס". מה לעשות, מז'וז'ין הם דיסלקטים. הוא נכנס פנימה וגיליתי בפנים את כל הקוסמים האחרים. נגסתי במז'וז'ין והתחלתי לרקד. "הארי!" צרחה לי נערה יפה מאוד עם שיער מתולתל בצבע כהה ועיניים חומות נוצצות. "מי את?" שאלתי. "עוד פעם חטפת אמנזיה?" שאלה הנערה "לא משנה, אני הרמיוני. נשמע כמו הרמוניה. "היי" אמרתי במבוכה "את אוהבת אותי?". היא נתנה לי סטירה כדי להדגיש את התשובה שלה. פתאום ראיתי נערה אחרת ג'ינג'ית. השיער שלה גלש על הפנים באלגנטיות. העיניים שלה היו גדולות ויפות והיא לבשה חולצה ירוקה רגילה. "היי מהממת" אמרתי לנערה. "הארי?" שאלה הנערה בקול גברי "אני רון!". "הוא שוב חטף אמנזיה" אמרה הרמיוני "אחרי שאמרתי לו לא לקפוץ מהגג ולרקוד בוגי בוגי עם בחורה בת שישים שעוד שנייה מתפגרת". "רון" אמרתי לו בקול הכי משכנע שלי "אני צריך ממך טובה". "רק רגע" אמר רון "הנה אחותי". "מה זה מעניין אותי?" שאלתי. הסתובבתי אליה. היא הייתה יפהפייה. זבל של כלבים נטף מהשיער הג'ינג'י שלה. היא הלכה כמו ליידי בת חמישים. "היי" אמרה אחותו של רון "אני ג'יני".