משתמש:שוורצע חיה/חייב להיות מצחיק, הוא אומר לי

הסיפור

היה היה פעם אורוניק. הוא היה אדם משכיל עם חיבה עזה לפרנק סינטרה, מוצרט, שימורי תירס וחנוך לוין. לצערו הרב, הוא היה נכס חשוב לממשלה בגלל היכולות המסתוריות שלו, ולכן שמו אותו במקלט אטומי שבו חי מאז שנולד. הוא לא יכל לצאת ממנו, משום שהממשלה פחדה שגורמים עוינים יחטפו אותו וישתמשו בו באופן מיני במקום לנצל את היכולות האדירות שלו. הוא חי לבד עם מחשב, עכבר, ומקלדת. יום אחד הוא החליט שלא עוד! הוא החליט שהוא יוצא מהמקלט האטומי שבו היה כלוא, ויהי מה. הוא החליט שהוא יזייף מחלה. האחראי שלו ביקר אותו שבוע לאחר מכן והביא ביחד איתו חבילת מזון חדשה. אורוניק החליט שזה הזמן לפעול.

"שלום! אתה הבאת את שימורי התירס שאני אוהב?" אורוניק שאל בעודו מחטט בקופסה.

"כן, הבאתי. פרי הגליל, החברה שאתה הכי אוהב, נסגרה. הבאתי של יכין. זה בסדר?", אמר האחראי.

"לא! הם לא נסגרו! לא יכול להיות!" אורוניק פרץ בבכי.

האחראי גילה שמץ של סימפטיה והעניק לאורוניק חבילת מרציפן

"הנה," הוא אמר. "קח. משהו מתוק יעזור לך.".

אורוניק ניגב את דמעותיו, ונזכר בתכנית שלו.

"אתה מרגיש טוב יותר עכשיו?", שאל האחראי.

"האמת, קצת מביך אותי לספר לך," אמר אורוניק.
"אבל אני חושב שאני נושא את נגיף הפפילומה. כן, אני לבד פה, אבל בפעם שעברה באה מישהי אחרת מהממשלה, והיא לא יכלה לעמוד בקסמיי. אתה מבין? אני שיגלתי אותה, ואני חושש שהיא נוהגת להשתגל עם עוד המון אנשים, כי אני לא מרגיש כל כך טוב מאז. אתם יכולים לבדוק אותי?"

האחראי בהה בו במבט מודאג, אבל אז גיחך בביטול ואמר "כן, אבל לא יקרה לך כלום. אין לך רחם, ולא זכור לי על מקרים של סרטן צוואר הרחם אצל אנשים ללא רחם".

אורוניק הסמיק, ואמר: "האמת היא שיש לי רחם."

האחראי התבלבל. "אבל.. אתה זכר, לא?"

אורוניק ניסה להסביר בצורה הגיונית את זה. "כן, כן," הוא אמר. "אני זכר, אבל יש לי רחם. אני מיוחד".

"טוב, בסדר," אמר האחראי, שחשש מביקורת עמיתיו. "טוב, בסדר, אני אקח אותך לבדיקה, אבל שאף אחד לא ידע מזה. אני, סוכן מספר 007, לוקח גבר לבדיקת משטח צוואר הרחם. מדהים.".

אורוניק, מאושר בסתר ליבו, אמר לו "תראה, זה לא שאני הולך ליהנות מזה.". האחראי עליו נאנח, ולקח אותו למכונית שלו. אורוניק לקח איתו פחית שימורי תירס אחת ורץ אחריו. הוא נפעם מהיופי שבסביבה החדשה אליה נגלה.
"זה לא כמו באינטרנט! איפה כל הבחורות העירומות שמספרים עליהן?", הוא שאל את האחראי עליו.
"הן נמצאות בדרך!", אמר האחראי וחשב על כמה נחמד יהיה לעבור במועדון חשפנות בדרך לבדיקה בבית החולים.
"דרך אגב, קוראים לי ג'יימס, אבל אתה חייב לקרוא לי 007.".
"אוקיי. הנהלים האלה מוזרים לי, אבל אוקיי.". הם נכנסו לאוטו, ואורוניק התלהב.
"היי, זה כמו המשחק הזה שאני אוהב! גם בו יש מכונית משוכללת!".
"זו מכונית מאוד מאוד משוכללת. כל כך משוכללת, שאם רק תיגע בה במקום הלא נכון, היא תהרוג את שנינו. אבל אל תדאג, יהיה בסדר. סטייסי אוהבת אותי.", אמר ג'יימס ונישק את הפגוש. אורוניק נבהל, אבל לא איבד את עשתונותיו. הוא נרדם בנסיעה, ולאחר זמן מה ג'יימס העיר אותו.
"קום, קום! הגענו לחלק של הבחורות העירומות!".
"מה? איפה?", אורוניק התחיל לתור במבטו אחרי שד או שניים, אבל לא מצא כלום חוץ מבניין.
"שם. בפנים.".

אורוניק החל לרוץ אל עבר הבניין תוך כדי צעיקת קריאות קרב. ג'יימס רץ אחריו וכאשר אורוניק עצר והתנשף בכניסה, הוא שאל אותו "אורוניק? למה.. למה צעקת This is sparta?", ואורוניק ענה תוך כדי התנשפות:

"חשבתי שכולם עושים את זה לפני שהם מגיעים לנשים. טעיתי?". ג'יימס נאנח.

"כן, אורוניק, אתה טעית. פשוט תתנהג כמוני ותסתדר, בסדר? אני עצרתי כאן רק בשביל לתת לך לראות קצת מהעולם הנשי לפני שאני אקח אותך לבדיקה וחזרה למקלט.". הם נכנסו פנימה.

הייתה מוזיקה רועשת, המון נשים, ומעט גברים. כל הנשים היו בלבוש מינימלי. חלקן רקדו על במה, חלקן הגישו משקאות, וחלקן התחככו עם הגברים. "אני עוזב אותך לכמה זמן, טוב? אתה יכול להסתובב פה קצת, אבל כשתסיים תעמוד ליד הכניסה.".

אורוניק ניגב את הריר מפיו ואמר "כן, בטח, בסדר.". הוא התחיל להסתובב לבד ולבהות במחשופים.

"שלום, אתה פרצוף חדש.", אמרה לו מישהי.

"פרצוף חדש?", אורוניק תמה.

"כן, בדרך כלל באים לכאן אותם האנשים כל הזמן. ברוך הבא!". הוא הפסיק להסתכל על החזה שלה והסתכל על הפנים. הוא נדהם. היא הייתה, בלשון עממית, מהממת.

"תו..תודה.", הוא גמגם. פתאום מישהו הניח יד שרירית על כתפיה.

"מה שלומך, אישה נאמנה?", הוא שאל בקולו העמוק.

"אני בסדר. מה איתך? תראה, יש כאן מישהו חדש.". היא ענתה לאדם השרירי שהיה לידה.

"אני אורוניק", אמר אורוניק והושיט את ידו ללחיצה.

"אני ארנולד, אבל כולם כאן קוראים לי 'צ'יף'. נעים להכיר אותך.". אורוניק חייך והלך לחפש מישהי שאין נוכחות גברית לידה.

הוא ראה בחורה שיושבת בצד עם משקה. "היא בטח בהפסקה", הוא חשב לעצמו והתקרב אליה בכל זאת.

"שלום, אני חדש כאן.",

"מה אתה רוצה שאני אעשה עם המידע המשמעותי הזה?", הבחורה שאלה אותו בציניות. אורוניק הסמיק.

"יש לך כסף?", היא שאלה אותו.

הוא נזכר שלפני שנכנס הוא קיבל מג'יימס כמה שטרות. "כן", הוא אמר והוציא אותם מכיסו.

הבחורה נדהמה, זה היה סכום שנדיר לראות אצל מישהו כמוהו. "אז למה לא אמרת?", היא התקרבה אליו וסימנה לעוד שתי בחורות לבוא. הן נעמדו לפניו. הבחורה שאיתה דיבר קודם אמרה לו "אני סטייסי, הבלונדה שמימיני היא רוז והג'ינג'ית שמשמאלי היא אלכס". בעוד אורוניק חשב לעצמו על צירוף המקרים המשעשע הזה שלאישה שאיתה הוא מדבר ולמכונית שנסע בה יש את אותו השם, הבחורות גררו אותו לחדר צדדי והחלו להפשיט אותו. אורוניק נזכר בכל הסרטים שראה במחשב שלו והתחיל להפשיט אותן. מהרגע הזה הם התחילו לעשות דברים שלא ייכתבו כאן. בכל אופן, לאחר המשגל ההמוני, אורוניק ראה שג'יימס מחכה לו בכניסה למועדון החשפנות. הוא נפרד מהבנות וניגש אליו.

"איך היה?", שאל ג'יימס.

"וואו. היה מדהים. לא ידעתי שבנות יכולות להיות כל כך גמישות. הייתי עם שלוש בחורות, ו..",

"חכה רגע, אל תיסחף, אני לא פה בשביל לשמוע אותך מדבר על חיי המין שלך. אני שמח שנהנית. עכשיו, בוא נלך לעשות לך את הבדיקה.". הם הלכו אל עבר המכונית ואורוניק כל הזמן חשב לעצמו על כמה נחמד להיות מחוץ למקלט ועל הבדיקה שמצפה לו. כאשר הם הגיעו למכונית, 007 פתח אותה.

"התגעגעת אליי?", הוא אמר למכוניתו.

"אני בטוח שכן", אמר אורוניק. הם החלו לנסוע, והנוף התחיל להיות עירוני יותר ויותר. הופיעו המון בניינים.

"זה כמו בGTA!" אמר אורוניק.

"GTA?", גיחך הסוכן.

"לא ראית אף פעם את הסימולטורים של הסוכנות, הא?". הם נסעו והגיעו לבניין לבן וגדול.

"זה בית החולים. אני אחנה את סטייסי ואז נצא לבדיקה שלך.". ג'יימס החנה את מכוניתו בחניון מחניק, והם יצאו.

הם הלכו אל המעלית. "אתה מוכן לזה?", שאל ג'יימס בסימפתיה.

"כן. אני לא חושב שהם הולכים לעשות משהו נוראי.",

"אתה יודע שבבדיקה הזאת מפסקים לך את הרגליים ומחדירים מברשות לתוך תעלת הרחם שלך, נכון?", שאל אותו הסוכן.

"כן, אבל זה לא נשמע טוב כל כך כשאתה זה שמתאר את הבדיקה.".

"אל תדאג, אתה תשרוד.". הם נכנסו למעלית, ויצאו בקומת הגינקולוגיה.

"שלום, איפה עושים את בדיקות משטח הרחם?", שאל ג'יימס את אחת האחיות.

"שם," אמרה האחות והצביעה למסדרון שהיה מימינה.

"אתם הולכים לבקר מישהי?", היא שאלה.

"האמת שלא. הוא הולך לעשות בדיקה כזו.", אמר 007.

"אתה טרנסג'נדר?", שאלה האחות את אורוניק.

"לא. אני מיוחד.", הוא ניסה לענות בקול נמוך וגברי, אבל לא כל כך הצליח ובמקום להישמע גברי הוא נשמע צרוד וחולה.

"שיהיה בהצלחה.", אמרה האחות במבט מבולבל.

הם הלכו למסדרון והמתינו שיקראו להם. לאחר מספר דקות, אחות יפה וצעירה קראה לאורוניק.

"לבוא איתך?", שאל אותו הסוכן.

"לא. אני רוצה פרטיות." אמר אורוניק בהחלטיות. הוא צעד עם האחות לחדר. היא השכיבה אותו על המיטה ואמרה לו "חכה, אני כבר באה.". הוא התפשט ונשכב. היא הגיעה עם מברשת.

אורוניק נבהל קצת ואמר לה. "תקשיבי, אין לי באמת רחם. אני רק פה בשביל לברוח מהאדם שהגיע איתי.". האחות צחקקה.

"אז למה לא אמרת? אני יכולה לעזור לך בזה. בוא נעמוד ליד הדלת ופשוט תזרום איתי. בסדר?", לחשה לו. הוא הנהן. הם התקרבו אל הדלת.

"אוקיי, אני מתחילה להחדיר את זה.", היא צעקה.

"בסדר, רק אל תגרדי אותו חזק!", הוא צעק וחייך.

"טוב, זה ייקח קצת זמן.", היא צעקה. היא עשתה רעשים עם המברשת ובינתיים אורוניק התחיל להתלבש. היא הפסיקה עם הרעים וצעדה אליו.

"מה אתה חושב שאתה עושה? יש לעזרה שלי מחיר. תישאר ערום וחכה לי.". היא נעלה את הדלת ועשתה עוד קצת רעשים עם המברשת ליתר ביטחון, ואז צעדה אל אורוניק והחלה לקיים עימו משגל. לאחר המשגל היא הבריחה את אורוניק מיציאת החירום.

"תודה רבה לך. אם הייתה לי טבעת נישואין, הייתי מציע לך להתחתן ברגע זה.",

"אתה יודע שסופו של כל זוג נשוי שלישי הוא גירושין?", האחות שאלה.

אורוניק נישק אותה ואמר לה "את לא חייבת להיות כל כך פסימית. להתראות". הוא ירד במדרגות החירום.

"..Start spreading the news, I am leaving today", הוא פיזם את "New York, New York" של פרנק סינטרה.

הוא החליט שיתפוס טרמפ, ויסע לאן שהגורל שלו יוביל אותו. בסופו של דבר טנדר שחור עצר לו.

"לאן אתה צריך להגיע?", שאל אותו הנהג בעל הראסטות.

"לא אכפת לי. לאן שאתה נוסע.".

"אחלה, אחשלו, אני נוסע אל הים.".

"מצויין. אני אורוניק, דרך אגב.", אמר.

"אני מריו.", אמר הנהג.

"האמת שפעם קראו לי שמואל, אבל לא התחברתי לשם הזה. אני משחק בסופר מריו מאז שאני מכיר את עצמי, אז לפני כמה שנים שיניתי את השם לזה.", סיפר הנהג והחל בנסיעה. אורוניק, שמעולם לא היה בים, התלהב מאוד מהמחשבה על להגיע לשם, ובהה בחלון במשך כל הנסיעה. הוא התחיל לראות משטח כחול וגדול. "מגניב! זה הים?", שאל את מריו.

"כן, ברור. אתה לא היית פה אף פעם?", שאל מריו.

"האמת.. האמת שהייתי קצת עסוק.", אמר אורוניק. מריו חנה קרוב לחול, ויצא מהאוטו עם אורוניק.

"טוב, תודה רבה על הטרמפ.", הודה לו אורוניק.

"על לא דבר. תהנה!", מריו נופף לשלום.

אורוניק התחיל לצעוד על החוף ולחשוב מחשבות פילוסופיות. לפתע הוא נתקל במישהו מזוקן שלבוש בסמרטוטים בלויים.

"היי! תסתכל לאן אתה הולך!", אמר הזקן שהתברר שחסרו לו כמה שיניים.

"סליחה, סליחה.", התנצל אורוניק והמשיך ללכת. לפתע פגע כדור חול רטוב בגבו.

"חכה רגע! לא סיימתי איתך!", צעק ההומלס הזקן.

"מה?!", שאל אורוניק בכעס,

"כבר התנצלתי!".

ההומלס התקרב אל אורוניק והתחיל ללחוש לו באוזן. "תקשיב, אני יודע מי אתה. אתה נכס ממשלתי. אם אתה רוצה שבאמת ישחררו אותך, אתה צריך להגיד 'חתולים צורחים בלילה'. זה קוד, אתה מבין? שמות הקוד של הסוכנים הם 'חתול' ו'כלב'." הבל פיו המצחין של הסוכן\הומלס הפריע קצת לאורוניק, אבל הוא שמח שהחליטו לחלוק את המידע הזה איתו.

"תודה!", אמר אורוניק לסוכן. הסוכן הלך ואורוניק נשאר לבד ובהה בים.

הוא שמע רעש מאחוריו. "למה ברחת?!", זה היה 007.

אורוניק נבהל. "אני.. לא התכוונתי. סליחה.".

"אוי, אל תתנצל. כל אחד צריך לברוח מסוכן שחושב שלגברים יכול להיות רחם". הוא ראה את האחות.

"אוי, חתול, הסברתי לך את זה מיליון פעם בנסיעה. הוא אמר שהוא מיוחד! מאיפה לי לדעת שהוא לא מיוחד מהבחינה הזאת?",

"כל גבר עם קצת שכל אמור לדעת שלגברים אין רחם. גם למיוחדים שבהם. חוץ מזה, לפי הרישומים, אורוניק מעולם לא היה אישה, ולכן אין סיכוי שיש לו רחם. הוא 100% גבר. עכשיו, כלב, קח אותו למכונית שלך ותחזיר אותו למקלט".

"טוב, טוב, אני לא אחזור על הטעות הזאת.", אמר הסוכן. אורוניק שמח בליבו על כך שהאחות אמרה שהוא 100% גבר. הוא כל כך שמח שכבר לא היה לו אכפת שלוקחים אותו בחזרה למקום בו היה כלוא.

סוף (?)

הערות לדיפרנצה

הערות כלליות

• סיפור צריך להיות קצר וקולע. אל תשכחי שיש לך עוד שני סיפורים לכתוב. אם זה יהיה האורך של השניים הבאים, אז... אז... טוב, אין לי איזו אימרה צינית, אבל נראה לי שהבנת מי כוונתי...
• לפניי שאני שאלמד אותך איך להצחיק, תזכירי לי ללמד אותך איך לכתוב סיפור בנוסח המקובל. את צריכה לרדת שורה בכל פעם שאת מצטטת את מה שאחת הדמויות אומרת. כתיבה בצורה זו, חוץ מזה שהיא הצורה המקובלת בקהילת הסופרים, גם מקלה על הקריאה ולא מעייפת את העיניים.

קטע א' - הצורה הלא מקובלת

"לך תזדיין, רופא משוגע שקצץ לי ביצה." בכה שטרודליהו. הרופא הביט בו במבט מזוגג ואמר: "לך תזדיין?! לך תזדיין?! אתה לא מתבייש?!". "לא ולא! לא ולא!" אמר שטורדליהו.

קטע ב' - הצורה המקובלת

"לך תזדיין, רופא משוגע שקצץ לי ביצה," בכה שטרודליהו.

הרופא הביט בו במבט מזוגג. "לך תזדיין?! לך תזדיין?! אתה לא מתבייש?!"

"לא ולא! לא ולא!" אמר שטורדליהו.

מה שאת עכשיו עומדת לעשות

כל מיני כללים לכתיבת סיפור נלמד אחר כך. זאת הייתה טעות מצידי להתחיל את כל הקטע הזה של הסיפורים, קודם צריך לעבוד איתך על הקטע של הערכים. את המשימה של הסיפורים נעזוב כרגע. הדבר היחידי שאני כן רוצה שתעשי בנוגע לסיפור הזה, הוא שתערכי את הסיפור שיתאים לסטנדרטים שכתבתי מקודם. אני כבר התחלתי לעשות את זה.