משתמש:שלום חסן/סטקייה

הסטקייה הראשונה

בשנת התחת"ח, היה אדם בשם סטקוש פוריבינצלי. יום אחד היה הסטקוש הנחמד שלנו רעב, והחליט לערבב זוכר, קשטופ, טונה שפג תוקפה, שניצלך שהבשיל מוקדם מדי ריבת חרובים וחמאת בוטנים ביחד. וככה נוצר הסטייק. לאחר כמה ימים של אכילה מטורפת מרוב שהיה הדבר טעים חשב פתאום מר סטקוש לעצמו: "אם כל כך טעים המוטציה הזאת מדוע לא ניתן לכל עם ישרואל הפזור בארצות הגולה להנות מדבר שכזה? בכל זאת כבר קצת נמאס מהגפילטע!". אז הלך סטקוש למשפחתו וביחד החליטו שראוי להקים מקום לאותו דבר משונה (מקום שלימים הפך להוסטל של אנשים עם נטייה מינית הפוכה ששאיפתם הגדולה בחיים הוא להיות הומלסים). לכן פנה אדוננו מיסטר סטקוש למשפחתו והפציר בהם:"משפחתי היקרה! כבר מאז שהייתי קטן הייתה לי נבואה שחזרה מדי לילה ובא התגלה אליי מין גוש בשר שאמר לי"בוא! תאכל אותי!" וסוףסוף הגשמתי את חלומי הגדול". חשבו על זה כמה ימים משפחתו, ולבסוף הסכיו, למעט אחיו הגדול יחצן-סרור שהתעקש שהגפילטע פיש היא כבר ההמצאה ששינתה את פני כדור הארץ ושאין מקום לעוד מאכל חדש. וכך הלכה המשפחה לטייל בעיר גליציה וברחוב "ישראל ביתנו 44" מצאו חנות להזכרה. השלב הבא היה למצוא שם מתאים. ישר עלה הרעיון סטקייה ושם זה נטמע בתרבות האינדיאנית והפך לאוניברסלי עד היום. כיום אותה סטקייה הפכה למקום היסטורי בו שורצים אוכלי עמבות רבים.