משתמש:Oronik/הארה
הודעה זו נכתבה על ידי אורוניק, לאחר פרישתו הקצרצרונת. הודעה זו היוותה למעשה את חזרתו לאתר ופורסמה במקור בדף המשתמש שלו.
הארה
שלום משתמשי איןציקלופדיה הנורמלים וסטנדאפיסט.
ברצוני לספר לכם סיפור מוזר, או יותר נכון הארה שהיית לי.
ההארה באה אליי בשני חלקים, חלק ראשון בחלום וחלק שני כשפתחתי את אחד ממחשביי הרבים (והגוסס שביניהם) בכדיי לצפות בפורנו אסייתי זול ששמעתי עליו מחבריי במועדון ברגיאת.
החלק הראשון, התרחש ככל הניראה בין שתיים בלילה לשלוש לפנות בוקר, לאחר שסיימתי לאונן על תמונות עירום של ג'ניפר אניסטון. זה היה חלום פרוע ומלא סממנים מטאפוריים ולא מטאפוריים, ולהלן החלום:
אני עומד על אדן חלון בעת סופת טורנדו אימתנית. לפי האנשים העגלגלים ההולכים ברחובות ולפי הרמזים הקפיטליסטיים המפוזרים ברחביי העיר, ניראה כי אני אי שם בארצות הברית. לפתע, ניגשות אליי שלוש זונות. שלושתן מחבקות בידיהן ייצור בלתי מזוהה עם ראש שור.
"שלום," הוא אומר לי ולוחץ את ידי. על ידו המסוקסת, היה ניתן לראות בבירור שאריות זרע ישן. "שמי סטנדאפיסט בגרוש."
מייד, עם אומרו מילים אלה, נמלאתי ייראה ופחד. "מה הסטנדאפיסט עושה בחלומי?"
וזה לא היה הכל. אז ניגש אליי לפתע בחור ג'ינג'י ולידו בחור נוסף, שמן ומכוער. הג'ינג'י הציג את עצמו בשם "מקתומרד" וטען כי אני מכיר אותו. ניסיתי להיזכר אם אני מכיר איזשהו בן אדם בשם מקתומרד. ניראה שלא.
האיש השמן, שאחז בידו מארז סרטים הכולל בתוכו את הסרטים "זונות ברכבת", "רכבת בזונות", "מזימות בין זונות" ו"האיש שזיין יותר מדיי", הציג את עצמו בשם "אלפרד היצ'קוק, פילגשו של מקתומרד". מייד קיימנו שיבעתנו (אני, מק, סטנדאפיסט והזונות) אורגייה משובח.
בכל מקרה, לאחר שסיימנו את מעישנו הנאלים, סיפר לי הסטנדאפיסט ועוזרו הנאמן (שהציג ת'צמו בשם "פרוי'קה מכנסיים" שאיןציקלופדיה הוחרבה בידיי ממשחיתים מרושעים ובראשם דארת' ויידר, חניבעל לקטר, הג'וקר, קוויזלינג, יהודה איש קריות ושאר בוגדים ורשעים. עוד הם סיפרו, כי קורבוס ניסה לקרקף אותם אך הם קירקפו אותו לפניי ועשו ממנו קרפס. קורפוס המסכן...
לבסוף התעוררתי מהחלום הנוראי, מזיעה כולי. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר והחלטתי לללכת לאחד ממחשביי בכדיי לראות פורנו ולהירגע. אולם, סבי עליו השלום, אשר איתו אף פעם אין שלום, חסם את הפורנו בכל מחשביי, בכדיי "ללחנך" אותי. אז ניזכרתי כי המחשב הישן שלי, שכבר מזמן כמעט ולא עובד, אשר נימצא בעליית הגג הישנה של ביתי, וודאי לא נחסם. הלכתי אליו ופתחתי אותו. איך שהמחשב נפתח, קופץ אל מול עיניי דף הבית שלא איןציקלופדיה אני מתחיל לבכות. סבי בא מאחוריי, כמו רוח, ומתנפל אליי. "פורץ! פורץ!" הוא צורח בקולי קולות. סנילי.
בלכ מקרה, שתי האארות אלה מביאות אותי לכדיי מחשבה שאולי לחזור באיןציקלופדיה. תמיד היה בי ניצוץ שאמר לי לא לפרוש, אך מוחי תמיד אמר לי כן לפרוש. מה שהכריע את הדילמה, היה הרעיון הדגול שעלה לי בקשר להפרחת השממה כאן.
במילים אחרות... חזרתי ילדודס! חמש דקות אחריי שהסירו את הרשאותיי, איזה תזמון מושלם! ווהו!
נ.ב: אני עדיין דכאוני, ויכול מאוד להיות שאני אפרשו שוב, הפעם לתמיד. אבל עד אז...
שבוע משמח ומלא בשמיחות שיהיה לכם!