עז

עז המדבר המצויצת היא אחת מבעלי החיים הפראיים התבוניים והעתיקים ביותר שנודעו לאדם. העז התגלתה בצפון מדבר סהרה כ-10,000 שנים לפני הקמת איגוד "ציוצי העיזים" (הפועל לחקר אורחות חייהם ומממן את הדוקטורט של אלו המחליטים לעשות כך). במשך אלפי שנים היה שימוש בזרע עיזים, אשר נתרם לאחר מאמצים ושיכנועים רבים מצד הקהילה המדעית, ובמאה האחרונה אף התחיל שימוש בחלב הנקבות. השימוש בגרביים היה לצורך אחסון הנוזלים אשר הופקו מעיזים אלו.

נדידתם בימי קדם היתה בעדרים; הפריטים המבוגרים נהגו להוביל את העדר לשטחי המרעה, בעיקר באזורים לא מיושבים כמו במדבריות או בהרים כמו הרי אטלס או ההימלאיה (במקרים נדירים). זן זה היה המין השולט בכל בית גידול בו התגורר, ובתור "מלכי המדבר" נהגו להצליף בישבנם של האוכלוסיות האחרות שהתנגדו לשלטונם הבלעדי.

אצל נקבות "עז המדבר המצויץ" המלטת גדיים יכולה להתרחש במשך כל השנה, ומשך ההריון כ-150 ימים. בהמלטתה הראשונה ממליטה העז גדי אחד, בההמלטה השנייה היא ממליטה לרוב תאומים ובהמלטה השלישית שלישייה. בנוגע להמלטות שקורות לאחר מכן ידוע למדע כי ככל שהעז מזדקנת היא ממליטה יותר ויותר גדיים, כך שמס' הגדיים היוצאים בכל המלטה שקול לנוסחה הבאה:

¥ = (Z×A+I) ÷ מעניין לי את הבילבל

כאשר:

¥ = מס' הגדיים בכל המלטה.

ו- Z = כשירות העז הממליטה (בסקאלת 1-10).

ו- A = גיל העז הממליטה (בשנות עז).

ו- I = מס' ההמלטות הקודמות.

ו- מעניין לי את הבילבל = מס' הגורמים המגבילים אשר עלולים למנוע יציאת כל הגדיים בשלום בזמן הלידה.

כמובן. נוסחה זו תקפה החל מההמלטה השלישית בלבד.

כרגע אין אנו יודעים מדוע, משום שלא הצטברו מספיק ראיות מדעיות לכך.

המסקנות המדעיות היחידות שידועות לנו קשורות לרבייה של העיזים וגם זאת באופן מועט משום שעל מנת לחקור זאת המורים לביולוגיה נאלצו להרבות את העיזים בעצמם, כאשר הזכרים בני אותו המין התביישו לעשות זאת בנוכחות החוקרים והסכימו לתרום את המידע הגנטי שלהם לתוך גרב בלבד. תהליך חקר זה לקח יותר מדי זמן ועד שהחוקרים סיימו את מחקריהם הם כבר אכלו את שאר המסקנות שיצאו להם (ראה בהמשך).

• עיזה

תסמונת העיזה (מקורה בשם הלטיני: YH lambendo eius debent) היא תסמונת פסיכוטית נפוצה המתרחשת אצל מורים לביולוגיה (נפוץ בעיקר אצל אלו העוסקים במקצוע האקולוגיה) אשר מקדישים את עבודת הדוקטורט שלהם ללימוד וחקר אורחות חייהם של עיזים מזן עז המדבר המצויץ.

התפתחות המחלה

כאשר מורה לביולוגיה (שם מדעי: YHHALONGINQUUS) נודד למדבר הסהרה על מנת לחקור את סביבת הגידול המקומית בדגש על הגומחה האקולוגית שבה מתגוררות עיזות המדבר המצויצות, הוא כה נקשר לחייו הנפלאים והקסומים של זן זה, כך שבהדרגה (ככל שהוא מעביר עיזים אלו מס' גבוה יותר של טיפולים בניסוי) הוא מתחיל לגדל שיערות לבנות-אפורות בכל גופו, להצמיח קרניים קצרות וללכת על ארבע גפיים.

ככל שהמחקר מתקדם יותר, החוקר מגלה הזדהות גבוהה יותר ויותר עם האוכלוסייה הנחקרת עד שהוא הופך לחלק ממנה בפועל. מרביתם המוחלט של החוקרים (כ-96%!) אינם חוזרים לארץ מוצאם ולרוב הם משמידים את מסקנותיהם מהמחקר אשר אותם היו אמורים להגיש לאוניברסיטה על ידי לעיסתם והפקת גללי צואה כדוריים.

למרות שכאמור - מרביתם לא חוזרים, האחוזים הבודדים שהמערכת החיסונית שלהם כן מצליחה להתמודד מול מתקפתם של חיידקי ה-& ההרסניים (על כך יורחב בהמשך) חוזרים לארץ מוצאם מתוך אי ידיעה מוחלטת על התסמונת בה הם לוקים. ישנו מצב אחד בלבד בו הם מבינים זאת, שקורה כאשר הם שואלים את קבוצת תלמידיהם שאלה אקראית לכאורה, אך שאלה זו מעירה את תאי ה-& הרדומים (גם על כך יורחב בהמשך) אשר מחכים לתשובה. שאלה זו היא השאלה ההיפו-פתטית: "מה אני עז?".

אם התלמידים עונים בשלילה, הווי "לא", תאים אלו קורסים לתוך עצמם ומבצעים מנגנון הנקרא "השמדה עצמית", שאינו כולל את קרום התא, אשר ממשיך להגן על תא ריק ממידע.

אך במקרה ההפוך, בו הם עונים בחיוב, הווי בתנאי ורק בתנאי שאחד התלמידים עונה "כן", תאי ה-& מתעוררים לתפקוד מלא, מתחזים לתאים ביוטים רגילים, ומפתחים מוטציות שהגוף המארח אינו מסוגל להתמודד איתן. למעשה הם מגיעים עד למוחו של הגוף המארח, משתלטים עליו ומעבירים מידע לשאר הגוף ובאופן הישרדותי פוקדים עליו לרעות ולהעלות גירה. דבר אשר פיזית אינו אפשרי בשבילו.

תגובתו של הגוף היא כה חריפה למידע הניתן לו, עד שהוא אינו מסוגל להתמודד עם המצב הזה, ומתחיל להעביר את חיידקי ה-& ליצורים החיים מסביבו, תוך כדי השעייתם של רוב תלמידיו בפועל.

חיידקי ה-&

בקיבתם של חיות הבר מסוג "עז המדבר המצויץ" נמצאת אוכלוסייה מאוד גדולה של חיידקים הנקראת "חיידקי &".

חיידקים אלו מהווים את בסיס המערכת המרכיבה את תהליך העיכול של זן זה אך הם בעלי תפקיד חשוב נוסף - הגנה על אוכלוסיית הפריטים הללו מפני הכחדה (מאפיין אלטרואיזם בטבע).

מרבית מחיידקים אלו יוצאים מגוף העז בתהליך הוצאת הפסולת אך חלקם נשאר בקיבת העז ומתרבה בקצב מוגבר על מנת לאזן את הרכב החיידקים בגוף.

לאחר היציאה מגוף העז כאמור, חיידקים אלו מועברים על ידי חיות בר הניזונות מגללי הצואה ומעכלות אותם מס' פעמים.

לאחר שיצור חי מזן האבולעפיה הריחנית נתקל בגללים אלו אשר עברו מס' תהליכי עיבוד, הוא מתפתה לאכלם, במחשבה שאלו כדורי פלאפל מטוגנים - אך למעשה, זהו מזון הרעיל בשבילו, שאכילתו גורמת לענן ניחוח כבד של "חומוס בתנאי פיתה". לאחר שהחוקרים שואפים לריאותיהם את ענן הגז הריחני, חיידקי ה-& נכנסים לגופם, משתלטים על תאים ספציפיים בגוף החוקר והופכים אותם למוטציה אשר נקראת "תא &". תא זה מנסה להפיץ את המידע הגנטי (התורשתי) אותו מקבל מחיידקי ה-& לשאר הגוף. למעשה המידע התורשתי מגיע עד למוחו של הגוף המארח, משתלט עליו ומעביר מידע לשאר הגוף ובאופן הישרדותי פוקד עליו לגדל שיערות לבנות-אפורות בכל גופו, להצמיח קרניים קצרות וללכת על ארבע גפיים. מצב זה, בו הגוף מקבל פקודה כזו בסביבה נוחה שכזו, לא נותן לגוף שום אפשרות מלבד לציית.

לכן, בתהליך הדרגתי זה המורה לביולוגיה הופך לאיטו לעיזה מזן "עז המדבר המצויצת" ונטמע באוכלוסייה הקיימת. כך חיידקי ה-& מבטיחים שלא תהיה העברת מידע מסוכן על העיזים מחוץ לבית הגידול שלהם.