ריקוד השפריצקלעך

שפריצקלך (ריקוד) שפריצקלך הוא סגנון ריקוד אומנותי־פיזי־נוזלי, שהתפתח לראשונה בישראל בשלהי המאה ה-20, והתפרסם בעיקר בזכות מופעי ריקוד לא שגרתיים, שהכילו כמות ניכרת של מים, חוש הומור מפוקפק במתכוון, ורקדנים בגיל הזהב שאיבדו את הבושה יחד עם הארנק.

רקע ההשראה לריקוד השפריצקלך מגיעה מהשילוב הקדוש שבין חסידות ברסלב, קרנבל בריו, ומערכת השקיה אוטומטית שיצאה משליטה. את השם טבעה ככל הנראה שפרה קליין, מורה למחול מהוד השרון, שנשפכה לה בטעות כוס תה ירוק על תלמידה בזמן הדגמה, וצעקה בקול: "שפריצקלך!" — ומאז השם דבק.

סגנון הריקוד מתבצע תוך כדי התזת מים על המשתתפים ועל הקהל – בין אם באמצעות בקבוקים, כוסות, אקדחי מים, ממטרות, או מטקות עם חור. אחד האלמנטים הייחודיים לריקוד הוא הרטבת הדדית ספונטנית, המלווה בתנועות אגן שמזכירות משהו בין ריקוד בטן לטיפול פיזיותרפי בברך.

הקצב משתנה בין סלאו קברטי לבין טראנס מזרח־תיכוני רטוב. לעיתים נעשה שימוש במוזיקה חסידית, לפעמים ביונית לוי מקריאה חדשות בלופ.

מאפיינים בולטים הרטבה עצמית – כל משתתף מחויב לפחות להתיז מים על עצמו, אחרת הוא עשוי להיות מושהה מהקבוצה למשך שבוע (או עד שיחזור לו החשק לחיים).

הרטבת אחרים – זה לא ריקוד השפריצקלך בלי מישהו שחוטף שפריץ לפנים בזמן שהוא בודק את הווטסאפ.

שימוש בחפצים – לרבות דליים, ברזים פתוחים, אקדחי מים מפיברגלס, וכפכפים שהופכים בין רגע למגלשות מים.

משתתפים בגיל הזהב – הריקוד פתוח לכולם, אבל בפועל הרוב הם פנסיונרים חובבי תנועה ונוזלים. שמועות עקשניות טוענות שזו הדרך היחידה של חלקם להרגיש שוב "רטובים מהתרגשות".

ביגוד תלבושת אופיינית כוללת בגדי ים של פעם (עדיף עם פסים), משקפי שחייה, מגבת על הצוואר, ומעיל גשם – כדי לא להירטב יותר מדי מהר. חלק מהרקדנים בוחרים להגיע בחולצה לבנה שקופה, מתוך תקווה לשחזר את ימי הזוהר שלהם באילת של 1983.

בדיחות פנימיות בקבוצה רקדני השפריצקלך ידועים בחוש ההומור המוזר שלהם. להלן מספר בדיחות פופולריות:

"מה ההבדל בין שפריץ לפיפי? – שאלה של רשות."

"אם לא נרטבת, סימן שלא רקדת כמו שצריך!"

"שפריצקלעך זה כמו החיים – מתחיל יבש, נגמר רטוב ומבולגן."

סיקור תקשורתי ערוצי טלוויזיה ניסו בעבר לסקר את הריקוד, אך נתקלו בקשיים טכניים עקב הרטבת מצלמות ומיקרופונים. ערוץ 14 דיווח שהמדובר ב"פולחן אנטי-חינוכי", בעוד שערוץ 1 טען שזה "שחזור מפתיע של קריעת ים סוף".

ניתוח מילים מורחב – שיר השפריצקלך השיר "שפריצקלך" הוא פואמה מודרניסטית, המשלבת ריאליזם רטוב, סוריאליזם מקומי, ונגיעה קלה של ייאוש קיומי עם שושנה. להלן ניתוח שורות נבחרות מתוך היצירה.

"אוי זה טוב... אוי אוי אוי זה קר בשחי" שורת פתיחה אינטימית שחושפת את רגשות הדוברת ללא פילטרים (אבל אולי כן עם קרם הגנה). הקרירות בשחי (בית השחי) מדגישה ניגוד דרמטי: מצד אחד ההנאה – מצד שני הכאב. או כמו שאומרים בז'אנר הבי־מיוזיקל: "חם בלב, קר בבית השחי."

"אני לא נכנסת למים, רק שפריצקלך" הצהרת עצמאות מובהקת. אין כאן ניסיון להתמזג, רק להשפיע – כלומר, להרטיב אחרים מבלי להירטב בעצמך. מדובר באקט של כוח נשי, שליטה מרחוק, wetness by proxy. לא סתם שפריץ – שפריצקלך, כי שפריץ רגיל זה לבורגנים בבריכה.

"שפרט, שפיטץ, שפריט, שפרט – ופה לא להתבייש" משחק צלילים מבריק שמתכתב עם הפואטיקה של משוררים כמו דוד אבידן או מנחי טקסים בגן חובה. חזרתיות ההברות יוצרת תחושת קצב אינסופי, גלי, כמעט מדיטטיבי – רק שבמקום לזמן שלווה פנימית, היא מזמנת דלי מים לפנים. "ופה לא להתבייש" הוא המנטרה – כי בושות הן רק למי שלא בא עם מגבת נוספת.

"קר חמש בבוקר כמו שעון, הולכת לי לים" רמז להשכמה מוקדמת לצרכים רגשיים, ייתכן שבשל קונפליקט פנימי או חוסר מיזוג בבית. הדוברת מתארת את שגרת חייה האקזיסטנציאלית: קום, תלך לים, תקווה ששושנה לא תשתולל שוב.

"שושנה משתוללת... נסחפה? רחק? ליד? לא לדאוג!" שושנה, גיבורת המשנה בעלילת השיר, היא דמות מיתית – מחברת בין דמות האם, הילדה הפרועה, והחברה שתמיד מגזימה עם הפלרטוט. "נסחפה? רחק?" – שלוש שאלות בשתי מילים. אין פאניקה. שושנה תמיד שורדת. לפעמים על גבי כריש.

"למציל יש בגד ים עם שניץ פה בישבן" זהו תיאור ריאליסטי־אירוני של המציל כגבר־גבר מתקלף, שגם הוא, ככל האדם, נושא עליו את פצעי הזמן – או סתם כתם טחינה מהכריך. "נראה קופה של דן חסכן" – תיאור גופני/פיננסי המעיד על משבר גיל הביניים – או על משבר דיור.

"שושנה שתמיד זה קקה של מציל... ניקח לנו מתפר" המילים כאן מדברות על שבר רגשי. שושנה שוב מאוכזבת מהדמויות הגבריות סביבה, ויחד עם הדוברת, הן בוחרות בבריחה קולינרית: קיוסק חוף ומאפה. בכך, הן בוחרות בהנאה מיידית על פני התמודדות. זהו מנגנון פסיכולוגי ידוע: טראומה – שפריץ – בורקס.

"אם בראש היה לו מה שיש לו על הגב..." אחת השורות החזקות בשיר – קריצה שובבה לחוסר פרופורציה בין מראה חיצוני לפנימי. הגבר – אולי הוא המציל, אולי דמות מיתולוגית אחרת – מתואר כבעל גב מרשים, אך ראש… פחות. או בקיצור: קוביות בבטן, גרגרים במוח.

מסקנה שיר השפריצקלך הוא שיר של מים, אישה, גוף, ושושנה, שנע בין פיוט לזעקה לעזרה, בין קריוקי לוידוי. הוא מספר את סיפורה של אומה שלמה שלא מוכנה להיכנס למים – אבל תמיד מוכנה להשפריץ.