אגדה

''אגדה'' היא המצאה בלבד של סופרים מחו"ל והיא נועדה אך ורק על מנת להפחיד ילדים קטנים ותמימים ולהזהיר אותם מפני הסכנות העומדות לפניהם בעולם הגדול והאכזר. בתכלס אגדות הילדים הן סיפורים מבעיתים למדי.

מאפייני האגדה

לרוב, אגדות הילדים משפיעות על ילדים קטנים באופן משמעותי מהגן ועד עליתם לבית הספר היסודי [ההשפעה של אגדות הילדים פגה על הילדים כשהם עולים לבית הספר היסודי ומבינים את ההבדל בין מורה למכשפה (למרות שאני בספק אם יש), בין טירה מכושפת לבין בית ספר, בין תלמידים ללוחמים אמיצים (גם כאן, אני בספק אם יש הבדל), בין תלבושת אחידה לבין השמלות של הנסיכות]. היתרונות באגדות הילדים הם שעד שהאמא הקריאה לילדה הקטן אגדה, הוא לא ידע מה זה חתול, כיצד להבחין בין פיה למכשפה, כיצד להתגונן מפני זאב מדבר ואילו משאלות לבקש מדג זהב.

רוב האגדות מתחילות במשפטים הבאים: "לפני הרבה שנים..." "היו היה פעם..." "אתמול בחדשות..."

ונגמרות בדרך כלל באופטימיות, במשפטים הבאים: "והם חיו בעושר ואושר, עד שהם מתו." "אחרי הרבה שנים, הוא יצא מהארון." "ואז הוא ירה בה."

כיפה אדומה

האגדה הכי מפורסמת (טוב נו, היחידה שאני מכירה), היא האגדה על כיפה אדומה, המספרת על ילדה תמימה, בעלת כישרון יחודי מרשים ביותר והוא לדבר אל זאבים. אך חסרונה, הוא בעית ראייה. כאשר הזאב התחפש לסבתא, הבחינה כיפה אדומה רק אחרי חצי שעה של דיבורים שהסבתא היא בעצם אותו זאב שהיא פגשה בדרך.

לזאב האיום כישרונות מרהיבים משלו. הכישרון לבלוע בן אדם שלם, ללא לעיסה! והכשרון להתחזות לסבתא של כיפה אדומה ולגרום לכך שזה יצא אמין............ לבסוף, כמו בכל אגדה רצינית, הכל טוב. הגיע איזה בחור עם גרזן, חתך לזאב את הבטן, הסבתא יצאה והזאב נהיה אחלה גבר.

ישנם אנשים הטוענים שהזאב כיום הוא כבן 90 ומשהו, פנסיונר לאחר קריירה עשירה ומרתקת. כיפה אדומה ניקראת כיום "כיפה ורודה", כי הצבע דהה בכביסה. היא בערך בגילו של הזאב, גם פנסיונרית במקצועה. לאחר המקרה עם הזאב, הסבתא והגרזן, החלה כיפה אדומה לעבוד בעבודות מזדמנות, כגון מילצור, לוליינות מקצועית וסירוק ארנבים בחווה הניקראת: "סוס, ארנבים ומטבוחה - במקום אחד!"

לסיכום, האגדות נורא מרתקות, נורא עכשוויות ונורא מעוררת תיאבון (לא יודעת למה).