איןטקסט:הבלש הפיסח/מערכונים/המאמן שפיכצר
"המאמן שפיכצר" הוא מערכון של שלישיית הבלש הפיסח. המערכון בוצע על ידי חברי "הבלש". המערכון שודר הן ברדיו והן בטלוויזיה; בטלוויזיה שודר המערכון במסגרת שידורי "הערוץ היחיד", בשנת 1980, וברדיו שודר המערכון ברדיו הממלכתי כהסכת, בשנת 1980.
עלילה
הבן הבכור למשפחת הרפס, מוישל'ה, מגיע לגיל בגרות ומבקש להירשם לקורס שפיכה בהתכתבות לאחר שחבריו לתיכון המליצו על כך. אביו מסרב קמעה מתוך חשש שאין הדבר יועיל לו בעתידו. המאמן ע. שפיכצר מציע לאביו להמעיט בזלזול, ומציג לאב את נבחרת התלמידים של המאמן, במטרה לשכנע אותו לרשום את בנו.
בדומה לשאר המערכונים של הבלש, גם במערכון זה אירועים אחדים יצאו משליטה, כאשר טכנאי מחלקת הצליל לקה בלבו בשל התקף צחוק עז, ובעת פרפורי גסיסתו אצבעותיו החליקו מעלה-מטה על גבי קונסולת השמע, מה שגרם לצופי הטלוויזיה ולמאזיני הרדיו לבעיות שמיעה חמורות. [דרוש מקור] בגין תקלה זו נדרש "הערוץ היחיד" לפצות את צופי ומאזיני הטלוויזיה והרדיו בתביעה שהסתיימה בפשרה.
דמויות
- מוישל'ה הרפס (שרולי קרטושקה) - נער בן 14 המבקש להירשם לקורס שפיכה בהתכתבות
- אבא (וובה בנאי) - אבא של מוישל'ה הרפס
- עזרא ("ע.") שפיכצר (משק'ה כהן) - מאמן בקורס שפיכה
- נבחרת התלמידים (עובדי מחלקת הבמה והתפאורה) - תלמידיו של ע. שפיכצר לדורותיהם
- "הפלחונית"; בחורות בחוף הים (קלייר (קת'רין) יחבס-אבוטבול; ניצבות מן הקהל) - בחורות בסצנת חוף הים
תסריט
"
השלישיה עולה על הבמה, מסודרת מימין לשמאל. מימין: מוישל'ה, במרכז: אבא, לשמאל הבמה: המאמן שפיכצר
מוישל'ה: 'אבל אבא!'
אבא: 'מוישל'ה, מספיק ודי! אמך עליה השלום, אם היא לא הייתה מתה כתוצאה מהתאבדות, היא הייתה יוצאת מקברה רק בשביל להתאבד מחדש רק למשמע הרצונות שלך! רסן את עצמך ומיד!'
מוישל'ה: 'רק תחתום לי, אבא, בבקשה!'
אבא: 'זה המאמן שביקשת ממני לפגוש?'
שפיכצר: 'שלום שלום לך מר הרפס'
אבא: 'שלום אדון מאמן'
שפיכצר: 'אנא, אנא, במטותא, קרא לי מר ע.'
אבא: 'למה עין?'
שפיכצר: 'כי כל מי שלא נרשם לקורס שלי איבד עין' [צוחק]
אבא: 'לא מקובל עליי, בוא והולכים!'
מוישל'ה: 'אבל אבא! אווף!!!'
שפיכצר: 'רגע רגע, אדון אבאל'ה, בוא, בוא שניה'
אבא: 'אדוני, אתה גס רוח ובהמי!'
שפיכצר: 'בהמי, גרוטסקה, כל אחד והעדפותיו מועדפותיו. בוא נדבר נא על טובת הילד.'
אבא: 'טובת הילד היא הרחק-הרחק מפרוורטים שכמותך, מר...'
שפיכצר: 'שפיכצר, ע. שפיכצר.'
אבא: 'מר... שפריצר.'
שפיכצר: 'והרי גם זו אף זו דרך לכנותי. ובוא, בוא רגע. ילוד מתוק, ילוד חמוד?'
מוישל'ה: 'כן?'
שפיכצר: 'זה מכבר שלחת לי מברק בדואר, ואני קיבלתיו. והנה מה שאתה ציירת לי במברק,' [מראה ציור ילדותי של אמא מתה, אבא אלכוהוליסט ומוישל'ה מאונן בסלון] 'הרי שניחנת בכישרון ואם לא נדע לזהות את כישרונך כבר בגיל הזה, איך תהיה אלוף הגלקסיה להשפכה לדוחק?'
אבא: 'עושים... עושים בזה כסף?'
שפיכצר: 'זה ספורט לכל דבר'
אבא: 'וואלה, מעניין. טוב, בוא מוישלה, אני לא אדרדר אותך לתהום הנשיה...'
שפיכצר: 'לא לא, פה זה בהפרדה, תהום הנשיה זה אשתי מלמדת, פה אני מלמד תהום הגברייה...'
אבא: 'ובכל זאת, בשביל כבוד צריך לעבוד. אני כבר רשמתי את בני לקורס הסנפת אסבסט כדי שבעתיד יוכל לעבוד ככל הגברים בתחום הבניה'
שפיכצר: 'ואתה חושב שבתחום הבניה יהיה לילד קל? הרי הוא צפלון ודחלון וכיחלון, זה הילד לא יגדל להיות בנאי כשיגדל, ואם לא תשקיע בו עכשיו ככל הנראה גם לא יהיה זנאי'
אבא: 'אדוני, אתה אל תחנך לא אותי ולא את בני! שיהיה לך כל טוב!'
שפיכצר: 'חבל, רציתי להראות לך דברים מאוד מרתקים. אבל אם כך, חן חן למתחנפן, כל טוב, שלום שלום, חג, חג שמח.'
אבא: 'כגון?'
שפיכצר: 'אתה לא יודע להחמיץ הזדמנויות אתה, הא?'
אבא: 'אמרת שיש לך מה להראות לי, אז תראה.'
שפיכצר מזמן לבמה את נבחרת המתאמנים; שפיכצר: 'הכר, זוהי נבחרת המתאמנים שלי.'
אבא: 'מתאמנים במה?'
שפיכצר: 'תגיד אתה לא הבנת שמה שאנחנו עושים פה זו אמנות האוננות?'
אבא: 'אוננותם אומנותם?'
שפיכצר: 'אוננותי אומנותך'
אבא: 'בסדר, בוא, רגע, זה מוכר על ידי המלג?'
שפיכצר: 'זה מוכר על ידי המלג, על ידי המלב, על ידי המלצ, על ידי הגלצ ועל ידי הבדצ והבגצ, רק תבחר את מי אתה רוצה ואני מבטיח לך, בחיק אמי, הכל יוכר, יותר ויסודר'
אבא: 'לא יודע, זה נראה לי מיותר'
שפיכצר: 'אתה אפילו אינך יודע מה אני מלמד?'
אבא: 'מה אתה מלמד באמת אתה?'
שפיכצר: 'הו, טוב ששאלת. אני מלמד שפיכה בהתכתבות, שפיכה לרוחק, שפיכה לדוחק, שפיכה לטווח קצר, שפיכה לטווח ארוך...'
אבא: 'שפיכת חורף אתה מלמד?'
שפיכצר: 'בוודאי, ויש גם חימום'
אבא: 'והאנשים שאתה מביא, מה הם יודעים לעשות?'
שפיכצר: 'לשפוך בעיקר'
אבא: 'ומה עוד?'
שפיכצר: 'סליחה, אתה מזלזל לי בתלמידים?'
אבא: 'חס וחרסינה'
שפיכצר: 'אתה אל תבוא להתפלצף לי על הפרופצורה, תסתכל על זה, אתה רואה אותו?' [מצביע על אחד התלמידים] 'זה טיפש טיפש, אבל אלוף אמוריקה בהשפכה לרוחק. ומה אתה עושה למחייתך אדוני?'
אבא: 'שף אזבסטונים, ברוך השם משתכרים לא רע'
שפיכצר: 'רואה? התואר המוכר שלך הביא אותך לכרסם אזבסטונים במשרד. סנוב כמוך יזלזל בתלמידים הטיפשים שלי, אבל אצלם כל אשך 60 דונם. אתה רואה את ציון כאן? הבן אדם קיבל תואר ספרמוזאורוס (Spermosaurus) מאוניברסיטת סטול און דה וול (stool on the wall) במישיכיף שבכלורידה'
אבא: 'מוכר בטאבו?'
שפיכצר: 'מוכר גם בטאבו וגם בטאטו'
אבא: 'ובטאבון?'
שפיכצר: 'אם תרצה אז גם שם'
אבא: 'טוב, אני מפקיד בידיך את בני, שיהיה לך בהצלחה רבה אדוני, שכנעתיני וכעת אני יכול להיות סמוך ובטוח שבני יקבל את ההשכלה הראויה לו'
שפיכצר: 'ידע כל אב עברי שהפקיד בנו אצל ה-ע. שפיכצר הראוי לכך'
אבא: 'יום טוב לך אדוני. מוישל'ה, אתה נשאר עם ה... ע' הזה.'
[FADE OUT, סידור הבמה, כעת נותרים רק מוישל'ה ושפיכצר, וובה משתתף כתלמיד של שפיכצר יחד עם עובדי הבמה, FADE IN]
[התלמידים של שפיכצר מתאמנים וגם מוישלה, אבל מוישלה מתקשה]
שפיכצר: 'קדימה, אני לא רוצה לראות אתכם מחפפים, שפריץ שפלאק. מי שמתקשה, שיבקש מהחבר ליד שיתפוס לו את הבראטוורסט ויתחיל לזרז את השופשוף של הפיצעלעך'
מוישל'ה: 'המאמן ע., אני מתקשה!'
שפיכצר: 'בדיוק בשביל תלמידים כמוך שאף פעם לא חרכו לעצמם את הקילבסה הבאתי לך סקוטש, יעזור לך להגיע לתוצאות מיטביות. קדימה.'
[מוישלה משפשף חזק ומתחיל לדמם]; מוישל'ה: 'המאמן ע., אני מדמם!'
שפיכצר: 'לא קרה כלום, עד החתונה זה יעבור.'
מוישל'ה: 'מי תתחתן איתי כשאני לא יודע אפילו לעשות את הדבר הגברי הבסיסי ביותר?'
שפיכצר: 'אל תאכל מרה ואל תדבר סרה, מצבך לא נורא.'
מוישל'ה: 'הגם שקוטר מוחי בסך מילימטר מעוקב?'
שפיכצר: 'כל עכבה לטובה'
מוישל'ה: 'מה זה עכבה?'
שפיכצר: 'הנקבה של עכב'
מוישל'ה: 'אה, אז תגיד "כל נקבה לטובה"'
שפיכצר: 'תלמידים, התאספו נא בשורה, אנחנו הולכים אל הים ובשיעור הזה, שלחלקכם הוא שיעור ראשון, אלמדכם כיצד להתחיל עם בחורה. האם אתם מוכנים?'
מוישל'ה: 'כן!'
[FADE OUT, מספר בחורות שנבחרו בקפידה מן הקהל מבעוד מועד עולות אל הבמה, סידור מחדש, סצנת "ים", FADE IN. הבחורות מהלכות על הבמה בלבוש מינימלי חושפני]
מוישל'ה: 'וואי, כמה כוסיות!'
שפיכצר: [מוריד למוישלה סטירה בעורף] 'דבר יפה! לא אומרים כוסיות, אומרים ואגיניות'
מוישל'ה: 'סליחה המאמן ע.'
שפיכצר: 'טוב תלמידים, התפקסו והתפקססו, אתם הולכים ללמוד שיעור חשוב ומשמעותי בקורס. מי שלא יאזין קשב רב לא יבין את החומר הנלמד ושאלוהים יעזור לרמאד.'
מוישל'ה: 'מותר לגעת בהן?'
שפיכצר: 'טוב ששאלת, מוישל'ה. אנחנו לא נוגעים ישר. אנחנו קודם כל צריכים ללקט.'
מוישל'ה: 'מה זה ללקט?'
שפיכצר: 'תגיד לי מה אתה חושב, שחקלאי אוכל את כל הדגים שהוא מכיש? צריך קודם כל למצוא את הדגה הנכונה. אבל איך בוחרים דגה, תלמידים?'
תלמידים: 'לפי הפלח!'
שפיכצר: 'נכון בתכלית האמת. אנחנו צריכים בראש ובראשונה לאתר מישהי עסיסית מספיק ופלחונית מספיק... לא זאת... לא זאת... את עופי מפה...' [מתחיל להעיף מהבמה ניצבות באגרסיביות לקול צחוק הקהל] 'הסכיתו ולמדו תלמידים. ואאללאק זאתי ממש מפולחת לפלחים...' [שורק] 'גברת פלחונית!' [משיבה בחיוך]
מוישל'ה: [מצביע על שפיכצר וצועק] 'את רואה אותו זה? אל תסתכלי עליו ככה, זה אלוף הגלקסיה בהשפכה לטווח ארוך!'
שפיכצר: [מוריד למוישל'ה סטירה] 'מה עשית יא דבע הברחת את הפלחונית'
מוישל'ה: 'לא נורא יש עוד אשכנזיות בים'
שפיכצר: 'כן אבל פלחונית? המקסימום שתקבל זה קרחונית'
מוישל'ה: 'סליחה לא התכוונתי'
שפיכצר: 'יאללה סע סע למלתחות אתה צריך להתאמן לפני שתנשור לך הדלורית'
[FADE OUT, כל הבחורות יורדות מהבמה, הבנים משפשפים אחד לשני ולעצמם, FADE IN. וובה חוזר לשחק את אבא]
שפיכצר: 'יפה, יפה, עשיתם עבודה לעילא ולעילא. הו, הנה אני רואה את אבא שלך בא, מוישל'ה.'
אבא: 'שלום שלום'
שפיכצר: 'שלום שלום ושתישרף בגיהנום'
אבא: 'איך היה, מוישל'ה?'
מוישל'ה: 'היה לי כיף אבא! ראינו פלחונית!'
אבא: 'פרחונית אתה מתכוון'
שפיכצר: 'פרחונית, פרחחית, קח את הילד שלך ותרשום אותו לקורס אזבסטונים למתקדמים, למה הילד הזה לא יהיה אלוף העולם בהשפכה, לא לטווח ארוך, לא לטווח קצר ולא בשכיבה'
אבא: 'ואם נרשום אותו לישיבה?'
שפיכצר: 'גם שם לא יהיה לו לא דבר ולא חצי דבר'
אבא: 'טוב, חבל, ניסינו.'
שפיכצר: 'חבל על מי שהלך ולא חזר'
אבא: 'אז אמרנו ששיעור ניסיון זה ללא תשלום, נכון?'
שפיכצר: 'תגיד לי אתה מכתיב לי כמה אני אשלם לך על ההשכלה?'
אבא: 'לא, אתה מכתיב לי'
שפיכצר: 'אז אני מכתיב לך שזה עולה 1,200 לירות.'
אבא: [משתעל צואה] 'מה?'
שפיכצר: 'הילד שלך, רק צרות וכולירע הביא לי על העסק. אתה צריך להגיד תודה שאני לא תובע ומטביע אותך על כל מה שנעשה לי כאן היום.'
אבא: 'מה הוא כבר עשה?'
מוישל'ה: 'הברחתי פלחונית'
אבא: 'מה?'
שפיכצר: 'שלם, שלם הכסף במאני מזומני קאש וגם ג'וני, או שאני מבטיח לך...'
אבא: 'צ'קים אדוני מקבל?'
שפיכצר: 'דחויים בלבד'
אבא: 'טוב, קח, שיהיה לך לתרופות אמן'
שפיכצר: 'אמן ואמן'
אבא: 'בוא מוישל'ה, הולכים!'
מוישל'ה: 'אז אבא, אני וכמה חברים החזקנו אחד לשני את ה...ברסטלינה שהוא אמר... מילה בגרמנית ושפשפנו אחד לשני...'
אבא: 'מה? מה אמרת?'
מוישל'ה: 'שפשפנו בצוותא...'
אבא: 'אדון עין!'
שפיכצר: 'כן אדון הרפס?'
אבא: 'זה נכון מה שהבן שלי אומר, ש... ש... שהוא שיפשף לחברים והם שפשפו לו?'
שפיכצר: 'אדוני, זה כמו בצבא, צריך שפשוף נעים, אין מה לעשות. רק ככה הילד שלך ילמד.'
אבא: 'אני הורג אותך יא בן שרלועה!' [אוחז בבקבוק עראק ומנתץ על ראשו]
שפיכצר: 'איי, בן עוולה!'
אבא: 'שיהיה לך חג כמו הפרצוף שלך!'
שפיכצר: 'אמן כן יהי רצון מלפניו מאחוריו ומצדדיו הוא העומד'
"
ביקורות
המערכון בוקר על ידי מספר כלי תקשורת ומבקרים עצמאיים. להלן חלק מן הביקורות שלהן זכה המערכון.
- "כמו תמיד, גם כאן משק'ה לוקח על עצמו את היכולת להצחיק את הקהל הרחב, בהומור בהמי ונונסנסי גרוטסקי שבתפוצות היו מכנים "Trash". והרי משק'ה אינו לבד, אחריו נספחים וובה ושרולי התורמים תרומתם הצנועה למערכון, ומשתפים פעולה עם מוחו הקודח. כמי שישב בקהל אני יכול להעיד שלפחות שלושה משמאלי וחמישה מלפניי פלטו את תכולת קיבתם מרוב צחוק, והרי אם הם צחקו, מי אני שאומר שזה אינו מערכון מצחיק?" - מבקר העיתונות צ. פנחס (פנחסייב)
- "חרף העובדה שכפו עליי מעסיקיי לכתת רגליי אל אולם האירועים הגדוש בכל קצווי ישראל בקרית מוצקין בערב מוצאי השבת האחרונה, אינני יכולה לומר שזהו לא מערכון משעשע, אם כי המערכון כולו ככולו נגוע בסקסיזם דלוח, מהסוג שבו מצטיין שיח דשנאל. אינני מסוגלת לעכל במוחי כיצד הסכימו אותן הנשים מן הקהל לשתף פעולה ובבגדים מינימליים, לפזז על הבמה בחצי עירום כאשר משק'ה בועט אותן ומותיר לבסוף את התיירת קלייר, כך ששרולי יחפיץ אותה לעיני כל ויטרידה מינית בהתייחס ל"פלחיה" (אחוריה). ייתכן כי כל אותן בנות קלות דעת רצו בסך-הכל להשתלב בתעשיית הבידור, ומי אני שאומר להן כיצד לעשות זאת; אך ניכר כי השלישיה, למרות הכל, התייחסה לקלייר בטוב טעם - שאם להתייחס לצהובונים, על פיהם, קלייר מנהלת רומן עם שרולי בלי ידיעת אשתו." - מבקרת העיתונות גזוזטרה צנעני, במאמר חריף עליו נתבעה על ידי שלישיית הבלש וכן על ידי דשנאל.
- "ההומור דלוח אבל הקהל נהנה. 11/10" - דוברות אולם האירועים בקרית מוצקין, בהודעה לעיתונות יום למחרת
בתרבות
המערכון אוזכר בהקשרים נוספים בתרבות הכתובה והמצולמת. בין האזכורים השונים בתרבות:
- הערוץ היחיד (עד לסגירתו והחלפתו בערוץ "קאן 11", ואף הערוץ בערבית "מקק 33"), וכן כל הערוצים המסחריים, מקפידים לשדר את המערכון מדי יום עצמאות, תחת הכותרת "המערכון הכי ישראלי".
- ציטוטים רבים ממערכון זה הושרשו בשיח הישראלי. אף על פי שהמונח "השופשוף של הפיצעלעך" הוטבע על ידי שלישיית הבלש כבר במופע הראשון שלהם, שנים רבות לפני מופע זה, בזכות מופע זה הפך המשפט להיות חקוק בזיכרון הישראלי כבעל קונוטציה מינית מובהקת המתייחסת לאוננות.
- חברת הקונדומים "דרעקעס" הפיקה ליין של מוצרי "הבלש הבטוח" ובמסגרתם שינתה את שמות חבילות הקונדומים ל"השופשוף של הפיצעלעך".
- חברת החטיפים "לואיז" הפיקה סדרת חטיפים אפויים המיועדים לבני נוער, בשם המותג "פיצעלעך".
- הסקסולוגית היהודית רות ווסטינגהאוס (Ruth Westinghouse) ראיינה בתכנית "שפיכה טובה" את משק'ה כהן, ושאלה האם במערכון באמת בוצעו האקטים. על כך משק'ה השיב בתשובתו האלמותית, "השתיקה יפה לקירחים".
- תנועות נשים רבות ובראשן ארגון נרמ"ת (תנועת נשים רכות ומתרככות) השתמשו בסצנת חוף הים כחלק ממסע פרסום נגד החפצת נשים ולמטרת קידום פרויקט "me3". במערכון מוצגים שלישיית הבלש כ"מטרידנים מינית". בעקבות תביעה שהגיש משק'ה כהן כנגד ארגון נרמ"ת נקבע כי על ארגון נרמ"ת לפקסל את פניו של משק'ה בתשדירי הפרסומת ולציין כי התמונות מיועדות לצורך אילוסטרציה. בתגובה, גנז ארגון נרמ"ת את הפרסומת.
- צהובונים רבים התייחסו לרומן בין קלייר לבין שרולי, בעת ששרולי היה נשוי לרעייתו. הרומן התברר לבסוף ככזב, לאכזבתם של רבים. לימים חזרה קלייר בתשובה והתחתנה עם בנו של שיח דשנאל.
- תכנית הטלוויזיה "זה זה" ששודרה ב-"קינוחית" ביצעה מערכון המגחיך את המאמן שפיצר. במערכון של "זה זה", דובל'ה קשמיר משחק את התפקיד של "המאמן קריזר", מאמן שיכור וסרוח שדוחק בתלמידיו להיות חסרי תועלת. בפינה זו השתתפה קלייר בתפקיד אישה שמסרבת למאמן קריזר. בסוף המערכון המאמן קריזר חותך את ורידיו ומתאבד באגם הברבורים. בעקבות מלחמת הועדים השלישית של הטלוויזיה הקינוחית, השחיתו עובדי הטלוויזיה את קלטת המערכון באופן שאינו ניתן עוד לשחזור, ומאז המערכון נחשב ל"מערכון אבוד".