הבלש הפיסח
הבלש הפיסח היה הרכב קומי ישראלי אשר פעל במחתרתיות במועדוני לילה אפלים במחוז חיפה. ההרכב זכה להצלחה רבתי גם מחוץ למחוז חיפה, עת הופיע בתחנה המרכזית של תל אביב. חברי ההרכב היו משה (משק'ה) כהן, ישמעאל (שרולי) קרטושקה ווולודימיר (וובה) בנאי.
היסטוריה
את ההרכב הקים עזריקם ("שיח") דשנאל ב-1957, שהיה ההוגה והרעיונאי הבכיר מאחורי ההרכב. דשנאל, שהיה הוגה שמות מדופלם, המציא את שם ההרכב וכתב את רוב המערכונים. שם ההרכב נלקח מסיפור חייו של דשנאל, אשר בגד באשתו עם מעריצות ההרכב, וזו, שלחה בלש שיבצע מעקבים אחריו. כאשר נודע דבר המעקב, דשנאל כרת את גפיו התחתונות ונשלח למאסר של 5 חודשים בפועל. עם שחרורו מהכלא, באחד מסיוריו בשוק תלפיות שבחיפה, פגש דשנאל בכהן לראשונה. עד אותה העת, כהן היה מוכר פלאפל אלמוני. לאחר ששילם על המנה, הבחין דשנאל כי כהן - שאינו ידע מתמטיקה - השיב לו עודף בסכום נמוך מהסכום הנדרש: כשלושה שקלים פחות. כשעימת אותו דשנאל עם העובדה שהשיב עודף פחות, השיב כהן, "שלושה שקלים, לך תספור", וצחקק צחוק שאותו תיאר דשנאל כ"צחוק שעושה לך חשק לדחוף לו בוקס לפרצוף ולשבור לו את האף". דשנאל, שבאותו זמן היה על תנאי, ריסן את עצמו בעזרת אכילת קיווי רקוב מדוכן סמוך והציע לכהן לחבור אליו להרכב קומי בניצוחו. כהן, שלא הבין הומור, הסכים בהנהון קל.
לאחר שליקט את משק'ה כהן, ניסה דשנאל ללקט עוד חברים להרכב. דשנאל עזב את חיפה ונסע להולנד, שם פגש בישמעאל קרטושקה, קיבוצנאי במקור שבא לנפוש עם רעייתו ובתם המשותפת. דשנאל וקרטושקה הפכו חברים ב"קלילות מירבית", לדבריהם, עת ישבו יחדיו בלובי חדר האוכל. דשנאל שכנע את קרטושקה ליצור עמו קשר עם שובו לארץ, והלה השיב כי יש לו מכר העובד בתחום הבניה והשיפוצים שישמח לשתף עמם פעולה. כך הכיר דשנאל את וולודימיר בנאי, פועל בניין ממוצא אוקראיני-מרוקני אשר היגר לישראל למטרות עבודה בקיבוץ, וכך נוצר ההרכב המוכר משק'ה, שרולי ו-וובה בנאי, שלימים קיבל את השם "הבלש הפיסח".
בתחילה, השלישייה לא הסתדרה. לאחר מספר קטטות שהסתיימו בטיפול נמרץ, מצאו החברים מכנה משותף, והוא שנאה עמוקה ובוז לדשנאל. עד לפטירתו בטרם עת בשנת 1993, עשה ההרכב כל שביכולתו כדי למרר את חייו של דשנאל. כך ייצר ההרכב עשרות מופעים שהתיימרו להיות קומיים, אך בפועל נועדו ליצור כאב ראש גדול ולעורר מחלוקות בקרב הקהל, כדי להביא לקריסת המיזם ולפשיטת רגל של דשנאל. על אף ניסיונם העז לחבל בהצלחת ההרכב, הקהל אהב את מופעיהם, ולימים הפכה השלישייה לקאלט ולשם נרדף ל"ישראליות".
לאורך השנים, הפכה השלישייה למפורסמת מאוד ומצליחה, הוציאה עשרות שירים, ספרים (לרבות ספרי בישול), חוברות לימוד ("לומדים ... עם הבלש הפיסח"[1]), יומני בית ספר, מערכוני טלוויזיה, מערבוני טלוויזיה, סרטי קולנוע (ובהם רב המכר "שלושה שקלים, לך תספור"), לומדות למחשב, הסכתי רדיו וירחונים.
מערכונים מפורסמים
- "המסבאה" (מערכון עממי המבוסס על מעשייה נורבגית): יהויכין, בעל בורדל (מש'קה), נכנס למסבאה בערד ומבקש מהמלצר (שרולי) לספר לו בדיחה על אחת המנות. המלצר מספר לו כי לפני שלושה ימים ישב במקומו על אותו המושב שר הכלכלה והמים, והזמין עז ממולאת בערמונים וכתפי מלפפון. יהויכין משיב בעילגות, "איזה מלפלפון?" (וכך הוטבע המונח "מלפלפון" לראשונה בלשון הישראלית). משיב לו המלצר, "איזה מים?", ושניהם צוחקים בקול רם.
- "מלון קופרניקוס" (מערכון עממי המבוסס על מעשייה איטלקית): ארציאלי, בחור אילתי צעיר (וובה) נכנס ללא חולצה אל הלובי של בית המלון "קופרניקוס" בנהריה. פקידת הקבלה (משק'ה) מבקשת ממנו ללבוש חולצה. ארציאלי לא מבין את רצונותיה אז הוא מתחיל לשאול אותה על כמות הקומות בבניין. הפקידה משיבה שלבניין יש 32 קומות, לא כולל קומת המנכ"ל. ארציאלי מבקש לפגוש את המנכ"ל בצעקות ומאיים על הפקידה שאם היא לא תביא אותו בתוך חצי דקה, הוא יאנוס אותה בברוטליות. המנכ"ל (שרולי) יורד בחליפת עסקים ושואל את פקידת הקבלה, "עוד לא מיגרנו את העולים הצ'חצ'חים? מדוע הם ממשיכים לשוטט ברחבת המלון המכובד שלי ללא ביגוד?". פקידת הקבלה המבוהלת מחייכת בביישנות, וארציאלי אוחז בבקבוק עראק וצועק עליו שיענה לו האם לבית המלון יש עוד היתרי בניה והאם אפשר לפרק את הבריכה ולהקים במקומה כפר נופש לילדים הסובלים מנכויות כתוצאה מ-DDT. המנכ"ל משיב לו, "מה אתה רוצה, שאבדוק לך את היתרי הבניה? אולי תרצה שאבדוק לך גם את אברי הרבייה?". השלושה צוחקים, ארציאלי מנתץ את בקבוק העראק על ראשו של המנכ"ל וגורם למותו. המנכ"ל צוחק בעודו מת. ארציאלי ניגש לאנוס את פקידת הקבלה, וכולם צוחקים בקול רם.
- "צבא ההגנה לנזלת" (מערכון המבוסס על חוויותיו של אביו של משק'ה בצבא עיראק): גדעון, טוראי בבא"פ שקדים (וובה), מבקש לדעת מה עושים בצבא. המפקדים שלו לא מזדהים בשמותיהם אלא מכנים עצמם "מפקד א'" ו"מפקד ב'" (משק'ה ושרוליק, בהתאמה). כאשר גדעון פונה אל אחד מהם ומספר להם שהוא סובל ממחלת סינוסיטיס תורשתית, מפקד א' מבקש ממנו לפנות אל מפקד ב' ולקבל ממנו אישור. כאשר הוא פונה אל מפקד ב', הלה משיב לו לפנות בשנית אל מפקד א' משום שלו אין את הסמכות לתת לו "פטור נזלת". מפקד א' משיב לו כי ללא התייעצות עם מפקד ב', לא יוכל לתת לו גם כן אישור. השניים שואלים אותו בכל פעם, במעין גזלייטינג, האם באמת ביקש אישור מהמפקד האחר לקבל את הפטור. כאשר גדעון מתחיל להתערער, הוא מתחיל לשכוח מי מהם מפקד א' ומי מהם מפקד ב', ומתחיל להאשים אותם שבגללם הוא התחיל לפתח בעיות זיכרון. מפקד ב' משיב לו כי הוא מפקד א' ומפקד א' משיב לו כי הוא בכלל מפקד ג'. גדעון נוטל את הנשק, תוחב אותו עמוק אל תוך פיו, יורה ארבעה עשר כדורים (הראשון מכוון והשאר כתוצאה מרפלקס) ומתאבד. לאחר מותו, הוא משאיר מכתב ובו כתוב, "שני מפקדים, לך תבדיל". כולם צוחקים בקול רם. בגרסת ה-DVD של המערכון תועד קטע לאספנים בלבד בו נראה כי מרוב הצחוק באולם, קרסה רצפת האולם אל הקומה שמתחת.
- "החילזון מהשטן" (מערכון המבוסס על חילזון שאותר במגרש החניה של אולם החזרות): בני (שרוליק), ילד יתום לאמא שנפטרה כשנה לפני לידתו ולאב ממוצא ברזילאי, מוצא חילזון שעל גבו חרוטה הספרה "6". בני לוקח את החילזון למוסך "עממיקו" בהנהלת ע'טיאס עממיקו (משק'ה) ומבקש ממנו לתקן את החילזון. עממיקו פונה אל הילד ואומר לו בטון סמכותי: "ילדונת, שים, שים ת'חילזון על הליפט" (וכך טובע את המשפט האלמותי בפנתיאון). הילד, שאינו יודע מה זה ליפט, מתבלבל ומניח את החילזון על המנגל שעליו סועדים עממיקו ועוזרו זבולון (וובה). עממיקו פונה אל הילד ואומר לו, "ילדונת, ליפט זה לא מנגל. המנגל חורך את הנשמה", וצוחק בקול עז תוך כדי שיעול. המוסך אפוף סיגרים. הילד מבקש מעממיקו להכין לו פיתה. עממיקו שואל אותו "עם מה תרצה את הפיתה, ילדונת?", ומשתעל כיח ודם על המנגל. הילד מבקש מעממיקו "סלט עזים, כמו בשיר". עממיקו פוצח בשירה, "יא סלט עזים, יא סלט עזים"[2], מבשל את החילזון, בולע אותו בשלמותו עם הנזלת, ובועט את הילד בתחת אל מחוץ למוסך. כולם צוחקים. בגרסת הבמאי (ששוחררה לציבור בשנת 2003), משק'ה בעט בשרוליק חזק בישבן ועל כן הוא נזקק לטיפול רפואי.
- "גלגללצ" (מערכון המבוסס על רדיו צפון-קוריאה): שירונית (משק'ה) היא חיילת בתחנת רדיו צבאית בצפון קוריאה, המשדרת שירי אהבה לציבור. במהלך התכנית מבקש לעלות לשידור בחור צעיר מנהלל בשם ענו (שרוליק). שירונית מעלה את הבחור על הקו ומתחילה לפלרטט איתו בצורה בוטה וגסה על רקע השירים שהוא מבקש להשמיע, והשניים מתחילים להעביר מסרים מיניים בוטים וסוטים. טכנאי התחנה, צח (וובה), שגם דלוק על שירונית, משבית את שידור התוכנית שלה במחאה על התאהבותה במאזין. שירונית חונקת את צח עם ירכיה חניקה אירוטית, מבקשת סליחה מהמאזינים ואומרת: "הטכנאי הלך, לאן הלך? חבל כל כך", מנגנת את השיר "אני נהיית חלשלשה" של "בלינצ'ס קרליזול", ומבקשת את תא הדואר של המאזין כדי שתוכל לשלוח לו גלויות אירוטיות שלה בדואר רשום. בסוף המערכון תאורן הבמה צוחק, והאורות נופלים על הקהל.
הפיכתם לנכס צאן ברזל וההתמסחרות
השלישייה טבעה שלל משפטים בלקסיקון הישראלי, ובהם "השופשוף של הפיצעלעך" (אוננות), "את היבחוש הכחוש מוטב שתגיש כתוש", "מחול, מוחל, מוחלים, מחלנו" (בתשדיר הבחירות לקידום מפלגת הליכוד), "משיח לא בא, לא יבוא וגם לא יפקסס" (שעל בסיסו נכתב הלהיט "משיח" של שלום חנוך-רוזן), "עשיתי משגל בטרקלין שאגאל" -"בטרקלין שאגאל?" -"משגלים פחות", "אחח ראשון, ראשון... אם רק היית תל אביב...", "חס וחסה?" -"לא, חס ושלוש-ארבע-חמש וחצי!", ועוד.
שלישיית הבלש שיתפה פעולה גם עם מספר מערכוני בחירות, הזכור שבהם הוא מערכון ה"לא וכן", שבו נראה בנימין זאב פרס עונה "לא" ו"כן" כתשובות לשאלות חשובות. למשל, כאשר נשאל "האם תפסיק להיות לוזר", משיב פרס בתשובה "לא", ולשאלה "האם אתה לא תשמור על הצביון הצביוני של מדינת ישראל" משיב "כן" מיד לאחר שהשיב "לא" על השאלה "האם אתה לא לא תשמור על הצביון הצביוני של מדינת ישראל". גם במערכוני הבחירות שולבו קטעי צחוק עזים של השלישייה.
כמו כן, פרסמה השלישייה את התרופה "למיקטל" בצעד שנוי במחלוקת, וטבעה את המשפט "היגון בוטל, נוטלים למיקטל", והופיעו (קמאו) בפרסומת לתפוזינה בשנת 1992, כאשר "עברתו" את השיר "Boom Boom Boom Boom" של להקת ונגהבויז ל"בום בום בום בום, רוצה אותך ערום, אז מה אם הוא עקום העיקר שאתה ערום", ובו נראית נערת תפוזינה רוכנת מעל משק'ה ושופכת עליו בקבוק מיץ תפוזים. הפרסומת הורדה משידור לאחר תלונות רבות שהוגשו בעניינה.
פילמוגרפיה
- "מוטק'ה אינקובטור" (1963)
- "שבעת אלפים תשע מאות שחור" (1964)
- "חצר נצר אינה עונה" (1965)
- "פריח'ולס" (בהשתתפות חזה עוף רע, 1966)
