קובי אור

"סקס איננו סקס. אוננות היא כמעט סקס. התאוות נצחית, לא ממומשת, היא הסקס, וקובי - במובן הזה - הוא הפלייבוי האולטימטיבי."

~ קובי אור על קובי אור

קובי אור הוא קופסת גפרורים שנשמטה מכיס המעיל של דייוויד בואי כשהלה הפיק את אלבומו של לו ריד "טרנספורמטור", התגלגלה בנבכי הזמן עד שהתיישבה בלב שיחה מעניינת מדי בין זוג נערות חולמניות בפתח מועדון "הצימר", לפני הופעה של האחים לבית זנדבנק-רהט. קובי אור לעצמו הוא מה שצ'יקי ארד לשרון שפורר. פסיכיאטרים שהתבוננו אל נפשו של קובי החניקו בעתה, ועוד היד נטויה והלב שבור.

בראשית היה העולם. זו אולי עובדה שולית. תוך זמן מה נמלא צרכני זנות. הרבה אנשים מוכנים לשלם על סקס, אבל תהיתם פעם, כמה זונה מוכנה לשלם עבור אהבת אמת? הזמן העומד לרשותו של קובי קצוב מאורכו הכולל של תקליט רוק ממוצע, והקולות בראשו שבים ומזכירים שאולי לא יחזור הביתה.

זו אולי עובדה שולית.

בשנת 1948 הוריו של קובי חזרו הביתה עם תינוק. הרדיאטור הביט בהם במבט חמור סבר ואמר: "הגזמתם". קובי מתרגש כשהוא נזכר בשיר של אברהם חלפי, בנערה הראשונה שנשק ללחיה, בסומק שהלחי העלתה. כבר אז ידע קובי שלא יהיה אהוב יותר מאשר עכשיו. עכשיו נדד והתרחק וכיום קובי חי רק אז. היה זה רוברט ואייט שאמר: "אני מקורקע לכיסא גלגלים, אבל האנשים המקורקעים במחשבתם - הם שמעוררים את רחמיי."

לא הרבה מבוגרים מבינים רוק, אבל מי שזוכר את הסיפוק שחווה כנער מפיצוץ חצ'קונים יכול לחוש את הסיפוק בשבירת מוסכמות. זה מותנה בלא מעט עבודה קשה, או בהרבה בטלה מייסרת. תבחרו. קחו את הזמן. שימו אותו בפה. הפגישו אותו עם מצית. הניחו לו להישרף.

הגוף של קובי נשרף ממחלה קשה שהתפשטה בו. הנפש של קובי נשרפה ממישהי שאמרה לו "אני אמביוולנטית כלפיך". פצועי גוף זקוקים למנת דם. פצועי נפש זקוקים למנת דממה. כשקובי הזריק את שלו, חיוך נבוך עלה על שפתותיו.

ועכשיו, דממה.