קצה הקצה

קצה הקצה הוא הדבר האולטימטבי, בעל ההצדקה הכללית הברורה מכל, הנמצא בסופו של כל דבר באשר הוא. קצה הקצה יכול להיות אהבה, שנאה, או מצב הביניים אני (המהווה שלילה כפולה של שני אלו, ולפיכך גם איננו קשור לנושא כלל).

הקצה הראשון

את הקצה הראשון יצר אלוהים, אבל שבתאי צבי טוען שהקצה הזה הוא בעצם ההתחלה, והקצה האמיתי נמצא בקצה השני. הקצה האלוהי צורתו צלב, והוא קשור בעיקר לקוטב האהבה של הקצוות השונים, אך יש הטוענים שגם השנאה מתבטאת בו. הקצה הזה איננו נצפה מעל פני כוכב הלכת ארץ, אבל אפשר להבחין בו ביצירות ספרותיות מסוימות.

קצוות נוספים

הקצה של שבתאי צבי, למשל, נחשב לאחד הקצוות המעוצבים ביותר ביקום: הוא נערך פעמים רבות על ידי כל אחד ואחד ממאמיניו של אלוהים, ובכל זאת נדמה שיש לו דמיון כללי לוומבאט, מה שמוכיח את פעולתה של היד הנעלמה. עוד קצה הוא, כמובן, המחשב.

קצהו של קצה

קצהו של קצה איננו דומה כלל לקצה: שלא כמו פרקטל, הקצה אינו דומה לעצמו. למעשה, נדמה שככל שמתמקדים בקצהו של קצה, כך מתקרבים דווקא לקוטב הנגדי, דהיינו להתחלה. אלברט איינשטיין ציין זאת כאשר אמר ששני דברים הם אינסופיים: היקום והטפשות האנושית, אם כי הוא לא בטוח כל כך בנוגע ליקום. עוד יש לציין, שקשירת קצוות היא תיאוריה פיזיקלית רבת מעריצים אך חסרת ביסוס תיאורטי מספיק, מבית מדרשו של העיתונאי והסופר קורט מלח.

לעיון נוסף

מסה על מחדד ועפרון, מאת אהליאב ליובביץ' גולדנשטיין, ברלין 1876