שדי נבז
| ||||||||||
שָׁדֵי נֶבֶז הוא מושב לצים קהילתי במעמד של התנחלות השייך למועצה האזורית גרמושקה. דרומית לישוב עובר נחל סחבה וצפונית אליו קטיף ניירות טואלט, כ-70 דונמים של ניירות טואלט קטיפים המשווקים לציבור. שמו של הישוב לקוח מספר עדריאל פ"ל ו"צ, "עַל שָׁדֵי נֶבֶז קְטִיפָה תִּפּוּף".
היסטוריה
הגרעין המייסד של המושב, כ-5 משפחות, הוקם בשנת 1912, על חורבות חלקו המערבי של הכפר הערבי "كفر تواليت" (מערבית: "כפר טואלט"). בתחילה, היה המושב מורכב מקרוואנים חונים על אדמת חאמרה. תושבי הכפר הערבי שנעקרו מבתיהם סופחו אל החלק המזרחי של הכפר.
לאורך השנים התמודד הישוב עם פוגרומים, ביזה של רכושו ונשותיו, וב-1934 הקים הישוב, ביחד עם קיבוץ מצב"ש הסמוך, פלוגה אזרחית חמושה שמטרתה הייתה להגן על נשות הישוב. רוב חיילי הפלוגה הזכרים היו לתושבי קיבוץ מצב"ש, בשל המיעוט באוכלוסיה גברית בישוב דאז, ורוב החיילים גם הוכנעו ונפלו בשבי האויב בכפר הערבי.
מיקומו הגיאוגרפי המיוחד של המושב מאפשר להצמיח בו אלפי דונמים של ניירות טואלט טריים ורכים לשיווק ברוב עונות השנה ועל כן שמו עד לשנת 2000 היה "מעלה טואלט". מאז 1968, מתקיימת מדי שנה תחרות "אכול כפי יכולתך" של ניירות טואלט רכים ואל תחרות זו מגיעים אלפי אנשים מרחבי העולם על מנת להתחרות.
הישוב בנוי בצורת בתים הממוקמים על קצות הרים בצורה של שדיים, ובמרכז כל הר ניצבת מזרקה המדמה פטמה. בשנת 2000 הוחלט לשנות את שם היישוב מ"מעלה טואלט" ל"שדי נבז", על מנת ליצור בידול בין חלקו המזרחי של "כפר טואלט" הסמוך לבין הישוב היהודי. השם נבחר ברוב קולות בועדה קרואה שנימקה בהחלטתה כי השם "שדי נבז" מייצג גם את מראהו ואופיו של הישוב. אנשי הישוב הסכימו לאמץ את השם החדש ברוב קולות של 5 משפחות בעד ו-0 משפחות נגד או נמנעות, מתוך 5 משפחות המתגוררות בישוב. כמו כן מחזיק הישוב בבעלות על מפעל לייצור ניירות טואלט בשטחו, ומחזיק גם במפעל לייצור ושינוע של מוצרי מיונז ותוצריו הממוקם בקיבוץ מצב"ש הסמוך.
הישוב כיום
חינוך והשכלה
רוב תושבי הישוב אינם זכאים לתעודת בגרות, משום שאין מערכת חינוך ציבורית בישוב בשל החוסר במורים ובמבני השכלה, בגלל היות הישוב הררי וצפוף. רוב תושבי הישוב נאלצים לרכוש השכלה בכפר הערבי הסמוך, שם הם לומדים מתמטיקה, חומוסולוגיה ומכונאות רכב.
בקרב הציבור הדתי המתגורר במושב (המהווה כ-99.9% מן הישוב) ניכר סירוב ללמוד בבתי הספר הערביים הסמוכים ועל כן מיד עם הגיעם לגיל 5, הם מתחילים לעבוד בקטיף הטואלט. עם הגיעם לגיל 18, הם נשלחים לייצג את מדינת ישראל במיזמי טואלטיקה שונים במימון משרד ראש הממשלה.
תעסוקה ומעמד חברתי
עיקר פרנסתם של משפחות הישוב תלויה בקטיף הטואלט הממוקם בחלק משטח הישוב, עליו קיימת מחלוקת רבת שנים עם תושבי הכפר הערבי הסמוך. הישוב ממוקם בדירוג כלכלי-חברתי משתנה הנע בין 1-8, התלוי ברמת הפריון של אזרחי הישוב בהתאם ליום בו נערך הסקר.
"EatToilet"
מדי שנה בתקופת הקיץ, עם נשירתם של עלי הטואלט הראשונים, מתקיים פסטיבל "EatToilet" (בעבר: "כפר טואלט אכול כפי יכולתך") שאליו מגיעים אלפים מרחבי העולם להתחרות בתחרות אכילת דפי טואלט אכילים. עד לשנת 2005, השיא הרשמי היה 692 ניירות טואלט שנאכלו בתוך 7:45 דק'. שובר השיא היה ארטיום מזרחי, בן 26 ממרוקו הסובייטית. בשנת 2005 נשבר השיא ועמד על 822 ניירות אכילים בתוך 4:38 דק'. שיא זה נשבר על ידי האצנית קטועת הרגליים לודמילה סויסה, בת 30 מאסטוניה הטוניסאית.
קבלה לישוב
נושא הקבלה לישוב מעורר פולמוס נרחב בציבור הישראלי. על פי חוקת הישוב, אל הישוב מתקבלים רק אנשים שעברו את מבחני הקבלה בהצלחה. לרוב, מבחני הקבלה לישוב הם מכשילים, מסוכנים וחלקם אף אינם מעשיים או חוקיים, מה שגורם לרוב המועמדים להיפסל כבר בבואם להתמודד עם אתגרי הבחינה הראשוניים. לאורך השנים טענו להגנתם חברי הישוב כי הסלקציה הנעשית בקבלת תושבים חדשים היא הכרחית על מנת למנוע ניצול לרעה של משאבי הישוב וחזרה לימי הפוגרומים והביזה.