בנצי וגרי

בנצי וגרי בע"מ
פרטי החברה
סוג:	חברת גלידות ציונית
שנת ההקמה:	1942
מייסדים:	פואה טושייב, גרשון טושייב, בן ציון גרינבוים
ענפי תעשייה:	ציונות, גלידה
מוצרים עיקריים:	גלידה
עובדים:	פרה ציונית, כמה אמהות ציוניות

בנצי וגרי (באנגלית: Bentzi and Garry, במסחרית: BENTZI&GARRY) הוא עסק ישראלי לייצור וממכר גלידות העשויות מחלב אם ציונית ומחלב פרה ציונית עבור הקהל הציוני שאינו טבעוני וגלידות מחלב פרות סויה עבור הקהל הציוני (והאנטי-ציוני) הדוגל באסכולת הטבעונות.

היסטוריה

בשנת 1942, פואה טושייב (1899-1962) איש עסקים גרוזיני שעלה לישראל כעשור מוקדם יותר והתיישב עם משפחתו בישוב הניסויי "עין מכמש" (לימים "נאות חאמרה"), הקים חנות קטנה לממכר גלידה על בסיס מתכון שירש מאמו ועמו פתח עסק דומה בגיאורגיה. כ-6 שנים מאוחר יותר, ב-1948, בהיותו בן עשר, הצטרף בנו של פואה, גרשון טושייב (1940-1998), לעסקי הגלידות של האב.

בתחילה הפעילה משפחת טושייב את החנות הקטנה, שהפכה למקום עליה לרגל עבור מאות ואלפי אנשים, שהגיעו בעיקר בשל הרושם מכך שגרוזינים מסוגלים להכין גלידה, ולאחר מכן בשל שלל המופעים שאירחה משפחת טושייב, והם היו בעיקר מופעי חשפנות של עובדות ניקיון אוקראיניות במטבחון המפעל - היכן שלא יוכלו להבחין בנעשה פקחים. בשלהי 1958, בשיא הצלחת העסק, התמכר האב פואה לאלכוהול ויצא מהארון בפני משפחתו כפדופיל. אם המשפחה שמה קץ לחייה והבן גרשון, שבאותם זמנים למד לתואר ראשון במדעי הקרטון באוניברסיטה הפתוחה, הכיר את בן ציון גרינבוים (נולד ב-1950), מי שלימים יהפוך לחברו הטוב ושותפו לעסקי הגלידות, אך בטרם ידע מה צופן לו העתיד, נשר מהלימודים ופיתח צרות משל עצמו, בין היתר התמכרות לאופיואידים (ופרקוסט בפרט) ושירים של סרז' גינזבורג.

מצבו הנפשי של גרשון הלך והחמיר ככל שאביו הסתבך יותר, ובמיוחד ב-1961, שאז נגזר דינו של אביו ל-342 שנים בכלא, לאור פסק דין חמור שבו נטען כי טושייב האב סרסר בקטינים, סחר במנקות אוקראיניות, ואם לא די במעשי האינוס הזוועתיים שביצע בכל חסרי הישע - לאחר מכן שיסף את גרונם ואכל את בשרם. ^{[דרוש מקור]} בתחילה ביקשה הפרקליטות להחיל על טושייב הוצאה להורג, אך לאחר מכן חזרה בה כי סברה שעונש שבו טושייב לא יראה אור יום ישרת את הציבור אף יותר, וימנע ממעשים שכאלו להישנות. ב-1962, שלושה חודשים לאחר כניסתו לכלא, התאבד טושייב האב בעזרת אופיואידים שהחביא בפי הטבעת.[דרושה הבהרה] הבן, גרשון, שקע בדיכאון עמוק שהוביל לחובות אדירים, אך לא רק הוא שקע בצרות אלא כל משפחת טושייב - אמו של גרשון נפטרה מעגבת, וששת אחיו הקטנים נהרגו בתאונת אנקונדה, כאשר חלק נהרגו במתקן וחלק נהרגו מהנחש עצמו.

רק ב-1972, זמן רב אחרי המשבר ולאחר מפגש מקרי עם חברו בן ציון גרינבוים, החליט גרשון לחזור לעסקי הגלידות. בראיון שהעניקו גרינבוים וטושייב ל"פורבס" ב-1991 אמרו השניים כי עד אותו רגע, לא היה בטוח שהחלום ישוב להיות מציאות, ולמעשה גרינבוים לא ראה את עצמו כלל עוסק בגלידות אלא בעריכת דין. גרינבוים וטושייב פתחו את החנות הראשונה שנקראה "בנצי וגרי" בקיבוץ מרגמות שבנגב הגלילי ותוך זמן מועט הפכו להצלחה מסחררת. הגלידות של בנצי וגרי מותגו בהתחלה בשפה העברית, אך ככל שהצלחתם הלכה וגדלה, שם המותג שונה בהתאם ל"BENTZI&GARRY". החנות ניצלה את רפת הקיבוץ, ובמיוחד את הפרה המניבה עדנה, ודרכה ייצרו השניים אלפי גלידות. באותו ראיון מדובר לפורבס, הציגו בנצי וגרי את גופת הפרה עדנה שרועה בקבר אחים עם עוד פרות, פרות סויה ונקבות בנות-אנוש ששימשו כחלב אם, והתגאו בעטיניה באומרם כי "מעטינים אלו הופקו אלפי גלידות ציוניות, ארץ-ישראליות, כחול-לבן". האמירה עוררה סערה, חלחלה, ורצון עז בקרב הציבור להמשיך ולצרוך את גלידות בנצי וגרי.

1973 - 1977: המפעל הציוני בחיתוליו, הפרה הציונית מניבה

ב-1973, שנה לאחר פתיחת העסק, הניבה הפרה עדנה חלב בכמויות אדירות על מנת לעמוד בביקושים של הציבור ההולך ומתדפק על דלתות העסק. אלפי ישראלים מכל רחבי הארץ פקדו את קיבוץ מרגמות כדי לראות את עדנה, הפרה הציונית הראשונה, מניבה חלב. בקיץ של 1974 קרסה הפרה עדנה למשך 20 דקות לאחר שהניבה חלב 67 ימים ברצף, ללא מנוחה בין לבין, בשל מבצע מטורף שכונה "ליל סייל הגלידות" ובמהלכו נמכרו גלידות ברציפות מסביב לשעון. לאחר שיקום, חזרה הפרה עדנה לעבוד במפעל, ולימים הייתה הפנים של העסק (גם בלוגו). ב-1976 הכירה לראשונה הפרה עדנה את הפר גדעון, שיועד לתעשיית הבשר. השניים התאהבו והביאו לעולם שלושה צאצאים: אדווה (נשחטה ב-1982), דורי (נשחט ב-1977) וציון (נשחט ב-1977 אף הוא).

לאחר שהייתה עדה לשחיטת צאצאיה, לקתה הפרה עדנה בפוסט טראומה קשה, וחששה מהעתיד הממשמש ובא. בעוד שלמייסדי העסק לא הייתה כוונה לשחוט אותה אלא רק לנצלה עבור תנובתה, חששה עדנה ממותה, והרגישה כי הקריבה מספיק בימי חייה. בראיון פרישה שהעניקה ל"מעריב" בשנת 1982, כיממה לפני שחיטתה, הסבירה עדנה כי בדיעבד היא רגועה שלא נשחטה, והודתה למגדליה שדאגו לה גם לאחר פרישתה לפנסיה ולסיוע בדיור. טושייב וגרינבוים הורשעו לימים בניצולה של עדנה ואף בהלנת שכרה. ^{[דרוש מקור]} עדנה הובאה למנוחת עולמים ואיתה גם החזון הציוני של המפעל, אך בטרם שחיטתה, בוצעה בה שאיבת ביציות ובעזרת פר שהונדס גנטית הובאה לעולם צאצאית חדשה של עדנה, שכונתה לימים "עדנה 2" (1982-1992). בזכות הנראות הויזואלית המזכירה את עדנה, "עדנה 2" שימשה למשך שנים רבות כפרזנטורית וכך ניטעה בציבור תחושת השווא לפיה עדנה לא נשחטה, אלא ממשיכה לתפקד כרגיל.

בשנת 1977 המפעל זכה ב-400 פרסים ואף החל לחלק זיכיונות ברחבי העולם לעשרות סניפים. באותה שנה נפתח הסניף הראשון של חנות המפעל בעתלית, ששימש מקום עליה לרגל בקרב אישים גדולים ואהודים בישראל.

1992-2000: האקזיט, פרות הסויה והשימוש בחלב אם

בין השנים 1992-2000 התחזקה תנועת הטבעונות (שעד אותם זמנים הוגדרה כ"ארגון טרור") ברחבי העולם ואיתה המתנגדים לניצול הפרה עדנה. בין הטיעונים להפסקת ניצול הפרה עדנה (וצאצאיתה עדנה 2) נטען כי השימוש בחלב אם אנושי ייצר גלידות טעימות יותר ובריאות יותר. גרינבוים וטושייב שמעו את זעקת הציבור והחליטו, עם מותה של עדנה 2, להפסיק את ייצור הגלידות מחלב פרה, ועברו לחלב אם.[דרושה הבהרה] השימוש בחלב אם הצליח מעבר למצופה וכך עד שנת 2000 נעשה שימוש בחלב אם, אך באותה העת התעוררה מחאה נגד ניצול נשים מכיוון התנועה הפמיניסטית. בראיונות שנתנו טושייב וגרינבוים לעיתונות הם טענו כי הנשים אינן עוברות ניצול, וכי הכל בהסכמה, בדיוק כמו זנות. החיסרון היחיד של הנשים לעומת הפרה עדנה הוא שנדרשו 7 נשים על מנת לייצר תנובת חלב כפי שיכלה לעשות עדנה אחת בלבד (ובייחוד עדנה האגדית), ולנשים ניתנה חופשת לידה על פי חוק. כמו כן, צאצאיהן של הנשים לא נשלחו לשחיטה, דבר שגרם לפגיעה במורשת העסקית של טושייב וגרינבוים, ששאפו לספק את גופות הצאצאים של הנשים לתעשיית הבשר, ולהפסד רווח מאסיבי.

בשנת 1998 נפטר טושייב כתוצאה ממחלת העגבת, אותה ירש מאמו. טושייב היה עקר רווק וערירי, והותיר אחריו חמישה צאצאים ביולוגיים ואלמנה.

"בנצי וגרי" כחטיבה ב"צחיליברה"

בשנת 1999 ולאחר שחשש מהשפעת "באג 2000" על עתיד החברה, מכר גרינבוים, במחיר הפסד (10 אגורות בלבד למניה), את כל אחזקותיו ב"בנצי וגרי" לתאגיד חומרי הניקוי הישראלי-אנטי-ציוני התומך ב-BDS "צחיליברה". גרינבוים נפל למשכב ואושפז לאחר שגילה ש"באג 2000" היה שקר בדיוק כמו 2012 ובני המאיה. בתביעה שהגיש נגד חברת חומרי הניקוי "צחיליברה" טען כי החברה ניצלה אותו ואת מצבו הנפשי הרעוע, דבר שהוכח כנכון לימים, אך האשמה הציבורית על הרס החברה הוטלה כולה על גרינבוים. ככל שחלף הזמן, "צחיליברה" גרמה לתרעומת בקרב הקהל, שהתחיל לא לאהוב את הטעמים החדשים של הגלידה, ואף ביטלה את הטעמים הותיקים. המותג של הפרה עדנה הוחלף בפרות סויה, מהלך שגרם להפסדים כספיים קשים של החברה, אך באותה העת לרווחיות שיא. החברה חתמה על הסכמים עם סוכנויות לניצול ילדים בסין (על פי מקורות זרים) והעבידה אותם בפרך על מנת שהילדים יחלבו את פרות הסויה שהם בעצמם נאלצו לייצר ולהנדס עבור החברה. עוד נטען כנגד החברה כי לאחר שהילדים ביצעו את משימותיהם וסיימו את חובם לחברה, הם הוצאו להורג ונקברו בקבר אחים. ^{[דרוש מקור]} אחת האימהות שהגיעה לקבר בנה גילתה כי יחד איתו קבורים עוד 895 ילדים, ומאחר וכל הסינים נראים אותו דבר, היא לא הייתה מסוגלת לזהות את גופת בנה.

על אף המעשים הקשים של חברת "צחיליברה" והביקורת שהוטחה בה, החברה הצליחה לשמר את המותג "בנצי וגרי" ואף למנף אותו. החל משנת 2002, נקרא המותג באנגלית "BENTZI&GARRY".

דוחות כספיים של החברה מציגים מצד אחד את מצבה הקשה עד אנוש, שמעורר אמפתיה מצד ממשלת ישראל (וממשלות זרות) להעניק סיוע רחב היקף לחברה, באמצעות מתן שוחד, ומצד שני רווחיות בלתי נגמרת שאותה החברה לא מציגה לממשלה אלא למשקיעים בלבד. כתב חדשות שביקר במשרדי החברה גורש, ולאחר שלושה חודשים הוצא חוזה על ראשו מטעם החברה. כשבועיים לאחר שהחוזה הוצא, הכתב נפטר בנסיבות שאינן ידועות, וגופתו נעלמה.[דרושה הבהרה] חברת "צחיליברה" הוציאה הבהרה כי אין לה כל קשר לעניין, אך לאחר מכן התברר כי החברה שיקרה וכי יש לה קשר. חרף המחאה הגדולה שהתעוררה נגד החברה, אנשים ממשיכים לצרוך את מוצרי הניקוי שלה, הנפוצים בכל מטבח ומשמשים כתבלין לכל מנה.

החרם על ישראל

בשנת 2019, הודיעה "צחיליברה" כי תפסיק לשווק את מוצרי הגלידה הציונית הראשונה בישראל, על אף שהמפעל שלה בישראל משווק לכל העולם, ועל אף ש"צחיליברה" בעצמה חברה ישראלית. המהלך עורר זעם רב ברשתות החברתיות, וגרם לפוליטיקאים רבים להעלות לרשתות החברתיות סרטונים שלהם זורקים את גלידות "בנצי וגרי" על קיר שעליו תלויה תמונת הפנים של האב המייסד, פואה טושייב, זאת על אף שבנצי וגרי לא קשורים להחלטת "צחיליברה" כלל. לאחר מכן חזרו בהם הפוליטיקאים ממעשיהם, והחליטו לזרוק את הגלידות על הומלסים ברחוב. הסרטונים החדשים גרפו אהדה ושווקו תחת הכותרת "פוליטיקאים מעניקים מזון לדרי רחוב". חלק מדרי הרחוב שלא מתו מהפגיעה העוצמתית, מתו מכמות הסוכר והרעלנים שהוכנסו למתכונים החדשים של הגלידות.

סמלים

• 

  סמל החברה משנת 1977, עת פתיחת חנות המפעל בעתלית

• 

  סמל החברה מכשנרכשה על ידי "צחיליברה"

• 

  גרסת משנה של סמל החברה

• 

  גרסת "כחול-לבן"

טעמי הגלידות

לאורך השנים ייצרה בנצי וגרי טעמי גלידות רבים ומגוונים, בהם:

טעמים רגילים

• "תן לי מור" - גלידה העשויה מחלב של אם הנקראית מור.
• "טילון שמרים כוסמין" - גלידה העשויה מבצק כוסמין עם שמרים חיים.
• "צ'ארלי גרציה" - לזכר האזרח צ'ארלי גרציה שנפטר כתוצאה מחנק בעת שישב בחנות המפעל.
• "שוקולד ניגר" - שוקולד העשוי מניגר.
• טעמים נוספים: "Wake & Fake", "גרי נייס", "עגבת עם תות שדה", "צ'ארלי בראוניס" (מהדורה מיוחדת העשויה מצ'ארלי בראון), "ונילה" (גרסה לחובבי פורנו), "קאמה סוטרה", "קפה", "בצקות ברגליים" ועוד

טעמים טבעוניים

• "נטפליקס אנד וויק" (באנגלית: "Netflix and Weak") - גלידה העשויה מחלב שנחלב מפרות סויה. אין בגלידה שום רכיב תזונתי, מה שעוזר לה להחליש טבעונים אף יותר.
• גלידות נוספות, פחות נפוצות: "קאמה סוטרה טבעוני", "בצקות ברגליים טבעוני", "חמאת בוטנים ובדלי סיגריות".