כוח

"כוח משחית וכוח מוחלט זה סבבה"

~ שבתאי צבי

"כוח שווה מה???"

~ אייזק ניוטון על כוח

כוח הוא סוג של עוף דורס, הנוהג לזחול על האדמה, להזדהות כלטאה, וכשהטרף מעלים עין, לעוט עליו, ולטרוף אותו. גופתו של הטרף מושחתת לחלוטין עם סיום ההתקפה.

אבולוציה

הכוח נברא ביום השלישי (פחות או יותר בין האחד באפריל לבין השלושים וחמישה במאי, לפני הספירה). בריאתו הייתה כרוכה בוויכוחים קשים בין שמעון פרס, אלוהים, והעורך הראשי. השלושה לא הסכימו באשר לטיבו של היצור שייברא - אחד רצה לברוא עוף, השני רצה לברוא זוחל, והשלישי רצה אלכוהול. הוויכוח הוכרע כאשר שבתאי צבי החליט על פשרת ביניים, עד שיוכלו לשאול את דעתו של הנברא עצמו. במאמר אחד קצר נברא היצור, שנקרא "כוח" על שמו של כרלי ואן חפלין, הקומיקאי הידוע. עם זאת, לעולם לא הספיקו לשאול אותו לדעתו על זהותו המינית/קטגורית/מחלקתית, כיוון שהתברר שאין לו דעת כלל.

חייו של הכוח

הכוח הוא דבר שגיא יעקובי המציא אותו בשנות ה80 השמונים לחיו בגלל שהוא גילה את כוחו האדיר הוא הצליח לנסוע בזמן. ואף על פי לשנות את גילו לגיל 20 כיום, הוא מתגורר בראש העין ואוהב לאכול חמוס

בתקופות שבהן הוא נמצא במרכז המפה, הכוח משחית כל דבר שיש סביבו. למעשה, הוא מהווה יריב ראוי, בעונות אלו בלבד, לכיבוש הקדוש עצמו, המשחית הכל בהצלחה לא פחותה במשך כל ימות השנה.

עם זאת, ועל כך יש להודות, הכוח לא נותר במרכז המפה במשך זמן רב. לרוב מוקמות ועדות חקירה המוצאות שיש צורך לסלקו בחזרה אל המדבר הפוליטי. התפתלויותיו מעוררות רחמים רבים בקרב הצופים באירוע, אולם הגופות המושחתות המוצגות למושבעים מוכיחות מעבר לכל ספק סביר שמקומו של הכוח איננו במרכז המפה.

תקופות הגלות

כאשר הכוח נמצא במדבר, הוא כמעט גווע ברעב, אך מצליח לשרוד באמצעות כשרון ההסתוות שלו. הוא מסוגל לזחול, מעורר רחמים, על האדמה הלוהטת, ולהתקרב אל החיות המסכנות שסביבו. כאשר הוא קרוב מספיק, הוא הופך את עורו, נעשה לעוף דורס, ומשחית את גופתן של החיות. מעטים מבין הקורבנות שורדים כדי לספר, וגם אלו לא נתמכים על ידי לשכות הסעד.

ניסיון ההכחדה

הכוח שרד את ניסיון ההכחדה הגדול ביותר מאז הקומוניזם, כאשר הצליח להוכיח את קיומו הלא ריאליסטי בשדות החקר האקדמי. רבים חשבו שהכוח לעולם לא יצליח להשחית את מסדרונות האקדמיה, אך התברר שהוא זוחל בהצלחה מרובה גם שם, ודווקא שם הסתוותו גדולה ביותר, בגלל האף המורם של האקדמאים (שבשל כך אינם מבחינים בזחילתו) ובשל יכולות ההכחשה המרובות שלהם.