ניק קרשו
ניקולאוס קופרניקוס (ידוע בשם הבמה ניק קרשו, נולד ב-1 במרץ 1958, נעלם ב1982 והוכרז רשמית כנפטר ע"י הממלכה הבריטית בספטמבר 2008) הוא זמר, יוצר, מלחין ולוחם קונג-פו ממוצא אסיאתי, שזכה להצלחה כבירה במהלך תקופת הגל החדש אשר נעלם.
ניק קרשו (משמאל) עם ברוס ספרינגסטין (באמצע) וחוסה חולה מאניה דיפרסיה (מימין) בתצלום מלהקת "Manic Street Preachers", 1985 | |
| שם לידה | ניקולאוס קופרניקוס |
| מקום לידה | A4, קוריאה הצפונית |
| תאריך לידה | 1 במרץ 1958 |
| תאריך פטירה | נעדר מאז 1982, הוכרז רשמית כמת ב-21 בספטמבר 2008 |
| שנות פעילות | 1970 - 1982 |
| גובה | 63 מ"ר |
ביוגרפיה
קופרניקוס נולד ברובע איי ארבע שבקוריאה הצפונית, לאמא ממוצא כורדי ולאב ממוצא טג'יקיסטני. לאחר שנשר מהתיכון באמצע שנות השבעים, חלה בדיכאון עונתי והחל לצפות בסרטיו של ג'קי צ'אן. לאחר ארבע ניסיונות התאבדות וסימני דיכאון וייאוש מובהקים במראהו המוזנח (השיער למשל, שהפך לימים לסימן ההיכר שלו) החליט ללמוד אמנויות לחימה. בתחילה, נהג להכות עוברי אורח תמימים, אך לאחר שנעצר מספר פעמים וריצה עונשים בכלא הבין שלא כך לומדים אומנויות לחימה ושאין מדובר באומנויות לחימה אם כי מדובר בתקיפה לכל דבר, החליט להקדיש זמן למוזיקה.
חייו כזמר
בתחילה נהג קופרניקוס להופיע במועדוני בלוז אפלים בסמוך לכיכר פיקדילי, והופיע בעיקר לבדו. בשלב מסוים, הוצע לו במועדון חוזה לנגן לשארית חייו, במידה ויסכים לשנות את שמו למשהו יותר צעיר. קופרניקוס סירב בכל תוקף, ואף דקר את בעלי המועדון. לאחר עוד עונש מאסר של חצי שנה, שוחרר בחזרה לאזרחות, ונקלע למצוקה כספית בעקבות חובות לדילרים. בתחילה הוא ניגן ברחוב, ועם הזמן, כשהפסיק להיות חייב לדילר העיקרי שלו, בילי פול, הכיר את הזמר הפסיכדלי ברוס ספרינגסטין, והשניים הופיעו יחדיו בהרכב מיוחד שלו קראו "Manic Street Preachers" (בתרגום לעברית: "חולי המאניה שמטיפים ברחוב"), הרכב פאסיב-פרוגרסיב פולק-האוס, שהורכב מקרשו, ספרינגסטין ומספר חולי מניה ששוחררו מבית החולים המקומי. ספרינגסטין קיצר את שמו של ניקולאוס לניק, ואת קופרניקוס שינה לקרשו, על שם אמן לחימה קוריאני עתיק וידוע מהמאה ה-12.
חולי המאניה שמטיפים ברחוב, ההתמכרות לאבקת סופגניות וההיעלמות
הקריירה של קרשו נסקה עם הצטרפותו ללהקת חולי המאניה, שהופיעה ברחבי העולם וגרמה לעשרות מעריצים לשלוח יד בנפשם על מנת להתקרב אל חברי הלהקה. קרשו הצליח למלא אולמות צפופים באלפי מעריצים נלהבים ובעיקר בחורות צעירות. ב-4 במרץ 1982, הלהקה התארחה במלון במנצ'סטר לקראת הופעה וקרשו יצר קשר עם הדילר שלו, פול, אשר סיפק לו עשרות אלפי קילוגרמים של חומר לבן שזוהה כאבקת סופגניות. על פי הדיווחים, חצי שעה לפני עלייתו לבמה, קרשו אמר לספרינגסטין כי קשה לו להתמודד עם ההופעות והלחץ האדיר שהופעל עליו, ומנגד היה מחויב לספק הכנסות מההופעות בשל חובותיו התופחים לדילר פול. קרשו התפתה לצרוך את החומר הלבן ולא התאפק, עלה על הבמה והופיע. בשלב מסוים הוא חש ברע, ובעוד חבריו לבמה מנגנים ושרים, הוא ירד מהבמה ועלה על רכב שחור בעל חלונות כהים. מאותו רגע ואילך נעלמו עקבותיו.
בראיון שערכה רעייתו דאז, קייט בוש, סיפרה ל-BBC כי התמכרויותיו לסוכר לבן היו ידועות לה, אך היא לא מאמינה בקשר שבין צריכת החומר הלבן להיעלמותו. המשטרה החלה בחקירת התקרית, אך ללא הואיל, ולא אותרו עקבותיו מאותו ערב. עוד סיפרה קייט כי יתכן ומדובר בהשפעת הלהקה עליו, שכן נאלץ לעבוד שעות רבות לצד חולי מאניה דיפרסיה אשר חמקו מבתי חולים לבריאות הנפש בבריטניה. באותו ריאיון שהתלווה לתחקיר מקיף שערכה הרשת, נחשף כי טביעות אצבע של בילי פול נמצאו על שקית האבקה הלבנה, מה שגרם למשטרה לחשוד ולהפליל את בילי פול בסחר בסמים מסוכנים לפקודת הסמים הבריטית. במשך 10 שנים פול הכחיש את המיוחס, עד שבסופו של דבר נשבר והודה - מבלי לחשוף מי היו השותפים שלו והאנשים אשר הניעו אותו לבצע את דבר העבירה.
עשרות מעריצים נשברו ונדהמו לנוכח היעדרותו הממושכת, וחלקם אף הגדילו לעשות וקיימו עצרת לזכרו בכיכר פיקדילי בליווי חבריו ללהקת חולי המאניה ועשרות נרות דולקים. מאז היעדרותו, שירי הלהקה הפכו פופולריים אף יותר ותעלומת היעדרותו הפכה לסדר יומם של עשרות אלפי אזרחים בריטים אשר חששו לשלומו.
מכשלא נמצא כל קצה חוט בחקירה אודות היעלמותו, המשטרה הכריזה על קרשו כנפטר שמקום קבורתו לא ידוע ב-21 בספטמבר 2008.
דיסקוגרפיה (סולו)
- לא אתן לבני לרדת לי (באנגלית: I won't let the sun go down on me, 1973)
- התעלומה (באנגלית: The Riddle, ראה אור לאחר היעלמותו באמצע שנות ה-80)
- אולי זה יהיה טוב? (באנגלית: Wouldn't it be good?, 1979, נכתב על הקושי ביחסיו עם קייט)