עזה
רצועת עזה ז"ל (1300- עד היו) ידועה גם כרצועת גאזה היא חבל ארץ המלא בדתיים קיצונים ימנים וממוקם דרומית לאשקלון. ארץ זו בעבר נקראה גם חבל עזה, ובאמת חבל.
הגאזה הוא חומר ששימש לפי מכחישי השואה לצורך הצלם האדום, במקום תחבושות שעוד לא הומצאו במלחמת העולם הראשונה בידי יאן פלמינגו. עזה היא מקום הולדתו של שבתי צבי, המקום בו הוא משח את נתן מנשה הקדוש (מוכר ביפן כסאן צ'ו פנשה) ומקום מותו המתוקשר של קמשון הביגור הידוע גם כ'שמשון השנוי במחלוקת' (ר' כתבתו של עמירה הס ב'הארץ').
תושבי עזה הם יהודים קיצוניים המאמינים שאסור לעשות כל תמונה. משום כך, ומתוך כבוד גדול ויראה, בערך זה אין תמונות במיוחד לא של מוחמד, דחלאן. ועמכם הסולחא. רוב תושבי עזה הצביעו בסקר הנערך בשנת 2064 שרובם אוהבים לגרד את הביצים, אך אף פעם לא דואגים לשטוף אותם. (כן, גם לבנות שם יש אשכים!)
אוכלוסיה כלכלה טבע ונוף
עזה היא העיר הצפופה ביותר בעולם, אך מערכת התחבורה התת קרקעית שבה היא אחת המשוכללות. בעיר גם שדה תעופה ונמל בין לאומי, המשמשים אותה לתחרויות גמלים, ומשחקי כדורגל מתוקשרים. מרכז העיר נקרא גם דאון-טאון על שם הדאונים הטסים מעליה ללא סיבה. מערכת החינוך של עזה משמשת דגם לחיקוי בחלקים נרחבים של העולם הערבי, וביחוד תכניות הטלוויזיה החינוכית של עזה, שהיא מקור לפנינים מוסריים ומעוררי השראה (ר' כתבתו של עמירה הס ב'הארץ')
בתי החולים בעזה הם מהמפותחים בעולם, ובנוסף להמצאת רצועת הגאזה הם גם המקור להמצאת סריקת המערכות (סי. טי. באנגלית) מקור גאוותם של העזתים, ולכן העיר נקראת גם גאזה סיטי.
רוב אוכלוסייתה של עזה הם פועלי בניין בשלב ההתמחות בהנדסה, אך לחלקם גם נסיון חקלאי בחממות. כיום רוב תושבי עזה מתברנסים מתיירות של ידוענים המגיעים לעירם ותורמים כספי סיוע. משום כך רבים מתושבי עזה בעבר היו מכונים גם סייענים. תושבי עזה בעבר אלו כיום אינם מתגוררים בעזה, לאחר שעזבו אותה בנסיבות אל טבעיות. ישנו מגוון גדול של בני דתות שונות וכיתות שונות בעזה, אך רובם כיום מאמינים בחמס, דת שדוגלת בשלום עולמי וקשורה עם התנועה הירוקה. עזה מייצאת את תוצרתה בדרך האויר שכן היא מוקפת אדמה ציונית מכל צדדיה. כיום מתוכננת גם מנהרה שתחבר את עזה אל היבשת.
תעשיית הסרטים העזתית מפורסמת גם היא, בשיתוף עם שידורי צרפת. אחד הסרטים שזכה למספר הצפיות הגדול בעולם הוא הסרט המצטיין צרפת 2, ובו נראים ילדים עם מדבקות אדומות על המצח, נכנסים ויוצאים מתוך אמבולנסים של הסהר האדום. 'הצבע אדום' הוא גם צבעם של אוהדי עזה, ונבחר גם כמוטו וכזמריר המושמע לעתים במערכות כריזה בישובים העוטפים את עזה באהבה ובחיבה. תמונתו של גיבור הסרט הפך גם לסמליל מוכר, הממתג את העיר כ'עיר הילדים'.
לעזה מערכת חממות, הנקראת 'חממות התחרור' על שם השחרור בערבית (טי רור היא שיטה ערבית למנוחה ושחרור הגוף בדומה לטי צ'י של המקסיקנים). בחממות אלו מגדלים פרחי מחבלים, וכן פרחי 'זכריני נא', לזכרו של שמשון השנוי במחלוקת, גיבורו של הסרט העתידי 'כאן יונס, כאן יונס'.
בעזה מערכת שתיה ייחודית בכל העולם, שבה שותים מי ים. מים אלו בעלי טעם מיוחד, המבוקש בכל העולם, ולפיכך משמשים גם לאיחולים לבביים: 'לך תשתה את הים של עזה'. זהו גם מקור הביטוי 'הים הוא אותו ים' - אמירה היתולית, שלמעשה מצביעה על ייחודם של מי השתיה בעזה.
ענף הדיג אף הוא מפותח בעזה אשר לה חוף נפרד לרחצת גברים בלבד ונשים בלבד (הנראות שוחות כשהן עטופות בבגד המסורתי הנקרא: 'עוטף עזה'). עיקר היבול הוא ספינות תהלים, אך גם דגי משט עולים ברשת.
עזה נמצאת על זרם הכסף מהאיחוד האירופי, ולעתים ניתך עליהם ברד כספי סיוע מהגבוהים בעולם, למרות שאינם מייצאים דבר, והתל"ג הוא היחיד בעולם עם מספר שלילי. משום כך כלכלת עזה נחשבת לנס כלכלי וגם לנס רפואי הנלמדים במכללה החרדית באלעד (שלוחה של בני ברק, וגרורה של בר אילן). כלכלת עזה מושתתת בעיקר על השקעות, רובה בפצ"ם לטווח ארוך.
שכונות, ערים שכנות וציונים מיוחדים
עזה מחולקת לשכונות, מחנות פליטי מלחמת שבעת העממים (האמורי, הגרגשי, היבוסי, ההאשמי, החוסייני, השיעי והסוני) שהוקמו בתקופת המלך פרעוק. במלחמה זו נלחמו שבעת העממים הזעירים על חייהם, נגד האויב הציוני ובעלי בריתו העצומים, הצ'רקסים והדרוזים. הם השתמשו בנשק כימי שנקרא "דוידקה, דוידקה דוידקה" על שמו קריאת הקרב המושמעת יום יום ברכבת תקלה בירושלים הכבושה (נקראת בפיהם 'אל קודס' שפירושו די לכיבוש). על מנת להראות את קשרי הדם ביניהם, במהומות שפרצו באופן ספונטני בעקבות קצר חשמלי, אחרי שאמהות שלשת הנערים שנרצחו ניחמו את משפחת הנער שנרצח, אומצה הרכבת תקלה כסמל לאחדות בין כל חלקי האוכלוסיה בירושלים, אך נאלצו לשרוף מספר תחנות על מנת להפיק מהם את הצמיגים לצורך הטקס המסורתי, לזכר הנצחון הגדול של פרעה גמל עבד אל-נצור מלך מצרים והיקום ומאחד ירושלים, בששת ימי הבריאה.
כאן יונס
פעם יונס היה כאן. על שמו חג החנוכה, קיצור של: חג החנו כאן יונס. בחג זה מסובבים סביבון שעליו כתוב: יונס גדול היה פה. בחג זה, בן שמונת הימים, אסור לאכול חמאס שבעה ימים. ביום השמיני יש ברית מילה, ובגלל זה כל תושבי עזה נימולים בגיל שלוש עשרה.
לכאן הובאו העבדים היהודים בידי טיטוס הצדיק, ומכאן נלקחו לרומא, לטיול של פעם בחיים, לראות את שער הניצחון, ולשמוע את קול המונה של רומי. ברומא הם התפעלו מהכיפה של האפיפיור, ובעקבות זאת העתיקו את הרעיון בצורות רבות, החל מהכיפה הסרוגה, כיפת הסלע, וכלה בסיפור כיפת הברזל - סיפורה של ילדה קטנה בצבע אדום, שניסתה להגיע לסבתא שלה בצד השני של שדרות.
כאן יונס ידוע גם כ'כפר יונה', המקום שבו הלויתן פלט את פינוקיו אל היבשה, בנמל אשדוד. השם כאן יונס נזכר כבר בתנ"ך, שם שם.
יש הטוענות כי שמשון השנוי במחלוקת התאבד בכאן יונס, בעקבות אי הבנה שנוצרה עקב תקלת תקשורת. הוא בסה"כ רצה להודיע שהגיע הביתה בשלום, ואמר בקשר: 'כאן יונס', ושמע קול נשי שאומר 'כאן קדקד, רות, עבור'. הוא התחיל לדפדף בתנ"ך בקדחתנות כדי לפענח את הצופן התנ"כי, אבל באותו הרגע צץ אורח עם כובע לבן מצחיק, הושיט את ידו, ואמר: 'ליוינגסטון איי פרזיום!'. וכל השאר אסטוניה, אך סיבת מותו נותרה חידה לא פתורה. השאיר אחריו עלילה דלילה וחורבה בעזה. עד היום תושבי המקום מבקשים מחילה.
דקל אבשלום
כאן ליד יונס, נמצא גם דקל אבשלום. בעבר היה אחד הציונים החשובים בדרך עזה היא הדרך בין מצרים לארץ פלשתים. כיום השלטון אינו מכיר את הדקל, אך הוא מופיע ברשימות של המחלקה למחיקת הציונים בעיריה. זהו דקל ששנים רבות היה חידה לא פתורה, וכיום הוא חידה כן פתורה. או היא חידה כן פתורה? חידה היא.
הדקל נקרא על שמו של אבשלום פיינברג שהוכיח ש'אם תרצו אין זו אגדה', ודווקא כן יכול לצמוח מתוך תמר חצי נגוס בכיס שלך עץ דקל. על מנת להוכיח זאת טייל באיזור עזה בזמן מלחמת תאו-לם הראשונה הראשונה, ונרצח על ידי ערבים אוהבי ישראל (כי כולם היו נגד נילי, והוא היה חבר של נילי). עד היום ישראלים המעוניינים בחוויה דומה יכולים לטייל בחולות ליד עזה, אין צורך בהודעה מראש.
חבל עזה
נקרא גם גוש קטיף. גוש זה נישא על הקטיף, ויורים אותו נגד טנקים. זהו אחד מהתהלים הרבים בסל הנשק של העזתי, כשהוא מתמודד מול האוהדים הציונים היאהודים. (ר' להלן: יהודי עזה)
רק פיח
מכיוון שיש שם רק פיח. עד לתקיפת צה"ל בשנת 2019 במסגרת מצבע נטיף עשן נקראה רפיח. כיום נמצא ברק פיח מגרש החנייה הגדול ביותר בעולם ובימים אלה ממש נבנה בה הלונה פארק של עזה.
ערים תאומות
לעזה ברית ערים תאומות עם דרום תל-אביב. התקשורת בין ערים תאומות אלו ייחודית בעולם כולו, ונעשית דרך האויר באמצעות יוני שלום. לאות הזדהות עם מצבם של פליטי דרום תל-אביב נשלחים מדי פעם מטחי יוני שלום מכיוון עזה, הנפגשים עם תהלים עם כיפת ברזל מדרום תל-אביב. פגישה זו נעשית בגובה רב ומרשימה ביותר, ותושבי דרום תל-אביב לאות תודה מצלמים את המפגש המרגש והקולני, ומיד שולחים את התמונות לחבריהם בעזה על מנת שיוכלו לחלק את הבאקלווה המסורתית, לפני טקס הצתת הצמיגים.
ביקורת
עזה היא עיר שנויה במחלוקת.
כבר משחר ההסטריה, התעוררו בה לקול בומים בשערי העיר מהומות וויכוחים חריפים. נושאים השנויים במחלוקת הם מעמד האישה בעזה, והיהודים בעזה. נושא נוסף השנוי במחלוקת הוא הסיפור המקראי על קמשון הביגור, ומשום כך במסורת אבותינו (אברהם ישמעאל ויצחק) מכנים אותו שמשון השנוי במחלוקת.
מעמד האישה בעזה
מעמד האישה בעזה נמצא במטבח. מעמד משוכלל זה מאפשר לה לעמוד ולהשקיף על הדאון טאון (ר' לעיל, למעלה, שמה!). הנשים בעזה חופשיות, ומופיעות פעמים רבות בתכניות טלוויזיה, ואז מותר להן אפילו להוריד את הרעלה.
היללה העזתית המפורסמת היא שירה נשית נוגה ומזרח תיכונית, המושמעת תכופות בתכניות הראיונות הרבות להן הנשים העזתיות מתראיינות, בעיקר לרשת של ראש ממשלת ישראל, רשת הביבי סי.
האישה בעזה היא דמות מקראית ושמה הדלאי למה (מכונה גם: דלי למה לא, ובקיצור: דלילה). השם "האשה" מוזכר כבר בתנ"ך. גם השם מוזכר כבר בתנ"ך. רק התנ"ך לא מוזכר בתנ"ך. השם עזה גם הוא נזכר כבר בתנ"ך, בפסוק של שלמה המלך 'כי עזה כמוות האהבה'. חוקרים סבורים כי חל שיבוש בפסוק זה שבמקורו היה 'כי מוות אהבה עזה'. מכאן גם הביטוי מהקוראן הקדוש: 'כי עזה - כמוות'. דלילה, בת העדה התמנית, נהגה להוסיף שערות ל"וויג" שלה, אך אלו הסתבכו בפרשת העגלה הערופה. האגדה מספרת שבעלה שמשון השנוי במחלוקת הופיע עם עוזרו נתן מנשה קדוש (המוכר יותר כסאן צ'ו פנשה) כשהוא רכוב על עיתון שיודע לדבר. דלילה היתה כלואה בראש המגדל, כי היא נעלה את עצמה בפנים בטעות, כשהאמא החורגת המרשעת והציונית שלחה אותה להביא דלי לה. באותו הרגע עבר שמשון השנוי במחלוקת קרא לה וביקש ממנה "דלילה דלילה, הורידי את שערך המדולל מראש המגדל". הוא לא הקשיב לאזהרתה: 'פילישתין עליך שלשום!!' והלך לשתול פרחי זכריני נא סביב ביתו. אחד הזרעים הפלאיים נפל לאדמה וצמח שם שיח אפונים מטפס, אך הוא יורט באמצעות רוגטקה בידי כיפת הברזל האדומה, ילדה קטנה, שהיתה בדרך לסבתא שלה עם הזאב המבוית שלה. כמו שנאמר: הכל בידי שמים חוץ מירוט שמים. וכל השאר היסטריה.
כיום הנשים הפלשתיות בעזה גאות מאוד במורשתן, מורשת הפלשמורה. למרות זאת, קיימות בקרב החוקרים חילוקי דעות לגבי הסיבה שאין כמעט תמונות סלפי של נשים מעדה גאה זו בעזה. יש הטוענים כי תנועת האיסלם הסלפי מתנגד לצילומי נשים בלי רעלה המכסה את פניהן, ואחרים טוענים שסמארטפונים עלולים לקלקל את האמהות העזתיות, שרובן עדיין קטינות.
על מנת לשמור על הנשים העזתיות בפני התנאים האכזריים והזרם העכור שבחוץ, הנשים העזתיות נשמרות בתוך צמר גפן שנקרא 'עוטף עזה'. הגברים של עזה מנועים מלשוחח איתן, וכבר היו כמה וכמה פעמים שגברים נזרקו מגגות או נעלמו בפירי מנהרה בעקבות האשמות של פגיעה בכבוד המשפחה. שלטונות החמס ולוחמי הקודש הכריזו מלחמת חורמה על התופעה והבטיחו למגר אותם. תופעות אלו גרמו להתקרבות הגברים בינם לבין עצמם, וזהו המקור לביטוי, אחי, מה קורה? שיבוש של הביטוי אחי, מקור - קריאת הקרב הידועה של המשת"פים. (כאן המקום המתאים לשאול: מדוע הערבים בוחרים תמיד להשתמש בביטויים שאינם יכולים לומר, כמו: 'משת"פ', או 'פלשתין'. תופעה דומה יש אצל האמריקאים הבוחרים לגור ברמת בית שמש, רעננה והר נוף, בלי שהם יכולים להגיד רי"ש. ישראלים רבים גם הם קוראים לילדיהם בשמות אמריקאיים שאינם יכולים להגות נכון, כמו 'תום' 'רון' וגם 'שון'. נו, שון. אולי זה לא המקום המתאים)
יהודי עזה
היאהודים בעזה (נקראים גם שאהידים), חיים כיום בפזורה. בעבר בית הכנסת שלהם היה בתוך הכנסיה לשעבר, של הנוצרים לשעבר מעזה. כיום היא כבר לא מעיזה.
שאהיד עזתי שהגיע מֵחֶבֶל עזּה, נקרא בעבר 'מחבל', בעקבות מוצאו מחבל עזה. אולם עם התנתקותה של חבל הטבור בעקבות פגיעה של גוש כתף, שונתה ההגדרה וכיום מקובל לקרוא לו 'לוחם שלום', כי הוא לוחם למען השלום. השאהידים מאמינים בהתנהגות ילדותית, ולכן רבים מהם חופרים ארמונות בחול. יש המכנים את השאהיד העזתי בשם 'פעיל' או 'צעיר', על מנת לשדר את החיוניות והחינניות של אנשים נחמדים אלו, שבסך הכל ובסופו של דבר עושים שירות לטובת כולנו, וזכותם.
כיום ישנה קהילייה גדולה של יהודים מרחבי העולם המאוגדים בארגון הנקרא 'הומניטרי' והעולים לרגל לעזה עם מצלמות. זכורה לרעה במיוחד עליית מעפילים אלו במשט מתוקשר ובראשם ספינת ה'מרמרה' - על שם הסיפור המקראי של 'מי מרה', בו המים המרים הפכו למתוקים כשמוחמד (עליו השלום) זרק את התיבה של משה (רבנו) אל תוך המים (הקרים מדי). מעפילי המרמרה הוכו באכזריות בידי האויב הציוני ואחת מהן, שאין לומר את שמה, או לחשוף כל פרטים מזהים לגביה, אף נזרקה מסיפון הספינה מגובה שתי קומות לאחר שעונתה במי פיינטבול במשך זמן רב, למרות חסינותה כחברת כנסת.
בעבר שאהידי עזה הפעילו את המשחטה הכשרה הגדולה ביותר במזרח התיכון. משחטת מכוניות זו סיפקה חלקי חילוף זולים למערכת הביטוח הישראלית, ושר הביטוח הציוני אף שיבח את פעולתה. המשחטה פעלה בהכשר של עיתון 'הארץ', ומאוחר יותר הצטרפו הכשרים של מאמינים דתיים נוספים.
מותו של קימשוין הביגור
מותו של קמשון הביגור שנוי במחלוקת. סיפורו מופיע בספר "שופטים" (הכוונה כמובן לשופטי כדורגל, ולא לשופטים במערכת המשפט הישראלית) אך העלילה שם דלילה למדי. יש אומרים שהיה המחבל המתאבד הראשון, כנקמה על כך שהוצג שלא בהסכמת האמרגן שלו, בפני קהל מלגלג, במופע מנקר עיניים. אך רוב החוקרים סבורים שהפעולה לא היתה מידתית, אם סופרים את מספר ההרוגים בצד הפלשתי שהיו רובם אזרחים, לעומת קמשון שהיה לוחם. האוהדים משני הצדדים התנהגו בפראות, וועדת המשחק קבעה שהעונש יהיה איסור משחקים על שתי הקבוצות למשך עונה שלמה. לנשות השחקנים הותר להופיע בתקשורת. (ר' כתבתו של עמירה הס ב'הארץ')
היסטריה
לעזה היסטריה ארוכה. ביום שלישי הקרוב הפגנה. כולם מוזמנים.
הטרקציות
הטרקציות של עזה מגוונות ורבות:
חוף עזה
חוף עזה הוא מועצה אזורית.
בעבר הוא היה הטרקציה העיקרית של עזה, אך כיום אין יותר את חבל עזה, וחבל.
עזה והתהלים
בעז"ה יש הרבה תהלים. תושבי המקום נוהגים לחבוש כיפת ברזל בעת אמירת התהלים. נוהגים לשלח את התהלים מתוך חדרי ילדים של תושבים המתנגדים לשלטון, ובכך מסכלים את ההתנגדות בעודה באיבה. במלחמת לבנון השניה כאשר מרן מורנו ורבנו רבי עובדיה יוסף נשאל אם מותר להפציץ חדר ילדים שמוסתרים בו תהלים ליד עריסת התינוק, ענה "תהלים זה לא קמע לחיים ארוכים". בתחילה, לפני התהלים היה רק תות. אבל לאריה של גן החיות (ר' להלן) נמאס לאכול רק תות. לכן הם עברו לתהלים וארוחות שהוכנו בידי שף בעל תעודה (בגלל זה הם נקראים תהלים ערוכי-טבח).
ענף התהלים הוא ענף מבטיח, וכספי האיחוד האירובי המגיעים בהמוניהם לביקור, ונשארים בה, מושקעים כיום עמוק באדמה, בתוך מנהרות מיוחדות שנועדו לכך. התהלים שמורים בתוך עטיפה מיוחדת ויהודית לכך, הנקראת 'עוטף עזה'.
גן החיות של עזה
טרקציה מפורסמת של עזה הוא גן החיות המפואר והחדיש, ובו כלוב של אריה. בעבר התגורר שם אריה אמיתי בשם אריה לייב לביא אל אסאד. הוא היווה טרקציה מיוחדת, כי היה ערבי שמדבר יידיש. האריה היה מקבל מתנגד שלטון לכל ארוחה, אך הוא פיתח נוגדנים וסירב לאכול אנשים בהשפעת הציונים. ניסו להאכילו מזון רק תות, אבל הוא טען שזו היתה שטות. כל העניין הזה עם הרקטות. הנהלת גן החיות של עזה (הנקראת גם "שלטון החמס") נאלצה להמיתו על ידי זריקתו מגג בניין. השאיר אחריו ילדים וכלוב. (ר' כתבתו של עמירה הס, בעיתון 'הארץ')
מקלט המס
מדיניות חמס ההכנסה של שלטונות עזה, מאפשרת העברת סחורות רפואיים כמו סמי מרפא וכן העברת תהלים, ממצרים דרך מדבר סיני, בואכהּ ארץ ישראל. לשם כך חפרו שלטונות העזתים עיר תת קרקעית הנקראת גם "מקלט חמס".
יש הטוענים שמקלט חמס נחפר בעיקר בגלל הכמיהה של תושבי העיר לנהרות הגדולים ולמים המפכפכים בהם ולכן חפירותיהם נקראים גם 'מנהרות'. מקלט חמס הוא אחד הטרקציות המוצלחות ביותר בעזה, מושך אליו תשומת לב עולמית, והוא אחד הנושאים הבודדים בעזה שאינו שנוי במחלוקת.
עמירה הס
עמירה הס הוא עיתונאי ציוני, שאיננו מתגורר בעזה, אך מהווה שם טרקציה גדולה.
על שמו מוזיאון הס לשואת יהודי עזה (נקרא גם 'יד ושן') הנמצא בלב עזה.