תבנית:עמוד ראשי/מופלץ היום/ש"י עגנון
שמוליק-יוסי עגנון - שנִתכַּנָּה בין חבריו בשם ש"י עגנון, נתוולד בארצות הגויים במאה הי"ט. מיום שנתפרסם שמו של עגנון בקרב באי עולם לא נמצא אדם שיאמר מכירו אני פנים אל פנים ולא שמעתי שמזכירין אותו חוץ לעניין כתביו הרבים. כל שכן אמת ויציב הוא שאותו אדם נחלקו עליו רוב הדעות באשר להלך דיבורו. נוח לשיחה היה, אך האופן בו היה משיח עם מרעיו לא ברור היה. שח לו עגנון עם חבריו ואין מצליח בידיהם הדבר לרדת לסוף דעתו, שכן שפתו, היא עברית, אך אף ששפה זו נטמעה בהם על בוריה, כלל לא הייתה מובנת להם. מיום שעמד על דעתו נדרש עגנון לסוגיה זאת, הולך אל דרום וסובב אל צפון, סובב הולך אך לשוא היה זה. אין כאן המקום להוסיף מה כבד ומר היה היחס לו נזדכה עגנון מקרב מרעיו למשכן ההשכלה. ברם דבר זה צריכנו לומר שמיום שעמד כהוא זה על דעתו לא צלח בידו מעשה זה של דו שיח עם אחד ממכריו.
וכך היה עד כי נזדמן הוא בפניו של פסיכו-אנליסט, שכן עלה בליבו רעיון שלקה בנפשו. יש בכוחם של אנשים מעין אלה לרפא את הנפש ממש כשם שלוקה אדם בגופו, בא אליו רופא וכותב לו רפואות. בא לו אל הפסיכו-אנליסט, התיישב אצל הכורסא לפתוח את ליבו למען יוכל רופא הנפש לבודקו.
וכבר החל מדבר, והנה רופא הנפש מסתכל בו ארוכות כמו ניטלה ממנו נשמתו ואיננה. ועוד הוא שח על מכאובי נפשו וכבר עומד לכלות דבריו, ומבקש מרופאו שייתן דעתו על מצבו. ואילו הפסיכו-אנליסט, היודע לחקור למעמקי נפש האדם לא יכל לו לעגנון, ולא ידע מה יענה אותו בדברים, כל שכן לא הצליח בידו לרדת לסוף דבריו ולהבינו.
השיב אותו הפסיכו-אנליסט ריקם לדוש במכאוביו וצרותיו, שאותם לא ידע איש עד כי יצלח בידו הדבר לספרם לאיש מבלי שיצחק לו על שאין דבריו מובנים לו. אף כי ניסה לא פעם לספר על מכאוביו, אך אף אדם לא יכל לו, מאחר שסגנון דיבורו אינו עשוי לישב שיחה. מותר האדם מן הבהמה הוא הדיבור, אבל כל מה שעשה הקדוש ברוך הוא צריך תיקון, בא הפסיכו-אנליסט ומתקן, כל שכן מקרה אדם ומקרהו לא מקרה אחד הם.