ש"י עגנון

"מה זה הג'יבריש הזה?"

~ אליעזר בן יהודה על כתבי ש"י צ'צ'קעס

מהלך חייו

נו"ן ש"י - טבין ותקילין.

שמוליק-יוסי עגנון - שנִתכַּנָּה בין חבריו בשם ש"י עגנון, נתוולד בארצות הגויים במאה הי"ט. מיום שנתפרסם שמו של עגנון בקרב באי עולם לא נמצא אדם שיאמר מכירו אני פנים אל פנים ולא שמעתי שמזכירין אותו חוץ לעניין כתביו הרבים. כל שכן אמת ויציב הוא שאותו אדם נחלקו עליו רוב הדעות באשר להלך דיבורו. נוח לשיחה היה, אך האופן בו היה משיח עם מרעיו לא ברור היה. שח לו עגנון עם חבריו ואין מצליח בידיהם הדבר לרדת לסוף דעתו, שכן שפתו, היא עברית, אך אף ששפה זו נטמעה בהם על בוריה, כלל לא הייתה מובנת להם. מיום שעמד על דעתו נדרש עגנון לסוגיה זאת, הולך אל דרום וסובב אל צפון, סובב הולך אך לשוא היה זה. אין כאן המקום להוסיף מה כבד ומר היה היחס לו נזדכה עגנון מקרב מרעיו למשכן ההשכלה. ברם דבר זה צריכנו לומר שמיום שעמד כהוא זה על דעתו לא צלח בידו מעשה זה של דו שיח עם אחד ממכריו. וכך היה עד כי נזדמן הוא בפניו של פסיכו-אנליסט, שכן עלה בליבו רעיון שלקה בנפשו. יש בכוחם של אנשים מעין אלה לרפא את הנפש ממש כשם שלוקה אדם בגופו, בא אליו רופא וכותב לו רפואות. בא לו אל הפסיכו-אנליסט, התיישב אצל הכורסא לפתוח את ליבו למען יוכל רופא הנפש לבודקו. וכבר החל מדבר, והנה רופא הנפש מסתכל בו ארוכות כמו ניטלה ממנו נשמתו ואיננה. ועוד הוא שח על מכאובי נפשו וכבר עומד לכלות דבריו, ומבקש מרופאו שייתן דעתו על מצבו. ואילו הפסיכו-אנליסט, היודע לחקור למעמקי נפש האדם לא יכל לו לעגנון, ולא ידע מה יענה אותו בדברים, כל שכן לא הצליח בידו לרדת לסוף דבריו ולהבינו. השיב אותו הפסיכו-אנליסט ריקם לדוש במכאוביו וצרותיו, שאותם לא ידע איש עד כי יצלח בידו הדבר לספרם לאיש מבלי שיצחק לו על שאין דבריו מובנים לו. אף כי ניסה לא פעם לספר על מכאוביו, אך אף אדם לא יכל לו, מאחר שסגנון דיבורו אינו עשוי לישב שיחה. מותר האדם מן הבהמה הוא הדיבור, אבל כל מה שעשה הקדוש ברוך הוא צריך תיקון, בא הפסיכו-אנליסט ומתקן, כל שכן מקרה אדם ומקרהו לא מקרה אחד הם.

לא יודע איש לספר את קורות חייו של עגנון, שאם לא כך היה, לבטח היינו יודעים מתי ראה לראשונה את אורו של יום, היכן העביר את זמנו ומה על ליבו. כל שכן החל גם הוא נוהג בחוכמה ואגב כך נתפרסמו בזה אחר זה כתביו של עגנון. כך עלה בידו להפיץ את דבריו ברבים וכך נתפרסם בקרב העולם, עד כי לא היה בית קהוה בו לא היו משיחים על פועלו. אף שדרכי האל גלויות יותר ממשמעות דבריו כפי שעולה מכתביו.

דיוקנו של עגנון אשר נדפס על שטרי הכסף. נא לא להדפיס

דבריו נקראו עד מהרה עד כי היו נחלת הכלל יותר משהיו רחשי ליבו. בשעתו החל צבא מגלה עניין בעגנון, היות שבעזרת כתביו מצליח הוא להעביר מידע כך שאיש לא יוכל להבינו. משנתקבל לצבא החל מצפין מידע, אך במהרה נתברר כי אף הוא לא עלה בידו לפענח את תוכן דבריו. משנתברר הדבר אולץ עגנון לפרוש בחזרה אל ביתו, שם החל מעלה את רעיונותיו על הכתב ואף מפרסם מספר ספרים.

תהילה עולמית

משחלפה מחציתה של המאה העשרים, עלה על דעת אנשי הרוח בישראל להוציא תהילתו של עגנון בקרב עמי ארצות. אך אבן נגף כבירה עמדה בדרכם - אם ישראל אינן מסוגלין לפענח מסתרי השפה העגנונית, קל וחומר אין עמי ארצות מסוגלין. משישבו על המדוכה שבועות וחודשים, החליטו ענקי הרוח לתרגם כתבי עגנון לשפה לוע"זית, השגורה בפי הגויים אשר מעבר לים. אלא מאי - ניגש המתרגם למלאכת התרגום, ונמצא שאינו מתרגם. מתחיל הוא לקרות משפט זה או אחר, ודומה שהמשפט מוליכו אנה ואנה, בינות מילים ורעיונות, דימויים והשאלות, מוציאו מכאן ומביאו לזה, ושכח המתרגם מנין בא ולאן הינו הולך, ותרגום אין.

והנה, הצלה מופלאה באה לנו מידיו של הדואר העלעקטרוני, אמצאה שהחלה מהלכת בימים ההם. שלח פלוני למו"ל הנודע מר גרשון שוקת את מילות הסיפור "והיה יעקב למישור", המלא באותיות עבריות כגון פצמנ"ך וכיו"ב. ובשל נפלאות ה'אנקודינג' וה'אסק"י' אשר רדפו את משתמשי הדואר העלעקטרוני בעת אפלה זו, בטרם באו אל עולמנו ה'יוניקו"ד' וה'יוטיאפשמונ"ה', נתקבל החיבור והוא בנוי כולו באותיות לטיניות, כגון âëüðßú. קרא מר שוקת את החיבור, ומצאו כתוב בשפה השוודית. חביב היה מר שוקת על נכבדי ארץ שוודיה, יען כי נהג לפרסם כתב פלסתר אנטישמי המכונה "הארץ", בו הוציא דיבת הציונים ופאר השגי החבלנים הפלסטיניים. קם ושלח את החיבור לעמיתו מר ביורן בורגרנצ'סון, מו"ל נודע בארץ שוודיה, והשיב לו הלה שאינו מבין מילה וחצי מילה. נמצא שהתרגום מדויק ונאמן למקור, ומיהרו להוציאו לאור.

שמו של עגנון נודע לתהילה בשוודיה, ובאירופה כולה, וספר מספריו אף הונח ערב אחד על שולחנו של המלך גוסטב השני. ובלילה ההוא נדדה שנת המלך, ויאמר להביא ספר, שיהיה נקרא בפני המלך. שמע מילותיו של עגנון, אשר משרות מכובדן על העפעפיים ומלמלמות בעדנה את תאי המח, ותרדמה עזה נפלה עליו. ומשהקיץ המלך נזכר בשמו של עגנון וישאל "מה יעשה לאיש, אשר המלך חפץ ביקרו?" ואמרו לו - איש היה בארץ שוודיה, אלפרעד נובעל שמו, והאיש ממציא מתקני חבלה ופצצות מחוכמים ומשובבים את הנפש. וימכור ממתקניו לאנגלים, למען ישמידו בהם הגרמנים, וימכור לגרמנים, על מנת פוצץ הצרפתים, וכן הלאה וכן הלאה, ויצבור הון גדול ורב. ובטרם הלך לעולמו, בשיבה טובה ושבע רצון ממעשה ידיו, ציווה להעניק מעט מהונו לכל חוקר, איש רוח או מאכער, המצטיין בהשגיו הנכבדים. ואם חפץ המלך ביקרו של מי, יתכבד ויעניק לו את "פרס נובעל", ואף מספר שלמונים מאוצרו של אלפרעד המנוח. העניק המלך את הפרס לש"י עגנון, וכך הפיץ תהילתו בעולם.

ההתמסחרות

שמונים ושש שנים לאחר שיצתה המאה הי"ט, נתחוללה קטסטרופה לעם ישראל השב לארצו וערך השקל פוחת עד מאוד. אדם שעיסוקו בפרקמטיא היה מהלך עם צרור שטרי כסף גדול בכיסיו מפני ששקל מעט הוא ועליו להחזיק כסף מספיק לשרת לקוחותיו. טיכסו השולטים בקהל ה' עצה, והחליטו להחליף המטבע.

כאשר למראם של שיטרי הכסף הגיעו, התקשו הם להעלות במוחם אנשים דגולים אשר ראוי להכניסם לשטרי הכסף, שהרי בישראל אנשים המשרתים את הציבור והם הגונים וסרים מרע ומשחיתויות, הם יקרי המציאות. אמרו הם יתנוססו על גבי השטרות תמונותיהן של אנשי הרוח ויראה העם היושב בציון כי גם על שיטרי הכסף המסמלים את החומר יש לעוסקים בנושאים המרוממים את הנפש מקום. כך היו אנשי ישראל, מה שהגוף צריך ידעו הם מה שהנפש צריכה לא ידעו.

יגעו וחיפשו אנשי רוח, ויראו כי אין. נזכר אז אחד מזקני השררה כי עגנון אדם דגול הוא ומסיח בעברית נאה ומתוקנת. מצאו תמונתו של עגנון וחיפשו בכתביו דבר מה נאה לכתוב על שטר הכסף, לבסוף מצאו דבר מה שלא היה ברור אם מרשם לעוגה היה או הגיג משובב נפש, משום שאין שפתו של עגנון נהיר כל צרכו לאדם הפשוט. דבר זה טוב הוא, שכן מניחים הבריות כי דבר חוכמה הוא, ועל הזייפנים קשה מלאכת הזיוף יען כי לא עולה בידם להבין את דברי עגנון, לא כל שכן להעתיקם.

ומאז ועד היום מתנוססה תמונתו של עגנון על שטרי הכסף שערכם הוא חמישים שקלי ישראל חדשים, וכל המבקש לקנות דבר מה במחיר זה משתמש בהם כרצונו, וגם רואה תמונתו של עגנון ונפשו צוהלה.

אך אבוי - חלפו השנים, ובני עוולה מצאו את דרכם אל בנק ישראל. ועינם צרה בעגנון, שמילותיו לא יבינו ועל פניו שפם אין. ומזימה עלתה על דעתם, להסיר דמותו מהשטרות. וידפסו שטרות חדשים, ושפמו העבות של טשרניחובסקי על פניהם, וצבעם כעשרים ש"ח. ותסור דמותו של עגנון מארנקי ישראל, ומשטרותיהם הצבע הסגול. וזעקה גדולה קמה בארץ, ובקברתו מתהפך לו עגנון, ואין עונה לשוועתם של ישראל.

חלק מיצורותיו הנלמדין בבתי מדרש

• אורח נתן ללול
• על כפפות המנעול
• פרצוף אחר
• פשוט סיפור
• הרכלנית והאדון
• הגררושה ורופתה
• והיה יעקב למישור

(למופלצים נוספים)

העמידו ערך להפלצה או הצביעו למועמדים קיימים כאן!