בניטו מוסוליני

בניטו מוסוליני הוא האלטר־אגו האיטלקי של הדוג'ה הישראלי העליון נפתלי בנט. למעשה הוא אחד מארבעת האלטר־אגואים של נפתלי בנט, המכונים גם "ארבעת פרשי האפוקליפסה", ולצידו פועלים בונו (האלטר־אגו האירי), נפתול תעלול (האלטר־אגו הקזחי) ונפתוללה (האלטר־אגו הירושלמי). ואולם, אין ספק כי בניטו מוסוליני הוא הנעלה והנערץ מבין כולם.

בניגוד למה שמקובל לחשוב, מוצאו של בניטו מוסוליני אינו איטלקי אלא עיראקי. סב סבו של בניטו, חאפז, היה יליד העיר מוסול בעיראק. כאשר היגר עם משפחתו לסיציליה פתח את מסעדת הפסטה המצליחה ביותר בהיסטוריה - "מוסול לינגוויני". בשל אנאלפבתיות של רבים מתושבי המקום עוות שם המסעדה לא פעם ל-"מוסולינגוויני", בהמשך ל-"מוסולגוויני" ולבסוף ל-"מוסוליני". כאשר נכדו של חאפז קיבל אזרחות איטלקית הוא רשם "מוסוליני" כשם משפחתו.

ביוגרפיה

לפי אחת האוטוביוגרפיות של נפתלי בנט, בניטו נולד בשנת 1972 בחיפה. הוריו, ג'ימי מוסוליני ומריה מוסוליני, היגרו משכונת "איטליה הקטנה" במנהטן אחר שניהלו את המאפיה הסיציליאנית באזור, כמו גם פיצריה שכונתית כושלת. בחיפה ניסו השניים לאתר את המאפיה החיפאית על‏־מנת להצטרף לשורותיה, אך בשל אי־הבנה שמקורה בפערי תרבות הצטרפו השניים לעיריית חיפה בתור פקידי קבלה. עורמתה הידועה לשמצה של מריה מוסוליני הביאו אותה לתפקיד גזברית העירייה תוך שנתיים בלבד, ואילו ג'ימי מוסיליני השתלט על אגף התברואה בעיר והחליף את חיל פקחי התברואה בנאמניו ומקורביו. באמצעות כוחה הכלכלי של מריה והחיל הנאמן של ג'ימי, הצליחו השניים להשתלט על דניה במהלך שכונה לימים "הפוטש במרתף הוויסקי".

הפוטש אירע ב-2 במאי 1975, ובו נכנסו ג'ימי ומריה, מלווים ב-25 פקחי תברואה חמושים במזמרות ועטים ובשני פרופסורים למשפטים מאוניברסיטת חיפה ששוחדו על־ידי מריה, למרתף הוויסקי של בית הקפה "משהו רקוב בדניה". באותה העת נערכה ישיבה לא רשמית של חברי הקואליציה בוועד השכונתי של דניה. לאחר שחיל הפקחים חיסל את שני המוזגים במפגן ראווה, נכנעו חברי הקואליציה והסכימו פה אחד למנות את ג'ימי מוסליני לראש הוועד השכונתי של דניה. מריה מוסליני ניצלה את נוכחותו של נשיא אוניברסיטת חיפה במרתף, ובאמצעות שני הפרופסורים שלצידה הצליחה לאלצו למנותה לדיקנית הפקולטה למשפטים. בשנים שלאחר הפוטש פעלה מריה מוסליני לגייס אל שורותיה את סגל הפקולטה למשפטים וסטודנטים רבים באוניברסיטה בעוד שג'ימי חיזק את מעמדו בדניה ואף הצליח לכבוש נתחים מרשימים מאחוזה. לבסוף, בשנת 1980 אספו השניים צבא של יותר מ-1,000 סטודנטים ותושבי דניה והצליחו לכבוש את בניין עיריית חיפה ולהעביר אותה לידי ג'ימי ומריה במהלך שנקרא "המצעד על רחוב חסן שוקרי". היות שהמהלך נתמך הן על־ידי ברית המועצות והן על־ידי ארצות הברית, ממשלת ישראל נמנעה מלהתערב בנעשה בחיפה וחתמה ב-1982 על "ההסכמים הכרמליים", שהעניקו למשפחת מוסוליני אוטונומיה מוחלטת על חיפה,עכו והקריות.

ג'ימי ומריה, שעד אותה עת היו קתולים אדוקים, עברו משבר אמונה קשה כתוצאה מהכוח שנפל לידיהם. הם עזבו את הדת הקתולית והקימו את הדת הבהאית (על שם קריאת ההפחדה "בא-הא" שבאמצעותה גירשו את ראש עיריית חיפה אריה גוראל ממשכנו). הדת קנתה לה מאמינים רבים בעכו ובחיפה וחיזקה את הלגיטימיות של השלטון הטוטליטרי במדינה החיפאית.

שלטונם של ג'ימי ומריה נמשך כעשור, שבמהלכו השתנתה העיר חיפה ללא היכר. ג'ימי ומריה הביאו כמה קבוצות של אדריכלים, כלכלנים ומהנדסים מגרמניה אל חיפה, עבורם בנו את האזור שנקרא לימים "המושבה הגרמנית", ובסיועם הפכו את חיפה לאחת הערים היפות והמשגשגות בתבל. נמל חיפה הוקם, מסעדת מקסים הוקמה לזכר שני המקסים הידועים מקס ברנר ומקס ממקס ומוריץ והעיר התחתית של חיפה עברה הזנחה אמנותית מכוונת לצורך הפיכתה אקטרקטיבית לצעירים. את ביתם בנו השניים לאורך צלע הכרמל בין טרסות של גנים מוריקים.

מפלת המדינה החיפאית נגרמה כתוצאה מהשקעתו של ג'ימי מוסיליני בהפקות של סדרות טלוויזיה סובייטיות. ג'ימי, שסירב לקבל עיתונים שנכתבו מחוץ לחיפה וקרא רק את מקומון חיפה ופשקעווילים מרמת ויזניץ', סבר כי ברית המועצות ניצחה את ארצות הברית על־ידי בניית תותח לייזר על הירח וציפה כי הגוש הקומוניסטי ישגשג לעוד שנים רבות. אמנם הפסדיו כתוצאה מהתפרקות ברית המועצות לא היו גדולים במיוחד, הגעתם של העולים הרוסים, שזיהו את ג'ימי מוסוליני כבעל ברית של השלטון הסובייטי, למדינה החיפאית הביאו לתסיסה פנימית שהסלימה לכדי מלחמת אזרחים חיפאית בין תומכי משפחת מוסוליני למתנגדיה. בניטו, שעם פרוץ המלחמה היה רווק הולל בן 20, שאף לקבל לידיו את השליטה בחיפה ולכן חבר אל מתנגדי משפחת מוסליני. למלחמה זו הייתה השפעה גם על מדינת ישראל - כאשר ראש הממשלה יצחק רבין הביע תמיכה במשפחת מוסוליני (בעיקר משום שסיפקו לבית ראש הממשלה ויסקי מוזל), ציווה לבקש מיגאל שילון ואלי עמיר, שניים מהמתנגדים הגדולים למשפחת מוסוליני בישראל, להתנקש בראש הממשלה רבין. בשל בעיות דיקציה, הבין עוזרו של בנט באותה העת, עמרם מצנע, כי יש לפנות אל יגאל עמיר, אז סטודנט למשפטים בבר־אילן אשר היה ידוע בקשריו עם נאמניה של מריה מוסליני בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. על אף השגיאה המביכה, ההתנקשות ברבין צלחה. כאשר בעל הברית החזק ביותר של משפחת מוסוליני חוסל, נאלצו ג'ימי ומריה להיכנע למורדים ולמנות את בנם בניטו לשליט יחיד.

בניטו נאלץ להתמודד עם עיר חרבה ומדממת, שהשליטה בה הייתה מורכבת למדי. כצעד ראשון הוא החליט לגרש את כל הבהאיים הנאמנים למשפחת מוסוליני אל משכנם הישן של ג'ימי ומריה, שמאז אותו יום כונה "הגנים הבהאיים". בניטו עצמו חזר אל הדת הקתולית, שהייתה אסורה לפי חוק בחיפה. לאחר שעובדה זו התגלתה הוא גורש מן העיר על־ידי אצולת דניה, ועוזרו עמרם מצנע מונה במקומו לשליט. מצנע התגלה להפתעת כולם כציוני והשיב את שטחי המדינה החיפאית אל ממשלת ישראל עוד לפני שהספיקו תושבי חיפה להתנגד לכך. בתמורה, מינתה אותו ממשלת ישראל לראש עיריית חיפה.

בניטו, שהיה כעת מבוקש בכל שטחי מדינת ישראל, נאלץ לברוח אל דודיו באיטליה. ואולם, הפעולות של הוריו נגד הדת הקתולית בחיפה הביאו את המשמר השווייצרי בוותיקן לרדוף אחר בנם בכל רחבי איטליה. בניטו הבין כי בעת הנוכחית אין ביכולתו להתגונן מפני אויביו הרבים, ועל כן השתמש במכונת הזמן שבבית דודיו על־מנת לחזור אל שנת 1922. בשנה זו השתלט במהרה על התנועה הפשיסטית באיטליה והוביל את המצעד על רומא, כמחווה אמנותית למצעד על רחוב חסן שוקרי שביצעו הוריו בשנות ה-70. להפתעתו של בניטו, המצעד הביא את מלך איטליה למנותו לראש הממשלה החוקי של ממלכת איטליה. מתוך נוסטלגיה למדינה החיפאית שיצרו הוריו, הקים בניטו את המדינה האיטלקית והנהיג בה שלטון דומה למדי לזה של ג'ימי ומריה.

בניטו יצר קשרים עם אדולף היטלר בתחילת שנות ה-20, מתוך ניסיון להתנקש בו ולמנוע את מלחמת העולם השנייה. הוא סיפר להיטלר על הפוטש במרתף הוויסקי מתוך ניסיון לו לבצע מהלך דומה בבוואריה, שעשוי לסכן את חייו. המהלך הערמומי של בניטו אכן פעל, אך היטלר לא נהרג בפוטש. בניטו, שחשב כי עם כליאתו של היטלר נמנעה מלחמת העולם השנייה, ניתק את קשריו עם המפלגה הנאצית ושב לנהל את שלטונו באיטליה. ב-1935 הוביל את האימפריה האיטלקית לכיבוש אתיופיה, מתוך מחשבה כי מניעת העלייה האתיופית תמנע בדרך כלשהי גם את העלייה הרוסית, שבעקיפין תביא להרס וחורבן בחיפה בשנות ה-90. הכיבוש צלח אך איטליה ספגה ביקורת רבה מהקהילה הבינלאומית. בניסיון להתמודד עם ביקורת זו, ערך בניטו מסע הסברה בתקשורת העולמית והגה את "תוכנית ההרגעה", שלפיה על איטליה לספח את השטחים המשוחררים באתיופיה.

ב-1936 הבין לפתע בניטו כי מהלכיו נגד היטלר בתחילת שנות ה-20 לא סייעו למניעת מלחמת העולם השנייה וכי היטלר, שהשתלט בינתיים על גרמניה, עומד לפתוח במלחמה תוך שנים מעטות. בניסיון אחרון לעצור אותו כרת מוסוליני ברית עם היטלר, על־מנת להתקרב אליו ולנסות להתנקש בו. ניסיונות רבים כשלו בזה אחר זה עד שבמרץ 1939 הודיע המודיעין האיטלקי לבניטו מוסליני כי היטלר שוכן בתחנת הרדיו גלייביץ, שעל קו הגבול עם פולין. בהמשך התברר כי מדובר בשיבוש מוחלט של הידיעה המקורית, שלפיה "סרט של צ'ארלי צ'פלין יוקרן לעובדי תחנת גלייביץ". מוסוליני שלח את כוחותיו לדמות השתלטות פולנית על התחנה במטרה למצוא בה את היטלר ולהרגו. היטלר לא נמצא אך הניסיון להתחזות לחיילים פולניים צלח עד כדי כך (הייתה זו ההצלחה היחידה של המודיעין האיטלקי באותו עשור) שהוא גרר את פלישת גרמניה הנאצית לפולין ולתחילת מלחמת העולם השנייה.

בניטו המאוכזב מכישלונותיו החליט לפרוש מתפקידו ומצא כפיל שיחליף אותו כדוג'ה של איטליה. הוא השתמש במכונת הזמן שברשותו כדי להגיע לישראל בשנת 2012. ואולם כישלונתיו להיכנס אל הגנים הבהאיים, שהיו סגורים באותה עת לרגל חגיגות, שברו את רוחו לחלוטין והביאו להתאבדותו. לאחר התאבדותו של בניטו מוסוליני, השתלטה האישיות המקורית של נפתלי בנט על גופו. נפתלי בנט ניצח בבחירות לראשות הבית היהודי ומשם הסיפור ידוע.

ציטוטים ידועים

• "הייתי בפריז וגם ברומא!" - תשובתו של בניטו מוסוליני לשאלת עיתונאים איטלקים "איפה היית במלחמת העולם הראשונה?". זהו שקר גס כמובן, בניטו מעולם לא ביקר בפריז.
• "בחיפה התנהג כחיפאי" - בניטו מוסוליני בנאומו המפורסם "חיפה כימיקלים - גאווה חיפאית" שנשא בפני המחלקה האונקולוגית של בית החולים רמב"ם.
• "הבה נחזיק סביח בשינינו, פלאפל בידינו ושומן בלבבינו!" - קריאתו של בניטו מוסוליני נגד הקונספט של בריאות.
• "מנקודת ראות פילוסופית, אני לא מאמין בקריית חיים." - תשובתו של בניטו מוסוליני לידיעה כי בקריית חיים פרצה מגפת שחין.
• "הדמוקרטיה מציאותית בתיאוריה, אך במציאות היא תיאורטית." - משיחותיו של מוסוליני עם היטלר.
• "בוקר טוב לוזר!" - המשפט שנהג מוסוליני להגיד לעצמו מול המראה בכל בוקר.
• "לא, אני הוא אביך!" - תשובתו של מוסוליני לשאלתו של צ'רצ'יל "האם אתה הוא שליט איטליה?".