המוסד לקיפוח לאומי

From איןציקלופדיה
Jump to navigation Jump to search
המוסד לקיפוח לאומי
KipuachLeumi3.svg
פרטי החברה
סוג: ממשלתית
שנת ההקמה: 1948
בעלות: Israel Flag.svg ישראל
רווח: 762 ביליון שקלים

המוסד לקיפוח לאומי (או בקצרה: קיפוח לאומי ובר"ת: בט"ל[1]), הוא המוסד החשוב ביותר במדינת ישראל ומטרתו לקפח את הציבור ברגעי משבר, אישיים או משפחתיים, ובמיוחד ברגעים הקשים של החיים.

"לקוחות" המוסד הינם אזרחים, מיום היוולדם‏[2] ועד יום מותם‏[3], בין אם שביקשו להיות לקוחות המוסד ובין אם לא. הסלוגן של המוסד הוא "נגדך. ברגעים הקשים של החיים".

היסטוריה

הסניף הראשון של המוסד לקיפוח לאומי הוקם ב-1911, תחת שלטון המנדט הבריטי, תחת השם "Social Security" (מאנגלית: "אבטחה חברתית"‏[4]). מטרת העל של המוסד הייתה לקפח את יושבי הארץ ולשלול מהם את זכויותיהם הסוציאליות, תוך גביית מס הנקרא "דמי קיפוח". מס דמי הקיפוח היווה באותה התקופה בין המסים המשמעותיים ביותר לקיומה של המדינה, והיה להמצאה הגאונית השניה של אותם זמנים (הראשונה הייתה המצאת הלוטו, דרכו המדינה גובה מהאזרחים מס עוני).

בשנת 1948, עבר המוסד לקיפוח לאומי לאחריות ישראלית, וכתוצאה מכך התרחבו תחומי הקיפוח עליו הופקד המוסד. תחילת פעילותו של המוסד מבוססת על הקמת אגף הגביה מחייבים וגם מאלו שאינם חייבים.

אגפים במוסד

למוסד לקיפוח לאומי מספר אגפים אותם פוגש כל אזרח ישראלי אשר מלאו לו שמונה עשרה שנים, ובמקרים מסוימים אף כאשר האזרח מוגדר "קטין" בעגה המשפטית.

אגף הגביה

אגף הגביה הינו הבסיס לקיומו של המוסד לקיפוח לאומי. תפקידו של אגף הגביה, כשמו, הוא לגבות "חובות" מה"חייבים", וליצור חובות למי שאינם חייבים.

על פי החוק, כל אזרח ישראלי חייב בתשלום דמי קיפוח לאומי. תשלום דמי הקיפוח בדרך כלל נלקח מכל אזרח עובד, כמס נוסף לכל שאר המסים הנלקחים מאדם עובד, זאת, על מנת לפרנס את עובדי הקיפוח הלאומי (שאינם חייבים בתשלום דמי קיפוח).

עוד מורה החוק, כי גם על אדם שאינו עובד לשלם דמי קיפוח לאומי. מצב זה יוצר בעיה, שכן על פי תפיסתם של עובדי המוסד לקיפוח לאומי, גם אדם שאינו עובד אמור לדאוג לפרנסתם. שאלות רבות נשאלו כיצד אמור אדם שאינו עובד לשלם דמי קיפוח, אך כידוע, כמו בכל מוסד הגובה דמי חסות, על הקורבן למצוא את הדרך לשלם, והוא גם ימצא. אי תשלום חובות בזמן עשוי לגרור קנסות, הצמדה וריביות שונות, בדומה לגביית דמי חסות.

תפקידו הנוסף של אגף הגביה הוא להטריד ולאמלל את חייהם של ה"חייבים" לכאורה, עד אשר ישלמו את ה"חובות", באמצעות איומים שונים בדמות עיקולים, פתיחה בהליכי הוצאה לפועל ועוד.

יש הטוענים כי גורמים עבריינים, ובהם גופים רבים בשוק האפור והשחור, קיבלו השראה מאגף הגביה של המוסד לקיפוח לאומי ואימצו דפוסי התנהגות דומים. טענה זו לא הוכחה עד היום, אך נבדקת במחקרים שונים רבים.

אגף הגביה פועל במספר מישורים:

  • פניה ישירה לחייבים - האגף פונה ישירות אל החייבים באמצעים העומדים לרשותו ומבשר להם כי הם הוגרלו במערכת מיוחדת והוכרזו כחייבים. חלק מהקורבנות שמחים נוכח הבשורה, ואילו השאר מחפשים דרכים לשים סוף לחייהם (כאשר הדבר מתגלה, על המוסד לקיפוח לאומי לאתר אותם ואת מצוקותיהם, ולמנוע מהם לשים קץ לחייהם במטרה לאפשר למדינה להמשיך לאמלל אותם לעוד שנים רבות). המוסד שולח מספר מכתבים, הראשון שבהם נחמד והשאר מאיימים. על הקורבן להיענות לדרישות המוסד בתוך 24 שעות ממועד קבלת המכתב, אחרת יינקטו כנגדו פעולות.
  • "מפעל הפיס" - מותג נוסף של אגף הגביה בקיפוח הלאומי, בשיתוף פעולה עם אגף השיווק. בניגוד לדרך הגביה המסורתית, הכוללת איומים, הפחדות והפעלת אמצעים כנגד החייבים, דרך הגביה הזו "ידידותית", ומשתמשת בדרכי פיתוי בדמות "הגרלות" המציעות "פרסים". ה"הגרלה" הגדולה ביותר היא הגרלת הלוטו, ומגלגלת מיליארדי שקלים בשנה. ב"הגרלה" זו מובטחים למשתתפים פרסים גדולים, אך בפועל המשתתפים זוכים באשליות ובחלומות. שיטת "מפעל הפיס" הינה השיטה הנפוצה ביותר להגדלת הכנסות המדינה בתחום המסים, והשיטה המוצלחת ביותר של הקיפוח הלאומי, שכן היא מצליחה לגעת בעיקר בקהל היעד של מקבלי קצבאות הקיפוח הלאומי, אך גם באנשים שאינם עובדים, ובאופן כללי בפנטזיונרים רבים.

דמי הקיפוח הלאומי נגבים מכל אזרח, בין שעובד, מקבל קצבה או מובטל, ללא רחם, בעת דרישת התשלום, ונלקחים גם בעת ההשתתפות ב"הגרלות מפעל הפיס", כאשר בפעילות האחרונה הכספים נלקחים בהסכמת הקורבן (תמורת אשליות) ובשאר הדרכים הכספים נלקחים ללא הסכמתו ולעתים אף ללא התחשבות במצבו.

אגף הועדות

אגף הועדות הוא האגף המוסמך לזמן לועדות קורבנות של הקיפוח הלאומי הסובלים מנכות, מגבלות, בעיות רפואיות פיזיות ונפשיות קשות ולצייר אותם כ"נוכלים", "רמאים" ו"מתחזים" כדי למנוע מהם את הזכויות הסוציאליות שהם חושבים שמגיעות להם. גם קוראי ערך זה, לצורך העניין, עשויים להיות נוכלים, מתחזים ורמאים שמטרתם להונות את הקיפוח הלאומי במטרה לקבל דמי קיפוח.

אגף זה הינו הכתובת הראשונה של "לקוחות" המוסד, לאחר ששילמו שנים דמי קיפוח לאומי, במטרה לקבל סיוע בעת חירום או משבר, וביתר שאת כאשר ה"לקוחות"‏[5] לעתים סובלים מפגם, מום או מחלה כלשהיא שאינה מאפשרת להם עוד לתפקד. אל האגף פונים קורבנות שמזלם לא שפר עליהם, בין אם מסיבות של עוני, חולי, פגיעה נפשית, מינית או פיזית שהותירה נזקים בלתי ניתנים לריפוי, וכמובן, חולים במחלות חשוכות מרפא כגון וירוס הסרטן.

בדומה לועדות שיפוט של תכניות ריאליטי, גם באגף הועדות מזומנים לאודישן האנשים שמגיעים במטרה לזכות בכסף שהם חושבים שמגיע להם. הנבחנים מוזמנים במועד שנקבע להם על ידי המוסד ושאינו ניתן לשינוי או לדחיה. בשונה מועדות השיפוט שהוזכרו קודם לכן, אי הופעת הנבחנים לאודישן עשויה לגרור קנס כספי כבד. הנבחנים נדרשים באודישן להציג אסמכתאות שונות למצבם ולסיבת התביעה. כמעט בשום מקרה הנבחנים לא מספקים את הבוחנים, ונדרשים להוכיח את יכולת האימפרוביזציה (אלתור) שלהם. דוגמאות נפוצות למקרים בהם הנבחנים יתבקשו לאלתר:

  • אדם עיוור ניגש לאודישן. השופטים לא מאמינים לעיוורון שלו, אז הם מנסים טריקים במטרה להפיל אותו בפח ולצייר אותו כנוכל. למשל: לכוון לו פנס של רכב לעיניים; הקלדנית קמה ממקומה ועושה לו קרניים; אחד הבוחנים עושה לו אצבע משולשת ושואל אותו "כמה אצבעות אני עושה?". בסוף הבחינה כשהעיוור מרגיש מושפל, הוא יוצא עם תקווה שיאמינו לו, ואז מגלה שנקבעו לו חמישה אחוזי נכות.
  • אשה שעברה אונס ניגשת לאודישן. האשה מתארת את אירועי חייה מאז המקרה, ומספרת שהחליטה שלא להפיל את הילד, ולכן היא מגדלת אותו כאם יחידנית, ובו בעת מטופלת על ידי גורמי רווחה. השופטים לא מאמינים לה שמצבה קשה, ועל כן היא מתבקשת להיבדק בשאלון מיוחד ובבדיקה פיזית. בשאלון היא נשאלת את השאלות הבאות: האם היא הייתה בתולה קודם לאונס? האם היא פיתחה רגשות לאנס בשעת האונס? האם, על אף החוויה הטראומטית, היא נהנתה מהאונס? האם החוויה הטראומטית היא מסיבות אחרות, כגון "דאדי אישיוז"? אם לכל השאלות היא עונה "לא", היא מתבקשת להתפשט ולשכב עם בוחן מוסמך שיאשר האם היא שיקרה בקשר לאחת או יותר מהשאלות שנשאלה. כך, בסופו של דבר, נקבע מצבה, ובדרך כלל הוא טוב. לעתים מתגלה על ידי הבוחן שיש לה גם ניסיון מיני עשיר.
  • איש שפניו נשרפו והושחתו כליל ניגש לאודישן. כמו בכל שאר המקרים, השופטים לא מאמינים למצבו, וחושבים שהוא השחית את פניו בכוונה תחילה. על מנת לברר עד כמה מצבו גרוע, הם שואלים אותו שאלות פולשניות כגון: "האם אתה מודע לכך שגם לפני השריפה לא נראית משהו?" (לאחר שנחשפים לתמונות העבר שלו), "מה אתה חושב, שאם תקבל פיצוי או סיוע כספי תוכל באמת לשחזר את הפנים שהיו לך?" וכמובן, השאלה שנוגעת בנקודות הכי רגישות: "האם נראה לך שאישה עם שכל נורמטיבי תרצה לצאת עם נכה שרוף?"; התשובות לשאלות האלו בד"כ מובילות את המועמד לסערה רגשית קשה, שבמהלכה הוא מבטא מחשבות אובדניות ורצון לשים קץ לחייו. בשלב זה הועדה נפסקת, והבוחנים מודיעים לו שבקשתו נשללה ממנו, אך עם זאת ישנו פוטנציאל לממש ועדה לבחינת מצבו הנפשי - אך עליו להגיש מחדש מסמכים המעידים על מצב נפשי רעוע על מנת שבכלל הבקשה תיבחן האם יש הצדקה לפתוח בועדה חדשה. הנבחן חוזר לביתו ושם קץ לחייו.

ב-99.9% מהמקרים אגף הועדות לא מסייע ולא מאשר סיוע לנזקקים לו, אך במקרים חריגים מעטים (0.01%) הוא עושה חסד עם מעטים מאוד ומאשר את בקשתם. ברי המזל שבקשתם אושרה, מועברים לטיפול ב"אגף הקצבאות".

אגף הקצבאות

אגף הקצבאות הוא האגף אליו מגיעים כל מי שהתמזל מזלם ואושרה בקשתם לקבל סיוע מהמוסד. ב-99.9% מהמקרים הבקשות נדחות על הסף, וב-0.01% מהמקרים ברי המזל זכאים לקבל קצבה הנקראית "קצבת נכות".

אגף הקצבאות אחראי על הקצבאות השונות. המשמעותיות שבהן:

  • קצבת נכות - שכר חודשי הניתן לזכאים ששפר עליהם מזלם, ואמור לעזור להם לחיות בכבוד ולשרוד את החודש. אם הזכאים היו יכולים לעבוד, הם היו יכולים להשתכר בכבוד את שכר המינימום החודשי, העומד על כ-7000 ש"ח (נכון לשנת 2021). במקום זאת, הזכאים משתכרים בכבוד את שכר המינימום החודשי הנכון לשנת 2003, ועומד על סך 2,342 ש"ח. סכום הקצבה מתעדכן אחת למאה שנים ולא משתנה בהתאם למדד או לשכר המינימום. על הזכאים לקבלת קצבה חל איסור לנסות לצאת לעבוד, שכן כל אגורה מעבר לשכר הניתן להם כחלק מהקצבה מהווה עילה לביטול הקצבה. המהלך הזה מתכתב היטב עם הסלוגן של המוסד: "אם אתה יכול לחשוב על לצאת לעבוד כדי להתקיים בכבוד, אתה לא באמת נכה!". קצבת הנכות יכולה להיות זמנית, או צמיתה, ובכל מקרה כאשר הזכאי מפר את הנחיות המוסד - זכאותו נשללת לנצח.
  • קצבת אבטלה - מיועדת לאזרחים שפוטרו מעבודתם והפכו לבטלנים, אך לא התקבלו לעבודה במוסד לקיפוח לאומי. קצבה זמנית.
  • קצבת אברכים - משכורת צמיתה הניתנת לאנשים שאורח חייהם הינו אורח חיים פרזיטי, אינם עושים דבר למחייתם (למעט קריאת ספרי תורה), ואינם סובלים משום מום (לרבות חילוניות או יציאה בשאלה). השכר החודשי מתחיל ב-2000 ש"ח ויכול לגדול ולהגיע לסכומים נאים ומכובדים, ולא ייפגע אם הזכאי יצא לעבוד.

אגפים נוספים

נוסף לאגפים המוצגים מעלה, ישנם אגפים נוספים במוסד לקיפוח לאומי. חלק מהאגפים בתחום סמכותו, ואילו חלק אחר הופרט.‏[6]

אגף שירות "לקוחות"

שירות ה"לקוחות" הוא האגף אליו פונים אזרחים מיואשים על סף תהום, במטרה לקבל סיוע, מענה והכוונה בנושאים שבגינם הם פונים. כיאה לחברות ישראליות בכלל ולשירותים המתופעלים על ידי אזרחים ישראליים בפרט, השירות גרוע, לא מתפקד, סובל מזמני המתנה ארוכים ולפעמים אף מנווט את הקורבנות מנציג אחד לאחר, עד שהם בוחרים לשים קץ לחייהם.

כמו בכל חברה ישראלית מוצלחת, גם במוסד לקיפוח לאומי עושים שימוש נרחב בנתב שיחות, שכל מטרתו הינה לייאש את הפונה עד שינתק מיוזמתו, ובמידת הצורך, גם יחסוך לעצמו טרטור עתידי באמצעות התאבדות.

בשונה מעמדות השירות הפיזיות של המוסד לקיפוח לאומי, באגף שירות הלקוחות הטלפוני עוד ניתן למצוא בני אנוש בעלי לב רחום, זאת משום שהם אינם עובדים ישירים של המוסד. יחד עם זאת, נציגי השירות לא מסוגלים לעשות דבר מעבר ללענות לטלפון, לקרוא טקסט כתוב, לשלוח בקשה לחזרה מהסניף ולהביע אמפתיה (שלא באמת עוזרת).

סניפים

הסניפים של הקיפוח הלאומי הינם מבני ציבור המשמשים "מקום עבודה" לבטלני הקיפוח הלאומי. בסניפים ניתן "שירות" ל"לקוחות" המוסד. בין השירותים אותם מציעים הסניפים:

  1. ועדות (כמפורט ב"אגף הועדות")
  2. קצבאות (כמפורט ב"אגף הקצבאות")
  3. אבטחה - שירות אבטחה שמציע הסניף. שירות האבטחה מפשיט את הבאים בכניסה לסניף ומוודא שאין עליהם אמצעי לחימה, אוכל, שתיה ולנשים אף מבוצעת בדיקת שתלים בשדיים, בישבן ובדיקת שפתיים. חובה לעבור בדיקה פולשנית אצל שירות האבטחה, אחרת הכניסה לסניפים נשללת.
  4. פקידות - הפקידות משמשות כ"אמצעי הקשר" בין המחשבים של הסניף לבין הקורבן. מטרתן להעביר את המידע הבינארי המופק על ידי המחשב לקורבן ובמידת הצורך לגבות ממנו תשלום (למשל: 0111000101 = "לאמך המנוחה יש חוב, עליך לשלם אותו כעת, אחרת נשעבד את הכליות של אחותך"). ניסיון להידבר עם הפקידות בשפה אנושית עשוי לעלות בתוהו, שכן הפקידות אינן מבינות אנושיות או רגש, ואינן יודעות כיצד לעבד אותו או להתמודד איתו. לכן, בכל פניה לפקידות, יש להצטייד בכרטיס אשראי, צ'קים או מזומן.
  5. מזקירות - עמדת המזקירות בד"כ יושבת ממש בכניסה לסניף, ויש שם בדרך כלל לפחות בת שירות לאומי אחת ששוכבת עם לפחות אחד מהמאבטחים. גם היא, אגב, לא יכולה לעזור לך. אפילו שאמא שלך מתה כשהיית בן 15. ואפילו שאין לך אחות. ככה זה. הבאת איתך אשראי?

ביקורת

פעילות הקיפוח הלאומי גוררת עמה ביקורת רבה בחברה, ויש הגורסים יתרונות בעד ונגד קיום המוסד משני צדי המתרס.

גישת התומכים

  1. המוסד לקיפוח לאומי מהווה פריצת דרך בגביית מסים מיותרים מאזרחים, והוא גם הגוף הראשון שהצליח לשמור על הצלחתו בתחום;
  2. ביטול המוסד לקיפוח לאומי עשוי להוביל לגירעון ענק בקופת המדינה, מהסיבה הפשוטה: העובדים בשירות הציבורי רובם בטלנים ומתפרנסים מהמיסים אותם משלם המגזר הפרטי, והפסקת גביית דמי הקיפוח הלאומי תוביל לאבטלה גדולה ולסגירת מוסדות מדינה, ובמקרה קיצון אף לפשיטת רגל של המדינה;
  3. אם יבוטלו דמי הקיפוח הלאומי, המדינה תצטרך להמציא מס אחר, למתג אותו ולשווק אותו מחדש - מהלך שיגרור הוצאות עתק שייגבו מהציבור, לא כולל המס החדש עצמו;
  4. מדובר במכרה זהב, ומה גם שהציבור כבר התרגל למס.

גישת המתנגדים

  1. גישת המתנגדים לא מעניינת את מקבלי ההחלטות. שיקפצו.

סמלי המוסד

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. מלשון בטלה; עובדי הקיפוח הלאומי לא באמת עובדים
  2. משתתפים בצערך
  3. במהרה בימינו
  4. עד להמצאת הארנונה, המדינות לא המציאו את מס "היטל השמירה", לימים "היטל אבטחה", ועל כן במקום זה הומצא המס הנ"ל, שכל קשר בינו לבין אבטחה מקרי בהחלט
  5. נכון יותר להגדירם "קורבנות"
  6. מלשון פרוטה; לא שווה הרבה ולכן הוזנח לטובת חברות פרטיות
Pirushonim.svg

לערך זה קיימת גרסה אלטרנטיבית!
קראו גם את "ביטוח לאומי"


ערך זה יותר מדכא ממצחיק
(אבל זה לא שיש יותר מדי הבדל בין מצחיק ומדכא בעולם המודרני המחורבן שלנו)