חנוך לוין

תלמידו המובהק של רֶבּ לוין

"אביך אידיוט. אולי תגיד שאביך לא אידיוט? אתה עוד יכול להצדיק אותו. אדרבא, תגיד על אביך האידיוט שהוא לא אידיוט"

~ כלתו של חנוך לוין לבעלה על אביו

הרב חנוך (שילה) לוין (שליט"א), ראש ישיבה לשעבר, תלמיד אובע"ר חוכע"ם ופוסק הלכה מכובד לשעבר, אדמו"ר לשעבר ובעל רמ"ח איברים לשעבר. נקרא גם "בעל החזיונות" - ומיחידי הסגולה שרבים וטובים יכלו לראות את מחזותיו. עקב יכולותיו המיוחדות לחזות את ההווה על ידי הבטה בכוכבים כונה גם תוכן העניינים.

מחזותיו

זכה לשבחים בקרב העדה החסידית ונתפרסם בזכות אי אלו כישורים כדרשן שייתכן שהיו לו, אולם לא הוכחו, לאחר שבשנת תשמ"א למניינינו (ותתקפ"א שהן 1981 למניינם), ובתום חקירה מעמיקה של העיתונות, נתגלה שבטישים שערך, שמטרתם הייתה כביכול קירוב לבבות, הוגשה טונה במקום גפילטע פיש ופיתות במקום קרקרים, ושהשטריימלים שאותם חבש יועדו, לדברי הדלאי למה, למטרות סאדו מאזוכיסטניות. למה? ככה.

הוא עלה לגדולה בעקבות מחזות שהיו לו, ובהן השולחנות בטיש היו מכוסים ניילון שקוף, ואינן מכוסות בבד המסורתי. העולם רעש וגעש על עניין זה, בייחוד משום שלא ניתן היה לנגב את הידיים לאחר הטונה ולפני הפירות. היתה זו תחילת דרדור יחסיו עם בני עדתו. מה שהציל את הקריירה שלו היתה ביקורת של מבקר מחזות חד עין (ציקלופ) שכתב עליו ביקורת קטלנית. המבקר גם לא ניקב את הכרטיסים, ובסופו של דבר נשפט למאסר עולם פלוס, על נסיון הקטילה. הנשיא חנן אותו, בגלל סיבה טכנית (בכתב האישום היה כתוב: לוין חנן, במקום לוין חנוך) והוא שוחרר מיד, בלי ארוחת ערב (המדינה גם הייתה באותה תקופה בהידוק חגורה).

בסתירה להגיון (בלע"ז: באופן פרדוקסלי) לוין קם לתחייה דווקא לאחר הביקורת הקטלנית, והקהל התעניין בו ובמחזותיו יותר ויותר. הוא הפך לכוכב רוק בסוף שנות הטישים כשהקים את "פסטיבל רוק בים האדום" ובו חסידיו היו מגיעים לים ויורקים בו (אחיו הקים את "שיט בים האדום" אך לא זה המקום להרחיב על כך את הדיבור).

מהים האדום הוא יצא בסירה אל עבר ים סוף. כשבסוף הגיע לים סוף הוא שם לב שהוא נמצא בים האדום, וכך גילה שהעולם עגול, ולמעשה אין לו סוף, מה שגרם לו להבין את עומקו של האינסוף, ולשקוע במחשבות אינסופיות על כך שאפילו בטבע ובעולם קיים אינסוף. בסופו של דבר סופת חול גרמה לו להתנער מהחול ולהתעורר מהרהוריו. זמן לא רב אחר כך, הקים, יחד עם הציקלופ ועם איש אחד אותו הכיר בשיטוטיו לחוף ים סוף, את האיןציקלופדיה. האתר שנבחר לשם כך היה גם הוא לחוף ים סוף, וקודם לכן היה כפר בדואי בשם אתרא קדישא.

לוין חנוך והכפר הבדואי אתרא קדישא

היו ששיערו שהבדואים שימרו את השם מהאתר התנ"כי שבו עוד בתקופה התנ"כית היו עורכים חפירות ארכיאולוגיות. החופרים התנ"כיים גילו עצמות ציקלופים, ורצו לחקור אותם, אך הבינו בעצמם שזה נגד המוסר, וגם אסור לפי דין תורה, ולכן ערכו הפגנות נגד עצמם.

כשבני ישראל עברו שם בסיבוב הראשון, הם אמרו לחופרים שאין הגיון בהפגנות נגם עצמם בעניין עצמות. החופרים הסכימו, ומאז הבדואים במקום חוגגים את יום זה (ה' באייר) וקוראים לו "יום העצמאות".

את כל זה לא ידע לוין, בעת שרכש את האתר על מנת לבנות עליו את מיזפ האיןציקלופדיה בתלת מימד. אך כשהתבונן היטב בגבעות החול השוממות החל להבין את שקרה. היה ברור לו שכבר מתחילת הדרך, עוד לפני שנכנסנו לארץ ישראל היתה שחיתות נוראה, ושהציקלופים המסכנים לעולם לא יוכלו לראות את המחזה התלת מימדי שעמד להקים. הוא חרץ חריץ בנחל, והחליט בו במקום ששם יקים את האיןציקלופדיה - יהיה מה שיהיה, גם אם אף לא איש אחד יבוא. (בחקירת האיןקוויזיציה מאוחר יותר, יאמר שלא צפה כלל את התוצאות של מעשיו, ולא חשב שינחל כישלון חרוץ) בסופו של דבר הוא הרים את המחזה (שבאופן מפתיע לא היה כבד בכלל) ונחל כישלון חרוץ. הסיפור לא הוביל לשום מקום, כמו שאר מחזותיו, וזו היתה התחלת הסוף ליד חוף ים סוף.

ההצגה האחרונה

חונטת בד"צ, שהייתה אדישה לקלונו של לוין עד כה, העבירה אותו מייד משפט אונס ופקדה עליו לכפר על חטאו הנורא בסדנת מלאכת החיים, שבה עובדים סוציאליים אקסצנטריים קצרו לעצמם שבחים ללא הצדקה של ממש. בתום הסדנה, ציין לוין כי אינו מתחרט על מעשיו, כינה את היהדות החסידית "ההולכים בחושך" ואמר שבסדנה העבירו אותו ייסורי איוב. כמו כל דבר הקשור ללוין, גם אימרה זאת נותרה עמומה, ולא ידוע עד היום אם הייתה מטאפורה. מייד נתפרסם פשקוויל כנגדו, שכותרתו "חייב להיענש", ובו הוכרז כמת.

חנוך לוין על פי דרכו

חנוך, על פי דרכו נסע לוינה, ושם נעלמו עכבותיו. הוא נפתח לתפיסות חדשות בלי כל עכבות, כמו אכילת מאכלים חריפים והקשבה למוסיקה מזרחית מהעונה הראשונה של דה וויס. בעיר זו, במסגרת הופעה בפני קהל רב וכמה אברכים שלא מבינים עברית, אמר את אימרתו המפורסמת ביותר: "שליט"א זה ראשי תיבות שיפול לבור י' טפחים אמן".

משפחתו וחייו

לוין חנוך נקרא לוין על שם סבו. הוא האח הבכור של הזמר שלום חנוך, ובן דודו של הרבי (המלך) המשיח. הרבי נקרא כך כי הוריו ראו את הסרט על החיפושית ושמה הרבי, וכונה המליך, לאחר שהציל את בן דודו שלום שהקדים שניצל לושט, על ידי תנועת היימליך. (שמו 'המשיח' הוא מנישואין ובמקור היה גם הוא הרבי חנוך.)

כבר בגן הילדים ניכר כשרונו של לוין, כאשר נתבקש להביא חיבור או שיר שכתב, והוא העתיק את "הילד שניצל". בגלל בעיות שיעתוק (דיקסלקסיקה בלע"ז) הוא כתב השניצל שילד, וכל השאר אסטוניה.