יודוקוליס ליפשיץ

אזהרה! ערך זה הינו ערך אנטישמי, מיזוגיני, אנטי-דתי, קומוניסטי, איסלמופובי, הומופובי, פשיסטי,אנטי-נוצרי, נוקט עמדה פוליטית מובהקת, נכתב על ידי השטן עצמו ועזרו בעל-זבוב, מדוכדך, ומוזכרת בו השפה הסיקית. כמו כן ערך זה הוא ערך פלצני אשר מזכיר פילוסופיה, היסטוריה, פרויד, ודת' מטאל. אין כותב הערך ו/או איןציקלופדיה אחראים על נזק מוחי, מנטלי או גופני שיגרמו כתוצאה מקריאת ערך זה, ולא לסיוטים שיבואו אחריו בלילה.

אזהרה! ערך זה הוא ערך קומוניסטי שתומך באינטרנציונל השלישי ובסטליניזם. ערך זה גם עלול לגרום לסיוטים בלילה

אזהרה! מישהו לא רוצה שתקרא את ערך זה. אותו אדם יודע איפה אתה גר.

טיפ

מומלץ לא לקרוא ערך זה.

"אני לא ממליצה"

~ ג. יפית על ערך זה

"היא כן מפליצה"

~ מ. ישעיהו על ג. יפית

ידוקוליס ליפשיץ, (בסיקית יהודית- Iudocolis Lippshizz) נולד להוריו באמצע שנה מן המניין. עדי ראייה מתקופה זו מספרים שהשנה מאוד נעלבה, הרי אין היא שנה שלא מן המניין (ראה ערך- תרפ"פו), ולכן יש מחויבות לכבד אותה ולא להפריע לה לפני שהיא נגמרת, במיוחד לא עם תינוק בעל חזות כה לא נאה. מומחים משפטיים סוברים שאכן אין לידתו של יודוקוליס הייתה חוקית, מכייוון שהיא פוגעת בשנה עצמה, במין האנושי, ובאוכלוסיית הגרבילים.משפט לא התקיים שכן יודוקוליס, אביו ואמו הלכו לעולמם כולם כבר לפניי שנים רבות.

בילדותו חווה התנסיות קשות כמו דחייה מאהובה, התעללות על ידי דוסים ושנאה כלפי הוריו.

ביוגרפיה

ילדות מוקדמת

בילדותו המוקדמת, יודוקוליס עבר את השלב האוראלי בקושי רב, ועל כן הוא לעס את הציפורניים במשך כל חייו, אך את שאר השלבים עבר באופן סביר, ולמד להעריך דברים דרך שמירת צרכיו במעיו, כמו כולנו, ואף סבל מתסביך אדיפוס. במהלך שנים אלו פגש בבנו של פרויד, אנה ליזה פסיכו (חזותו הייתה כשל נקבה ובשל כך קרא פרויד לבנו בשם נשי) והתאהב בו. אך פסיכו סבל מבעיות מנטליות ויחס מפלה לנשים, ולצערו הרב לא עבר שום שלב פסיכוסקסואלי בהצלחה, ולכן מערכת היחסים הזו לא נמשכה זמן רב.

ילדות מאוחרת

בילדותו המאוחרת יותר פיתח יודוקוליס אידיאולוגיה ציונית, אובססיביות לחג הפסח, חיבה לגרבילים ולחצילים, אנטיליגנציה רגשית, צורך לכבד את האחר, וחיבה מוגזמת לנפוח בפומבי. אך למרות תחביביו הרבים, חג הפסח היה הדבר המרכזי ביותר בחייו. הוא ידע את מזמורי כל העדות מלבד העדה הליטאונרמגית. כל יום הוא אכל מצות משנים שעברו. במהלך הזמן אף התחיל לאכול את סידורי הפסח בבית, דבר אשר גרם להוריו נזקים כלכליים עצומים מכיוון שכל שנה הם היו צריכים לקנות סידורי פסח חדשים,בהתחשב בעובדה שמשפחתם שמונה 4 נפשות התארחה כל חג בביתם. הוריו, בנסיון נואש לדחופהו לקריירה מסוימת, הכרחו אותו להתצטרף ללהקה החרדית "פרחי הפסח", שם עבר התעללות בכל שלושת סוגי האלימות. לאחר שנה פרש, אך המשיך להתעניין במוסיקה.

נעוריו ובגרותו

במהלך נעוריו גילה יודוקוליס את הרוקנרול, אך הבין שאסור לו לעשות מוסיקה כזאת שכן היא עוד לא קיימת, והוא נדר לעצמו נדר לא להיות חדשני. אבל בכל זאת, חיבתו למוזיקת הרוק הייתה כה רבה, שהפר את הנדר והתחיל לנגן מוזיקת רוק חדשנית בפאבים שונים בעיקר בעיר הולדתו, חלמיש, שהייתה רחוקה דקות ספורות מעיר מגוריו. הוא נחשב לאומן הרוק המתקדם הראשון, שכן לא זנח את האובססיוביות שלו לחג הפסח (להיפך, היא רק התעצמה), ושילב את הסגנון העממי של שירי הפסח עם מוזיקת הרוק. שירי הרוק נשכחו כלא היו מכייוון שלא הייתה שום הקלטה של המוזיקה שעשה יודוקוליס, ויחזרו רק שנים אחר כך, בשנות ה-60 וה-70. כאשר אביו, אשר היה שחקן שחמט מקצועני, הפסיד במשחק שחמט לחובב רוסי, דבר אשר סימן את תחילת סוף הקריירה שלו, הוא שקע בדיכאון, וכאשר אימו שמעה את הבשורות, חלתה נורא גם היא. משבר זה של הוריו, אילץ אותו להפסיק לנגן שירי פסח ומוזיקת רוק בפאבים, שכן הוא לא הרוויח הרבה מן עבודה זו,לכן הוא אף חיבב פחות את הוריו. יודוקוליס התחיל לעבוד תחת "מעצב רכיבי ברזל שתחתם רכבת נעה" (או בקיצור, בונה מסילות רכבת) חרדי, אך בגלל שיודוקוליס נמצא כמטמיא קודש בכך שהוא עירבב את הרוק שהייתה בעינהם למוזיקת השטן, עם קודש מזמורי הפסח, החרדי העביד אותו בפרך מבלי לשלם לו. כאשר הכסף נגמר, וראה שאין יותר מצות בבית, ברח באמצע עבודתו לעלה באופן לא חוקי לרכבת אשר נסעה להודו הקרובה. משם תיפס על רכבת לכיוון סין ונפאל, הרי ההימאליה. מאז שהיה צעיר הבטיח לעצמו שהוא יעשה משהו חשוב, ולכן החליט לא לעלות על הר האוורסט, מכייוון שכולם עושים זאת, ועל אף הנדר, הוא כן רצה להיות מקורי וחדשני. הוא החליט לעלות על קנצ'נג'ונגה, ההר החמישי בגובהו בעולם. על פיסגת ההר הוא התיישב על סלע, וישב שם במשך 13.5 שנים. במהלך שנים אלה אף פתח מכולת והלחין עוד שירים בסגנונו המיוחד והידוע. בשנים אלו, של טיולים במזרח, שנים של ערכים מזרחיים, של שלווה, רוגע, וסמים, להקות רבות החליטו להתנסות בטיפוס על הרים בזמן עישון חשיש. להקה אחת כזאת הייתה להקת כוורת, אשר ניסתה לשלב בין הדברים. הדבר לא עבר בהצלחה, ובמהלך הטיפוס נהרג אחד מחברי הלהקה, אברהם ישראלוף, אשר היווה כמעבד מוסיקלי וכותב שירים, וגם ניגן קצת על חליל ועל העצבים. כאשר הגיעו לפסגה ופגשו את יודוקוליס, הוא שאל אותם "למה אתם כאן?". מכייוון שחשבו שהכוונה של יודוקוליס הייתה לשאלה פילוסופית מעמיקה כתוצאה מהשימוש בסמים, החליטו פה אחד חברי להקת כוורת לצרף את ידוקוליס כמחליף לישראלוף. במהלך הנסיעה חזרה סיפר להם יודוקוליס על עברו בתור זמר מזמורי פסח מפורסם, ואכן חברי להקת כוורת זיהו אותו מתקופה זו בחייו. במהלך הזמן הקצר שחברי להקת כוורת שהו עם יודוקוליס, הם הספיקו להתחבר איתו ולהיקשר אליו. הוא אף השמיע להם לחנים שונים אשר כתב, ועד היום נחשב למוזקאי המשפיע ביותר על כוורת. הם אף הבטיחו לו להשתמש באחד הלחנים שלו בתקליט הבא. מאוחר יותר מספר גידי גוב "לא הייתה לנו שום כוונה לעשות זאת. לחניו היו נוראיים, והוא היה נורא מכוער". יודוקוליס נפטר בעת הנסיעה ברכב מחוסר חמור בגרבילים. כאשר הגיע לבית החולים לא נותר לרופאים אלא לפתוח במזמורי פסח בעת ניגוב חומוס עם חצילים וקריאה בקוראן וחיטוט באף. אה, כן, ולקבוע את מותו. מותו של יודוקוליס השפיע רבות על חברי להקת כוורת. דני סנדרסון, בביוגרפיה שלו מספר: " הוא נפל והתחיל לגסוס. תפסתי אותו, וברגע זה גל אדיר של נוזל, שטף את פניי. חשבתי שזאת התגלות אלוהית, או שאחד מחברי הלהקה הזריק לי סם מבלי ששמתי לב, אך מאוחר יותר גיליתי שזו מוגלה ושבעצם, בטעות, פוצצתי את אחד מחצ'קוניו האדירים של יודוקוליס. מותו השאיר אותנו עם חור בלב, כמו יתומים, אל אף שהכרנו אותו זמן קצר הוא היה כמו אב רוחני בשבילנו." יצחק קלפטר מספר על זיכרונותיו ממנו " ליבו הטהור היה כשל גרגמל, ופרצופו כשל אחוריו של חתחתול ". לעומתם, אלון אולרצ'יק נקשר פחות אל יודוקוליס " הוא היה סתם איזה מכוער אחד שאוכל הגדות על בסיס יומי. אני לא הייתי רוצה חבר בלהקה שתזונתו תלויה בנייר, דיו, גרבילים וחצילים".

אל אף התנגדותו החריפה של אולרצ'יק, חברי להקת כוורת החליטו להקדיש שיר ליודוקוליס. הם החליטו לקחת קומפוזיציה של יודוקוליס, לשנותה מעט ולהופיע איתה לזכרו. אכן השינוי בקומפוזיציה היה מועט: חברי הלהקה החליטו לשנות אך ורק את המלודיה, את ההרמוניה, וגם את מילות השיר.

בעצם, מילות השיר שנכתבו ע"י כוורת מבוססים על חייו של יודוקוליס. הם קרובים מאוד למציאות, רק שהם אפילו לא מזכירים את האמת:

"הוא נולד למשפחת קימל עצוב ומיותר, ומייד שינה את שמו ליודוקוליס ליפשיץ כפעולת תגמול. הוא נולד בכפר כל כך קטן, שאם הייתה שם חתונה, אז החתן היה גם הכלה. אביו ואימו היו הוריו היחידים, דבר שהשפיע עליו קשות למשך כל חייו. הם כמובן ניסו לעודד את בנם המיואש ואמרו לו: "התעודד בננו, המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע". אז הוא התעודד, והמצב נהיה יותר גרוע. מול ביתו הצנוע, היה צריף דל ורעוע, ובו גרה ילדה דלה ורעועה. כל יום היא הייתה משחקת ליד ביתה בתופסת, לבדה. ויודוקוליס היה מבחין בה בפה צוחק, אך היא הייתה מביטה בחיוך שביר, ובקול רך ועדין אומרת לו "חליק!!!". קראו לה סילביה באמפר, אם קראו לה, כשקראו לה. אך המזל אזל ואסון מצער תקף את משפחת קימל: אביו של יודוקוליס שהיה אלוף אסיה בדוק, נפצע קשה לאחר שנפל על דוקיו. לשמע השמועה הנוראה חלתה אימו של יודוקוליס במחלה וטרינרית קשה, וגדל לה זנב. יודוקוליס הבין שעליו לשאת את עולה משפחה על כתפיו, הוא לא היסס לרגע, וברח מהבית. הוא נדד ימים ולילות, ללא אוכל, ללא מזון וללא כלום. עד שיום אחד, הבחין בזקן עומד על אם הדרך ובוכה. שאלו יודוקוליס בפה צוחק: מה לך זקן כי תבכה ללא מעצורים??? אמר לו הזקן בפה עונה: הלכו לי הברקסים! חוץ מזה יש לי קוץ מרגל. הוציא לו יודוקוליס את הקוץ, ושם לו חדש. הזקן אמר: איי!!!! ונעלם.. אותו הלילה שכב יודוקוליס על אם הדרך, והיא נתנה לו. ובעוד קורי שינה וסתם לכלוך עוטפים את פניו, דמותה של סילביה באמפר, הילדה הקטנה מהכפר הקטן, אהובת נפשו, צצה ועלתה אל מול עיניו, לבושה במכנסי התעמלות, נעלי פלדיום ותחבושת אלסטית, שיערה הנושר התרומם ועף לו ברוח, ידיה הושטו לעברו וכמעט נגעו בו ופתאום….. פתאום הרגיש יודוקוליס יד רכה מלטפת את כל גופו. הוא פקח את עיניו בפה צוחק, ולציד מצא את הזקן, והוא מאוד מאוד מאוד חברותי. פנה אליו הזקן אליו ואמר לו: אם תמשיך ככה, תרחיק לכת יא שמנדריק! בנה לך מכולת,ושם תמצא את אושרך!!! לא עברו עשרים שנה, עברו חמש עשרה, ויודוקליס ניצב מעל הדוכן, בעל מכולת גאה ומאושר. ומדי יום ביומו, ולפעמים גם באמצע השבוע, הייתה באה אליו סילביה באמפר, ובקולה העדין אומרת לו: יש'ך איזה שמנת, לבן??? והולכת לדרכה. גבינה 9%? והולכת לדרכה. 8%? והולכת לדרכה!!!!!!!!!! ואז עלו המחירים, והקונים הפסיקו לבוא. ואבק כיסה את החנות, ועכבישים וג'וקים מצאו את ביתם מול הלחם והחלב, הלבן והשוקולד, היין והמצופה, ופניה הזוהרים של סילביה באמפר לא נראו שוב ליודוקוליס, רק הזיכרון נשאר. ובלילות חורף קרים, יושב לו יודוקוליס עצוב ומיותר ושר: אני זוכר אותה, אני זוכר אותה מהמכולת….. וכך יושב לו יודוקוליס ליפשיץ, עצוב ומיותר. והדמעות זולגות מעיניו ללא הפסק, ללא הפסק, ללא הפסק, ללא הפסק, זה לא עסק, זה לא עסק, זה לא עסק, זה לא עסק, היא לועסת היא לועסת ולועסת ולועסת, זה לא יוסף, זה לא יוסף, זה לא יוסף זה לא יוסף זה לא יו-סף! זה לא יו-סף! זה לא יו-סף! זה לא יו-סף! וזהו זה, וזהו זה, וזהו זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ביקורת על עיוות המציאות של כוורת

על עיוות המציאות של כוורת נמתחה ביקורת רבה. מבין הבקורות הנפוצות היו כאלו ש האשימוהם בהומופוביה, משתפי-פעולה עם הממשלה הכלל עולמית של היהודים והאילומנטי, שגם הם יהודים, אי-אמונה בפרויד ובחוסר כיבוד אוכלוסיית חולי המחלות הרדיואקטביות. כוורת בזמנם לא נהגו להגיב לביקורות אלו, חוץ מפעם אחת בה אמר דני סנדרסון שכל השינוים נעשו בתום לב וכדי להצליח בחו"ל.

הזקן המאוד מאוד חברותי

במהלך שנים של מחקר היסטוריוני, לא נמצאה שום עדות לזקן. עובדה זו גרמה להיסטוריונים רבים לתהות לפשר המציאות ואף להשתגע. " האם המציאות זו האמת?" "האם אני האדם היחידי שבאמת קיים, וכל מה שסביבי הוא אשליה?", "האומנם אני חושב משמע אני קיים?", "האומנם אני חושב?", "האומנם אני קיים?", היו רק חלקיק ממספר השאלות שאלו בתקופה. תקופה זו אופיינה בכאוס מוחלט, שכן הפילוסופים מצאו את עצמם מחוסרי עבודה (לא שגם ככה יש להם) מכיוון שההיסטוריונים תפסו את מקומם. כתוצאה מתקופה זו פרצה מלחמת הגרביל החמישית הידועה, והחלה בניית נשק להשמדה המונית כ- ג. יפית ודורימון. אם זאת, כדרכה, האנושות בעליונותה, ומוסריותה בחרה לפתור את הסכסוך בדרכי נועם ושלום, והחלה בתכנון אינטנסיבי של מלחמה אטומית מקיפה אשר תמחק את כל ארצות העולם מלבד ממלכת בהוטן. התוכנית לא יצאה לפועל כמובן בגלל קנוניה משותפת של היהודים וגרגמל. אי לכך ובהתאם לזאת, התפתח זרם שונה לגמרי בתחום ההיסטוריה. חוקרים אמיצים אלו, בחרו לחקור דווקא את פשר הזכרתו של הזקן המאוד מאוד חברותי, בתקווה שימצאו תשובות לשאלות בדרך זו, ומלחמת עולם כוללת תוחל להתקיים בכל זאת. בנוסף, החוקרים היו אנטישמיים מאוד ומצאו את היהודים אשמים במפץ הגדול, הכחדת הדינוזאורים, המצאת פצצת האטום, קיום האנושות, ובקיומו של ריצ'רד גולדסטון כיאה לנוצרי טוב.

מחקרו של ז'אן פייר אוגליפן

אחד החוקרים היותר מוכרים מבין אלו היה פרופסור אוגליפן. אוגליפן היה חוקר בעל מוצא טוגולוזי אך היגר לצרפת בילדותו. בנעוריו קיבל מלגה ללמוד באוניברסיטת זימבה, בזימבבואה.שלא בזכות השכלתו, אשר הייתה הנמוכה למדי, אך בזכות התנסותו בסמים שונים (שימוש בסמים בעת למידה הוא חוק בזימבבואה, ולמעשה, מי שלא פועל בהתאם לחוק מוצא להורג), הצליח אוגליפן לגלות שהזקן לא היה קיים במציאות, אלא שאדם זקן מאוד מאוד חברותי מופיע כאשר אתה משתמש במנת יתר של LSD. בכך נפתרה אחת התעלומות היותר מרתקות בהיסטוריה המודרנית והעולם ניצל משואה גרעינית. לעומת זאת, ממלכת בהוטן לא הייתה מרוצה ממחקרו של אוגליפן, ואף שילמה למתנקש כדי לרצוח אותו. ההתנקשות צלחה, אך לא לפניי שאוגליפן הוציא את סיפרו "למה היהודים אשמים בכל", שניתן לקנות ב-1.9 ב אנאזון.

הקמבאק הגדול

יודוקוליס ניסה לחזור בגדול אחרי מותו אל סצנת הרוק העולמית, וניסה למתג ולמסחר את המוות שלו בכדי שאנשים רבים יותר ישמעו אותו. הוא יזם הקמת להקה יחד עם מתים נוספים, ואך ורק מתים מפורסמים, כדוגמת יוהאן סבסטיאן באך ווולפגנג אמדאוס מוצארט. הוא הזמין גם את אלביס פרסלי להיצטרף אל להקתו, אך במהרה גילה שאלביס לא מת, אלא זייף את מותו. יחד הם קראו ללהקה בשם זומבי, וניסו לפתח ז'אנר חדש שעקרונותיו הם כיבוד האחר, שלמות רוחנית וגופנית, חג הפסח, צרחות, שירים על דם ומוות, ושני אקורדים שמנוגנים בדיסטורשין כבד. הלהקה לא צלחה ובמהרה בשרה התפורר, והם התפרקו (תרתי משמע). שנים אחר כך אותו ז'אנר זכה להצלחה גדולה בשם דת' מטאל, כאשר להקות רבות הלכו בעקבותיהם של להקת זומבי והסגנון נהפך למוכר ברחבי העולם. עם זאת, נשארו יודוקוליס, מוצארט ובאך עניים מרודים, אך לעומתם, יודוקוליס היה גם מיותר.