מירב מיכאלי

From איןציקלופדיה
Jump to navigation Jump to search
נוכל.svg
מירב מיכאלי
מירב מיכאלי איןציקלופדיה.png
לידה 24 בנובמבר 1966
Israel Flag.svg פתח תקווה, ישראל
פטירה 5 בפברואר 2030
Sryiaflag.PNG מה שיישאר מתל אביב אחרי מלחמת האזרחים, פלסטין
דעה פוליטית שמאל/שמאלה
שירת/ה בצבא

פחחחח גל"ץ

צאצאים מירב מיכאלי ג'וניור
בן זוג ליאור שליין
שר/ת השביזות
כנסות

כל הכנסות, חוץ מכולן, חוץ מהאחרונה

פעולות חשובות

להכניס לשימוש את המילה העברית "שבוז"

פעולות לא חשובות

להיות שבוזה באופוזיציה

יו"ר מפלגת העבודה
פעולות בולטות

קידום זכויות מיעוטים שלא שמעתם עליהם מעולם

פעולות לא בולטות

לא לגזור את השפם?‏[1]

מירב מיכאלי היא/הוא חבר/חברת כנסת בישראל/ישראלה, יושב/יושבת ראש/ראשת מטעם מפלגת העבודה, אם כי היא/הוא לא מגדיר/מגדירה את עצמה כחלק ממפלגה מסויימת, כי זה מחפצן. מיכאלי מחזיק/מחזיקה בדעה/דע פוליטית שמאלית/ימנית (אנחנו לא שופטות/שופטים) ומקדמת/מקדם אג'נדה/אג'נד שתומכת/תומך בשיוויון בין המינים/המינות, וגם כדי לעצבן את שאר האנשים/נשים[2].

ביוגרפיה

מיכאלי נולדה בעיר פתח תקווה, בשנת 1966 לאב ואם. כלומר לאם ואב. כלומר לאב ואב. כלומר לאם ואם. כלומר הורה 1 והורה 2. בכל אופן, הוריה של מיכאלי, ובעיקר הורה 2, דחפו אותה ללימודי פסנתר מגיל צעיר. על כן, לאחר שהפילה בטעות פסנתר כנף, מיכאלי האמינה כי בכוח רצון גדול, גם פיל אפשר לפסנתר[3]. מסיבה זו, את רוב שנות ילדותה בילתה ברחובות פתח תקווה הנטושים תוך רדיפה אחר פילים אפריקאים במטרה לפסנתר אותם.

משימת פסינתור הפילים לא עבדה כאמור, ובעקבות הכישלון איבדה מיכאלי את רצונה לחיות. בהתאם לכך, היא הצטרפה לתנועת הצופים. בתנועה הפכה למדריכה, ובשנתה האחרונה, גיל 18, התאהבה לראשונה בגבר: ליאור שליין, מתלמד בקן הצופים שלה, שהיה אז כבן 6. היא הוגדרה כפדופילית, אך מכיוון שהיא אישה, ונשים לא יכולות להטריד מינית, ויתרו לה. אולם מיכאלי התעקשה על זכויותיה כאישה לקבל הכרה כפדופילית, ולבסוף, לאחר מאבק בבית המשפט, היא קיבלה עונש קל - שירות צבאי.

שירות בגלי צה"ל

לאחר שמיכאלי התקבלה לגלי צה"ל באמצעות פרוטקציות לאחר מיונים רבים, היא שימשה כקריינית. שנותיה כפסנתרנית אפשרו לה לבחור מוזיקה איכותית (סטטיק ובן-אל) ואילו שנותיה כרודפת פילים הקנו לה את היכולת לצוד פילים, מה שזיכה אותה בתואר "אשת הגדוד" בטירונות, במהלכה חיסלה שבעה מתוך עשרה פילים שהתרוצצו בבסיס. בשנותיה המאוחרות בגלי צה"ל לקחה חלק בהקמת תחנת הרדיו גלגלצ. העיקרון של הקמת התחנה היה כזה[4]:

"משום שלאזרחים אין הרבה כסף לאחרונה, הוחלט להעביר עוד מכספי המיסים להקמת תחנת רדיו צבאית שנייה, שתשדר תוכן זהה לחלוטין לתחנה הראשונה. התקציב להקמת התחנה הוא 20,000,000 שקל, אף על פי שההוצאות בפועל הן 20 שקל. שאר התקציב יירשם תחת 'הוצאות נוספות'. מהיכן יילקח התקציב? משרדים נוספים שאינם חשובים, כך שאף אחד לא ייפגע. המשרדים שקוצצו הם חיל האוויר, משרד הבריאות, הארגון הלאומי למלחמה בסרטן, המשרד למניעת פלישה חייזרית, ועוד."

הבעיה היחידה הייתה לבחור שם לתחנה. כאן נכנסה מיכאלי לתמונה עם רעיון מבריק: לקחת את שם התחנה הקודם, ולשנות אותו כך שיתאים לסטנדרטים של המאגניבים. כלומר, לקחת את "גלי צהל" ולשלב את המילים. לשם שילוב המילים נדרש מומחה, ומיכאלי הזמינה את ציפי שביט, יוצרת השטוזים הנודעת, כדי שתלחים את המילים כמו שרק היא יודעת[5]. לבסוף הושלמה היצירה, ושביט ומיכאלי הגישו לרמטכ"ל את השם החדש לתחנה: גלגלצ. לא, לא גלגלץ. גלגלצ. השם היווה בסופו של דבר את ההשראה המרכזית לתנועת הבת שהקימה מיכאלי ל"העבודה", מרצ[6].

הצטרפות למפלגת העבודה

בשנת 2013 הצטרפה מיכאלי לארגון הטרור הפשיסטי-קומוניסטי "מפלגת העבודה", שהוקם על ידי בן גוריון והונהג מאז פרישתו של שמעון פרס על ידי שליט ברית המועצות לשעבר, עמיר פרץ. המפלגה הזדקקה לאנשים מכל הסוגים כדי למשוך קולות ממצביעים המשתייכים למיעוטים אלה. מיכאלי התאימה בדיוק לתפקיד, משום שהיא אישה, והעובדה הזו יכלה בקלות לגרום לאיזה ארבע-חמש נשים להצביע העבודה[7].

הערות שוליים

Pirushonim.svg

לערך זה קיימת גרסה אלטרנטיבית!
קראו גם את "מרב מיכאלי"

  1. רפרנס לעמיר פרץ אהמ אהמ
  2. ליאור שליין, הבחורה שבקומה למעלה, עמ' 41
  3. פרט טריוויה: הידעת? פיל אי אפשר להכניס להריון, אך הריון ניתן להפיל.
  4. על פי הנוסח הרשמי של דובר צה"ל, שנת 1970ומשהו, מתוך האתר הרשמי של דובר צה"ל
  5. שביט היא אחת מיוצרות השטוזים הפורות ביותר בארץ. בין יצירותיה: "חלון בלון", "פסטיזמר", "לגמור ופוסטינור", "דני דנון" ו-"כריש על הכביש"
  6. פיצי לבני, תולדות מפלגת העבודה, או: איך הרגתי את בגין, עמ' 4
  7. ליאור שליין, עמ' 23