משתמש:שוורצע חיה/הספד לאורוניק

הערה: זה היה הרבה יותר ארוך קודם, אבל החלטתי שאין לי חוש הומור ושכתבתי גרוע ופשוט מחקתי הכל חוץ מאת הקטע הזה. תרגישו חופשי להמשיך או לתת לי רעיונות לאיך להמשיך או להגיד לי להזכיר דברים שלא הזכרתי. כוכבים הם רק / טיפות בחושך 18:53, ביולי 26, 2014 (UTC)

התכנסנו כאן היום כדי לחגוג לציין את פרישתו של אורוניק, שהודיע על פרישתו פעם, לפני ימים רבים. בליל יום שישי האחרון בערך. אורוניק היה העיפרון הכי חד בארנק, המרקר הכי זוהר על הכביש, ועוד כל מיני מטאפורות מאולצות שאמורות להצחיק. האמת שהוא היה בסך הכל אחלה בחלה. הוא כתב המון ערכים, בהם טעות ופסיכו, שהם ערכים מצוינים, החיה (והרג מחדש) את האיןנובלה, יזם את האיןוויזיון המחודש, והפר את שבועתו ולכן הוא ראוי לכאפה מממנו (וגם מכל השאר. לא יפה לפרוש). הו, אורוניק. איך זה הלכת מאיתנו בלי כל אזהרה מוקדמת? נפלה עטרת פיננו. רק אתמול היו דברים מעולם. מעד בשעת מילוי שפתיה של אשתו החסודה. איך אומרים? הלך לאביו החורג שבעננים. איי איי איי איי איי, צו צו צו צו צו. ואיזה משנה סדורה שהייתה לו כעיקרון. וואלה, הפרינציפים שלו זה משהו. איך אומרים? אידאולוג חדור אש.

אחרון הנפילים, פסקול חיינו, מותנו וכל הזיונים שבין לבין. איזה אורוניק זה, בחיאת האימא הצלויה שלי. עם מי נגלגל ת'נשמה שלנו עכשיו? ותמיד, תמיד הוא שמר על הילד שבתוכו. שבתוכנו. תמיד טיפח את התמימות, את האינפנטיליות, את חוסר היכולת לנהל יחסים בוגרים עם אנשים. האמין בסנטה קלאוס. וכתב, וואלה, כתב הרבה, כתב. אבל כפי שנאמר, ההצגה של השכן ירוקה יותר, הדשא חייב להימשך, הכדור לא קובע והגודל הוא עגול. אנחנו צריכים להישיר עינינו אל השמיים, להיות חזקים ולהמשיך בחיי השוטפים, בחיי המנקות ובחיאת האימא הצלויה שלי. אבל להמשיך. להמשיך בעוץ, באומז, כי זה מה שאורוניק היה רוצה. שיהיה בריא זה שם למעלה, מביט בנו בעיניים הטובות שלו ומחייך כמו שתמיד היה מחייך כשמישהו מת. היה איש. חלום, שבר.