פסיכו

From איןציקלופדיה
Jump to navigation Jump to search
"מבוסס על סיפור אמיתי"
~ שבתאי צבי על פסיכו


Adult neon.gif אזהרה!
ערך זה מכיל תכנים ואולי טחינות אירוטיות. לכו לעשות שיעורים!

פסיכו הוא סרט אימה פורנוגרפי בבימויו של אלפרד היצ'קוק, שמפורסם בזכות קטע האונס באמבטיה המפורסם שבו. הסרט זכה לביקורות טובות רבות, בעיקר ממבקר הקולנוע של פלייבוי, ובזכותו היצ'קוק זכה בתואר "במאי הפורנוגרפיה הטוב ביותר".

הרוצח המשוגע - ראו את המבט המטריד על פניו

הרעיון

הרעיון בא להיצ'קוק בעת שהתקלח בביתו בסבבה. בעת ששיפשף אזורים מסוימים, באה אליו אשתו להביא לו את סכין הגילוח שלו. כשראה את צלליתה המעווותת המתקרבת אליו, החל לשקשק, לצרוח ולנגן בכינור צלילים חדים, עזים וקצובים. כשגילה שזו בסך הכל אשתו, אנס אותה. לאחר המעשים, יצא היצ'קוק מהמקלחת, ביתר את גופתה והסתיר אותה באחוזה רעועה באזור נטוש בצפון ארצות הברית. המקרה האיום גרם להיצ'קוק לחשוב על הנצחת הרצח בסרט, אבל כשהחל לכתוב את התסריט היה עליו להמציא תירוץ טוב לרצח. בעת שניסה לחשוב על רעיון, באה אמו אל ביתו על מנת לספר לו סיפור לפניי השינה, משום שהיצ'קוק היה חולה במחלה בשם נמנמת סיפורית, מחלה שבה החולה אוהב סיפורים לפניי השינה באופן אובבסיבי, והסיפור שקראה לו אמו היה המשל אודות אדיפוס. במהלך הסיפור, התמלא היצ'קוק ברגשות עזים, אנס את אמו ורצח אותה. וכך הכל התחיל.

עלילת הסרט

גרייס (ג. יפית) היא בחורה בלונדינית יפה שעובדת במשרד מפואר בארצות הברית. הבוס שלה (משוחק על ידי היצ'קוק) אונס אותה במשרדו ומכניס אותה להיריון. מלאת אימה ויראה, בורחת גרייס מהמשרד ומגיעה אל מלון אפל בקצה הצפוני של ארצות הברית. גרייס פוגשת את מנהל המלון, אנתוני בייטס (דנה אינטרנשיונל), טרנסקסואל פסיכופת שמדבר אל תפוזים. אנתוני, שלא מצליח לשלוט ביצריו המיניים, אונס אותה במקלחת ורוצח אותה, בסצנה המפורסמת ביותר בסרט. לאחר המעשה, הוא משמר את איבריה בתוך צנצנות ושם אותן בחדרו. לצערו של אנתוני, למרות הביתור האלים התינוק שהיה בבטנה של גרייס שרד. אנתוני המבוהל נועל אותו במרתף יחד עם אימו הזומבית.

עוברות השנים והילד גדל. כתוצאה מזה שגר כל השנים עם זומבית, הופך הילד גם הוא לזומבי. הזומבים מקיימים יחסי מין ומולידים תשעה זומבים קטנים, שאט אט מכרסמים בקירות דירתו של אנתוני.

בינתיים, אחותה של גרייס, אורסולה, מתחילה במאמצים לחפש אותה. היא שוכרת את שרלוק הולמס (משוחק על ידי דרדסבא) ודוקטור ווטסון (משוחק על ידי דוקטור תמנון) לחקור את היעלמותה המסתורית של גרייס. הבלשים, יחד עם אורסולה, מגיעים לבית המלון של אנתוני ומתחילים לתחקרו. הבלשים שוכרים פסיכיאטר (משוחק על ידי זיגמונד פרויד) לתחקר את אנתוני. הפסיכיאטר מסיק שאנתוני חולה בסכיזופרניה ומבין שאנתוני הוא למעשה טרנסקסואל. במהלך הטיפולים, אנתוני מספר בטעות לפסיכיאטר על הרצח, ורוצח את הפסיכיאטר על מנת להעלים את הראיות. אנתוני מקווה שבקרוב הבלשים ישכחו מהפסיכיאטר שהצמידו לו, ונותן לשרלוק מכה בראש על מנת לעמעם את זכרונו. בעת המאבק, מצליחים הזומבים לצאת מהמרתף ולכרסם למוות את אנתוני, שמתחפש לאישה ורוקד לצלילי חמת חלילים. גרייס קמה לתחייה בתור זומבית גם וכולם עושים ביחד אורגיה.


20px-Stop hand.png אזהרה!
הפסקה שכרגע סיימת לקרוא הכילה פרטי עלילה!



ניתוח הסרט

מומחי קולנוע רבים שקדו ימים וחודשים על מאמרים שונים המנתחים את הסרט, שעל פיהם, הוא יצירת מופת קולנועית היסטורית.

שוביניזם בסרט

היצ'קוק, שהיה שוביניסט ידוע, משווה ב"פסיכו" פעמים רבות את הנשים לחפץ, כלומר מחפיצן. בסצנת המקלחת המפורסמת, בה אנתוני משתמש בגופתה של גרייס כדוש, סצנת האונס במשרד בה הבוס אונס את גרייס ועוד סצנות רבות בהן הגבר שולט על האישה ומשתמש בה כבחפץ. אנתוני, שהוא למעשה אישה שעשתה ניתוח לשינוי מין והפכה לגבר, נכנע ליצרים הנשיים שלו לעתים קרובות ולובש שמלות ועוטה פאה בלונדינית. הסרט לא מבקר בכך את תופעת ההחפצה, אלא מעודד ומשבח אותה.

היחס לתפוזים בסרט

התפוזים בסרט, לפי מבקר הקולנוע אורי קליין, משמשים מטאפורה למצב הנפשי בו אנתוני נמצא: מבחוץ הוא כתום, מבפנים הוא מלא בגרעינים. אורי קליין טוען כי בסצנה בה אנתוני מדבר אל תפוז, מבקר היצ'קוק את האנשים שמדברים אל התפוזים, ומנסה להסביר לצופים שתפוזים הם אוכל, לא חברה שאפשר לשתף אותה בדברים אינטימיים.

סצנת המקלחת

הסצנה המסובכת ביותר בסרט, לפי אורי קליין, היא סצנת המקלחת. סצנה זו, שהיא נקודת מפנה בסרט, מבקרת, לפי אורי קליין, את הקומוניזם. לטענת אורי קליין, סצנת המקלחת ממחישה בצורה האבסטרקטית ביותר את המצב האבסורדי בו מתקיים משטר קומוניסטי טוטליטרי. אורי קליין מסרב להגיד מדוע, ורק טוען ש"מי שלא קופץ לו מיד סמל הקומוניזם כשהוא רואה את סצנת המקלחת, הוא אידיוט". מבקרי קולנוע אחרים טוענים דווקא שהגאונות בסצנת המקלחת היא לא בביקורת האנטי-קומוניסטית בה (שגם הם מסרבים להגיד במה היא מתבטאת, אם כי הם מתעקשים שהם שמו לב אליה מיד עם תחילת הסצנה), אלא בבימוי: סכין, שמאפיינת לפיהם את איבר המין הגברי, נתקעת בגוף האישה הצורחת, בעוד ברקע נעימה צורמנית. לפי אורי קליין, "הצורמנות שבצלילי הכינור המנגן לרקע הסצנה היא בבחינת קוסמטיקה פוסט-קוסמופוליטית אקזיסטנציאליסטית, הממחישה באופן אוונגרדי את התמוטטותו הקולוסאלית של הגטו האשכנזי, הדוגל במוזיקה קלאסית". גם טענה זו לא זכתה להסבר מצדו של קליין, בטענה ש"כל טיפש יכול להבין זאת".

היחס לזומבים בסרט

הזומבים ממלאים בסרט תפקיד חשוב בעלילה. אמו של אנתוני, שככל הניראה נרצחה על ידו מסיבות כאלו ואחרות שלא מצוינות בסרט, הופכת לזומבי. הילד של גרייס, אותו אנתוני נועל בתוך מרתף, מקיים יחסי מין עם האם ומוליד תשעה זומבים. אורי קליין טוען כי תשעת הזומבים מסמלים את תשעת המוזות מהמיתולוגיה היוונית, ובכך למעשה מסמלים את האומנות והתרבות הנרקבת של האדם. "גם את זה אין צורך להסביר. כל טיפש יכול להבין מה כוונתי", הוא אומר.

השימוש במשל על אדיפוס

היצ'קוק מזכיר פעמים רבות בסרט את המשל על אדיפוס. המשל מסופר בסרט על ידי הפסיכיאטר (אותו משחק זגימונד פרויד) לאנתוני בייטס, לאחר שהפסיכיאטר מגלה על יחסיו המורכבים של אנתוני עם אימו הזומבית. בשנית, מסופר המשל על ידי שרלוק הולמס לד"ר ווטסון, לאחר ששרלוק מגלה על יחסיו של ווטסון עם אמו. "זה ברור כשמש מה היצ'קוק מנסה לרמוז כאן," אומר אורי קליין תך שהוא מחייך חיוך מטריד למצלמה. "הוא בעצם מנסה לרמוז על הבעיותיות בכלכלה של מוזמביק,". מבקרים אחרים טוענים שסיפור זה בעצם מרמז מדוע אנתוני רצח את אימו: משום שחשב שהיא אביו. מכאן המבקרים הגיעו למסקנה שאת האימא משחק למעשה ג'סטין ביבר. "הכל תיאוריות קונספירציה מטומטמות", טוען אורי קליין, "זה ברור שמה שהיצ'קוק מנסה להראות את הבעיתיות הכלכלית שיש במוזמביק".

האלימות בסרט

הסרט, כמו כל סרטיו של היצ'קוק, מאופיין באלימות ומיניות מוקצנות. הסרט מלא בקטעי אונס, רצח, ביתור גופות, דיבור אל תפוזים, אורגיות, אורגזמות, והכנסה להיריון. משום שהסרט הוא סרט ישן, משנת 1900, להפקה לא היה כיצד לעשות את הדם (מאחר ועוד לא היה באותה תקופה קטשופ), ולמעשה גם לא היה להפקה איך לצלם את הסרט (מאחר שלא המציאו עוד את המצלמה), ואפילו לא היה להפקה איך לביים את הסרט (מאחר שבשנת 1900 היצ'קוק עוד לא נולד). מסיבות אלה, נאלצו המפיקים להשתמש בג'לי בטעם תות, טלפון נייד, ורובוט בצורת היצ'קוק על מנת לצלם את הסרט. משום שנאלצו להשתמש באמצעים הפרימטיביים שצוינו, הסרט יצא פרימיטיבי ולא אמין. האיכות הייתה נוראית, הדם היה סמיך מדי (ולא טעים) והבימוי היה מוזר מה

השחקנים

ראו גם

הערות שוליים