סיבוכיות

תורת הסיבוכיות עוסקת בסיווג בעיות למחלקות קושי, ובפרט, במשפחת הבעיות הנפוצה ביותר - נשים.

בעיות שאינן ניתנות להכרעה

לאחר שנים של מחקר מעמיק, גילה המדען הבריטי אלן טיורינג שקיימות בעיות שאינן ניתנות להכרעה. דוגמה לבעיה מסוג זה פורסמה לראשונה במאמרו של טיורינג בשנת 1936. בבעיה מתוארת אישה, השואלת את בן זוגה, "האם אני שמנה?". כשנה לאחר תגלית זו, יצא טיורינג מהארון.

מחלקות סיבוכיות

מתוך קבוצת הבעיות הניתנות להכרעה, גילו מתמטיקאים וחוקרי מגדר כי קיימות מחלקות שונות של סיבוכיות לבעיות נשים, כתלות בפתרונן.

P

בעיות שקיים להן פתרון בכמות מילים או כסף פולינומית. מדענים ישראלים הגדילו לעשות, והראו כי כל בעיה ב-P ניתנת לפתרון על ידי שימוש במספר פולינומי של "יהיה בסדר".

NP

בעיות שקיים להן משפט באורך פולינומי, אותו מצפה הבחורה לשמוע, אך אין לפותר שום רמז לגבי אופיו. דוגמא לבעיה כזאת היא בעיית הסיפוק, SAT, בה מוטל על הפותר לספק את הפסוק "אם אתה לא מבין לבד מה הבעיה, אני לא מתכוונת להגיד לך".

NP-שמנה

בעיות ממחלקת NP המערבות תסביכי השמנה. אלו הבעיות הקשות ביותר.

כיום, לא ידוע אם קיים פתרון דטרמיניסטי לבעיות NP, או שמא מחלקות הסיבוכיות שונות ממש. זוהי למעשה הבעיה הפתוחה המרכזית של מדעי המחשב.

מחקר עדכני

מחקרים אמפיריים מצביעים על כך שנשים אינן דטרמיניסטיות, ועל כן, עולה סבירות ההשערה שבעיות NP-שמנות אינן ניתנות לפתרון יעיל. על מנת להתמודד עם בעיה זו, הומצאה בפקולטה למדעי המחשב בטכניון מכונת טיורינג אי-דפמיניסטית. ידוע מעט מאוד על מכונה זו, בגלל מאמצם הרב של ארגוני נשים לשים לה קץ.