פרדוקס הטיפש
- "זה לא טיפשי לנסות להסביר לטיפש שהוא טיפש?"
- ~ שבתאי צבי על פרדוקס הטיפש
- "אל תתווכח עם טיפש. הוא רק יוריד אותך לרמה שלו וינצח בזכות המומחיות הרבה שיש לו בתחום."
- "ואנאטול, באותה עקשנות מיוחדת המצוייה באנשים מטומטמים לגבי מסקנה שהגיעו אליה בכוח שכלם שלהם, חזר על אותו שיקול הדעת, אשר כבר כמאה פעמים חזר עליו באוזני דולוחוב."
- ~ לב טולסטוי, המלחמה ושלום
בפילוסופיה ובלוגיקה, פרדוקס הטיפש הוא פרדוקס המיוצג על ידי שיחה בין אדם מבין לאדם בלתי-מבין, בו האדם המבין מנסה להסביר לבלתי-מבין נושא כלשהו. שיחה זו מכילה סתירה פנימית, שאינה מאפשרת לקבוע האם נושא השיחה הוא הגיוני או לא, מכיוון שאין לאדם הבלתי-מבין ולמבין אפשרות לתקשר באופן שווה. אלברט איינשטיין ניסח את הפרדוקס במשפט: "אם תסביר לטיפש שהוא טיפש הוא לא יוכל להבין. שהרי אם הוא יבין, איך הוא טיפש?".
היסטוריה
המונח "פרדוקס הטיפש" הופיע לראשונה במאה החמישית אחרי הספירה בסיפרו של אריסטו "אתיקה". בפרק בו אריסטו קובע את המונח, הוא מנסה להסביר לחברו הדמיוני את המודל הגאוצנטרי.
מונחים
להבנת הפרדוקס ולהסברו החוקרים משתמשים במספר מונחים:
- הטיפש - הטיפש הוא האדם שההיגיון והידע שלו נחותים ביחס לאדם איתו הוא מדבר. מסומן גם בתור "האדם הבלתי-מבין". המאפיין המרכזי של הטיפש הוא לא חוסר יכולת פיזית להבין, אלא מוגבלות שכלית-רצונית שאינה מאפשרת לו לקלוט מידע שאינו מתיישב עם תפיסת עולמו.
- האדם המבין - הוא למעשה האדם שמנסה להסביר לטיפש מונח, תופעת טבע, רעיון או תאוריה כלשהי. בספרות הישנה האדם המבין סומן במונח "חכם", אך בגלל תקינות פוליטית המונח שונה ליותר ניטרלי. לרוב, האדם המבין ישתמש בהיגיון פשוט ובידע כללי הידוע לכל אדם בוגר. ויסדר את המידע הנ"ל במשפטים בעלי סדר והיגיון פנימיים.
- היגיון - לצורך הבנת פרדוקס זה משתמשים במובן הצר של המונח "היגיון". ההיגיון בפרדוקס הטיפש הוא היכולת להסיק מסקנות על סמך טיעונים ומידע. האדם המבין, לרוב ישתמש בהיגיון צרוף על ידי כך שיקשר משפטים אותם הוא אומר למשפטים קודמים, כולל את משפטיו של הטיפש. הטיפש, לעומתו, יכול להשתמש מדי פעם בהיגיון של אנשים אחרים עליהם הוא שמע. לרוב הטיפש לא יקשר את טענותיו למשפטים קודמים או לטענות מבוססות, אלא יציג ויטען חומר רב שאינו רלוונטי לנושא השיחה.
- ידע כללי - כאן ניתן לחוש בהבדל הענק בין הטיפש לחכם. לרוב, הידע הכללי של הטיפש כולל כתבה אותה קרא ותו לא, ומרגיש שיש לה קשר לוגי לנושא השיחה. הידע של האדם המבין כולל לפעמים תואר אקדמאי, מחקר מעמיק, כתיבת מספר ספרים על הנושא, שיחות עם אנשים משכילים ועוד. חשוב לציין ששני הצדדים בוויכוח יטענו שהידע הכללי שלהם הוא הרחב יותר, כל אחד מסיבותיו שלו.
מבנה הפרדוקס
לפרדוקס יש מבנה ייחודי רק לו, מכיוון שהוא מסתיים באופן תמידי בניצחונו של הצד שמבין פחות. הדבר פרדוקסלי, מכיוון שהיינו מצפים שהצד החכם יצליח להסביר לטיפש את טעויותיו שלו. אך בפועל נוצר מצב הפוך, בו החכם נכנע לטיפש מתוך הבנה שהטיפש לא יכול ולא יוכל להבין אותו.
לרוב, השיחה בין האדם המבין לטיפש תשמור על מבנה קבוע יחסית:
- הטיפש טוען דבר שאינו הגיוני, שואל שאלה חסרת תכלית או מתחיל לספר שטויות על נושא שבו הוא אינו מבין דבר.
- האדם המבין מנסה להסביר במונחים פשוטים ובהיגיון שאינו מסובך במיוחד את הבעייתיות שבשאלותיו, טענותיו או הצהרותיו של הטיפש. כאשר מדובר בדיון פרונטלי, שלב זה יכול להיקטע באופן ברוטלי על ידי הטיפש.
- הטיפש יסרב בתוקף לקבל את עמדתו של המבין. הוא יביא בדרך כלל את כל הטיעונים שהחכם כבר סתר בשלב הקודם. לפעמים, כשמדובר בדיון בפורום באינטרנט, הוא גם יעתיק חלקים מאתרים אחרים על מנת לפצות על הפערים בידע כללי.
- האדם המבין יסביר לטיפש את חוסר ההיגיון שבאותן הטענות - כפי שכבר ביצע, אך בדרך אחרת - מתוך תקווה שלפחות באופן זה הטיפש יקלוט את המסר. לפעמים האדם החכם יתייחס גם לחומר המועתק מהאתר האחר, חומר אותו הוא כבר קרא לפני זמן רב. החכם עלול לשאול את הטיפש שאלה אישית.
- הטיפש יעבור ישר לפסים אישיים ויתחיל לדון בבעיות שיש לחכם עצמו. לרוב הוא יאשים אותו בזיוף מידע, טיפשות, התנשאות, כפירה בעובדות, התנהגות בוטה, התחזות למבין וכדו'. לפעמים, הטיפש יתחיל לנסות להעליב את האדם המבין מתוך מטרה להוכיח שליטה עצמית.
- החכם יבין שאין כל טעם להתווכח עם אדם שלא מסוגל מבחינה מנטלית להבין את נושא השיחה, ויסיים אותה בדרך זו או אחרת. לפעמים הסיום יכלול הסכמה מלאה עם כל טענותיו של הטיפש ולפעמים שתיקה המתפרשת כהסכמה מלאה.
- הטיפש חייב להגיד את המילה האחרונה.
פרדוקס הטיפש קוולנטי
זהו מקרה פרטי של פרדוקס הטיפש, בו כל אחד מהצדדים המדברים מגדיר את עצמו כ"חכם" ואת היריב כ"טיפש", כשלמעשה שני הצדדים מתאימים יותר להגדרה של "טיפש". מעניין לציין שבאופן תאורטי וויכוח שכזה לא יסתיים לעולם, מכיוון שכל צד ישחק בו את תפקיד הטיפש, שאינו יכול לוותר. אלברט איינשטיין הגדיר את פרדוקס הטיפש הקוולנטי במשפט "אם אתה מתווכח עם אדיוט, אז הוא ככל הנראה עושה את אותו הדבר". בטענה זו ניתן לראות בפירוש שאיינשטיין מציע לא להתווכח עם טיפשים, היות והדבר אינו יכול להוביל לתוצאות חיוביות.
פרדוקס הטיפש במקרא
ספר משלי, פרק י"ח מציע הדגמה עתיקה ביותר לפרדוקס הנ"ל. פסוק 2 טוען:
לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ.
משלי יח, פסוק 2
כלומר, טיפש לא רוצה שום הבנה, פרט למה שהוא בעצמו הבין. בנוסף, אותו הפרק גם מציין את הנטייה של הוויכוח מול טיפש להפוך לאלים:
שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב וּפִיו - לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא
משלי יח, פסוק 6