ימין מסיקה
התרעות פיגור העודף
התראות שימחה רוטמן
פנדורה ציון
ארץ עוץ
בית התקווה
קנזס
היער הירוק
מקיף מילאנו
גאולה
סאות פארק
בית התקווה
סאות פארק
פתח תקווה
איןציקלופדיה
בית התקווה
המטריקס
- "ימין טוב או ימין רע, אין כבר דרך חזרה"
- ~ יורם טהרלב על ימין מסיקה
ימין מסיקה (נודע בחוגים מסוימים כימין מסיתה) הוא אחד מבמאי הקולנוע הישראליים הגדולים בכל הזמנים, בנוסף להיותו במאי תיאטרון, שחקן, תסריטאי, צייר, שדרן רדיו וקוסם. סרטיו הם ציוני דרך חשובים בתולדות הקולנוע העלילתי, בייחוד זה השם דגש על עלילות דם.
ביוגרפיה מובחרת
מסיקה נולד בשכונת קטמון ט' למשפחה קשת ילדים ומרובת יום. ילדותו של מסיקה הייתה לא שגרתית, וחיי הפלא שלו סבלו מהיותו ילד חֶבְרָה. אמו, שהייתה ידועה כפסנתרנית, נפטרה בניסיון לבדוק אם היא אכן כזו. אביו, ממציא מצליח, הפך לשיכור ונפטר לאחר שהתפכח. מסיקה סיים את לימודי התיכון כשנה אחר כך ולמרות שזכה למלגה באוניברסיטת הרווארד, העדיף לצאת למסע נדודים במהלכו פגש את ירמי קדושי, שהפך לימים לשותפו בחברת "הפקות המזרח - הברָרָה התרבותית שלך".
סרטם הראשון של הצמד היה אמור להיות עיבוד ל"לב המאפליה" של ג'וזף קונרד. סרטם השני היה אמור להיות עיבוד ל"הזקן והים" מאת ארנסט המינגווי. סרטם השלישי היה אמור להיות עיבוד ל"על עכברים ואנשים" מאת ג'ון סטיינבק. סרטם הרביעי היה אמור להיות עיבוד ל"מיכאל קולהאס" מאת היינריך פון קלייסט. עם זאת, מכיוון שמסיקה לא הצליח לנחש מה המשמעות מאחורי שמות הספרים שראה בחטף בספרייה השכונתית, עת שימש בה כמנקה, הרעיונות הללו ירדו מהפרק.
בלית ברירה, מסיקה פנה לפתח רעיון ישן על אודות עלייתו ונפילתו של איש שלכאורה לא חסר לו כלום. הוא קרא לפרויקט "לאבי דובי", מה שמאוחר יותר הפך ל"קורבן האהבה" בכיכובו של אברהם "קטב" מרירי. סרט זה הראשון מתוך סוללת א"א של סרטים מסוג ז"ז, שזכו לפופולריות חסרת תקדים, זויפו במאות עותקים בקלטות מסוג וידאו, תקליטורים מסוג אודיו, דיסקונים מסוג "קי" ואפילו בסיאנסים של טלפתיה, בהם המשתתפים ניסו לשדר אחד לשני במידת דיוק מקסימלית את תוכן הסרטים, שכלל אלמנטים של דרמטיזציה, קונספירציה, פרוסטרציה ופרוסטיטוציה על שלל גווניהם.
מסיקה וקדושי ממשיכים עד עצם היום הזה ביצירת אמנות נוקבת ופורצת דרך, נתמכים על ידי משרד התרבות והבינוי, משרד החינוך והשיכון, וככלל, על ידי כל מי שהחיים שלו יקרים לו, למה חראם על הפרצוף היפה שלו.
ים כאב ואכזבות /
בתולות במצולות /
"קטשופ יזע ודמעות" /
אמר וינסטון לייט /
הבגידה מרה מרה /
נהרוג פרה פרה /
אבל איזה מין צרה /
גם הלב שלי נשחט /
יא חביבתי מתוקה /
את תמימה כמו גוזלה /
הכאב, המועקה /
וואי, תסירי הקללה /
וואלק, ערק פוגש צ'ייסר /
אבי מתייבש לאט /
ובסוף כל שוט יש מסר /
לא יפגוש אני אֶת אַת /
הבגידה מרה מרה /
נהרוג פרה פרה /
אבל איזה מין צרה /
גם הלב שלי נשחט /
יא חביבתי מתוקה...
דוגמה לדיאלוג מתוך סרטי מסיקה
אבי, לבוש בשחור מכף רגל ועד ראש, מביט אל עבר האופק. לירי, אהובת לבו האשכנזית, עומדת לצדו ונראית נסערת.
לירי: מצטערת אבי, מצטערת למה יצאתי כזאת קטנה.
אבי: בגלל הבגידה בזֶמֶר המזרחי האותנטי.
לירי: אני לעולם לא אהיה בת אדם אותנטית כמוך, שמנגבת חומוס וזיעה. אני מפגרת של פוסט פאנק כזה. לא זחלתי תחת לרכב בחיים שלי.
אבי: אבל הלב זה לא רכב לירי. זה לא שאפשר להטעין ככה בקלות ולהמשיך ליסוע.
מפעיל הבום נכנס לפריים.
לירי: כזאת קטנה יצאתי. כזאת קטנה.
אבי: בגלל הבגידה בזמר המזרחי האותנטי.
לירי: איך אני יכולה לתקן הטעויות שלי?
אבי: ליתמוך בזמר המזרחי האותנטי. לא להיכנע ללחץ החברתי. ליווגוע ברעב בישביל זה אם צריך.
לירי: דווקא בא לי בורקס.
אבי: אבל הלב זה לא בורקס לירי. אם זה מיתסרק על הריפצה בבית של ההורים הווזוזים הטחונים שלך, לא עושים "פוּ" וממשיכים כרגיל.
אבי מסתובב עם גבו ללירי, שעוזבת בצעדים איטיים את המקום, ופוצח בשיר:
פילמוגרפיה נבחרת
- תקוות הכורמים
- זריעת הדומעים
- רינת הקוצרים
- רינת בר
- שלום לך סיגל
- אהלן אריס
- הגורל שלי
- הגורל שלך
- בינגו
- וואט דה פאק
- קיבינימט