קן הקוקייה
קן הקוקייה הוא סרט סטופ מושן מז'אנר אימה פסיכולוגית אמריקאי משנת 1983. הוא הסרט הראשון באורך מלא שביים טים ברטון, כשהיה בן 25. הסרט מבוסס על מסמכי CIA שברטון קרא בעת שפרץ למשרדים שלהם כתלמיד קולג'.
| במאי | טים ברטון |
| תסריטאי | טים ברטון |
| קריין | וינסנט פרייס |
| מדובבים | יוקו אונו, פול וינצ'ל |
| מפיק | דונלד טראמפ |
| צילום | רותי פוטי, ג'קי מקקי |
| עריכה | טים ברטון |
| מוזיקה | יוקו אונו |
| חברת הפקה | וולט דיסני הפקות |
| חברת הפצה | בואנה ויסטה |
| הקרנת בכורה | 28 באוקטובר 1983 (ארצות הברית) |
| אורך | 69 דקות |
| מדינה | ארצות הברית |
| שפה | אנגלית |
| תקציב | 15 מיליון דולר |
| הכנסות | 14 מיליון דולר |
עלילה
"קן הקוקייה" מתארת את אופן השתלטות הקוקייה על העופות, ובהמשך גם על הציווילזציה האנושית, הודות לדוקטור יוזף מנגלה, שהנדס גנטית קוקייה מצויה והפך אותה ל"קוקייה נאצית". הקוקייה הנאצית נמצאת בבונקרים שמיקומם חסוי, ומשתלטים על העולם באמצעות מחשבים ומכשור חדיש. הקוקייה הנאצית גורמת לחלק מהנפילות של בני האדם (המסכנות בעיקר קשישים), מייצרת את מרבית הכסף המזויף בעולם, וגורמת לירידה בייצור ביצי התרנגולות, באמצעות הפלתן משלט רחוק.
מדובבים
וינסנט פרייס- קריין
יוקו אונו- קוקיות
פול וינצ'ל- ד"ר יוזף מנגלה
הפקה
בשנת 1977, בעודו תלמיד קולג', טים ברטון בן ה- 19 צפה באדיקות בגוזלי קוקיות בחצר ביתו, אשר הפילו ביצים של ציפורים פונדקאיות מהקן. ברטון, בחשיבתו הייחודית, ידע שמשהו מסתתר מאחורי זה. בעזרת כמה עבריינים, ברטון פרץ למשרדים של ה- CIA באורגון והעתיק מסמכים מסווגים על פעולות הקוקייה הנאצית. ברטון והעבריינים נעצרו, והם כולם נידונו לשתי שנות מאסר בפועל. בעת שהותו בכלא, ברטון כתב את התסריט לסרט. כשהשתחרר מהכלא קיבל פרוטקציות לעבוד בדיסני, ודונלד טראמפ, אז איש עסקים ידוע, התלהב מהרעיון, והחליט להשקיע 15 מיליון דולרים להפקת הסרט. צילומי הסרט נערכו שנים ונעשו בטכניקת סטופ מושן.
פסקול
את המוזיקה לסרט כתבה יוקו אונו, שגם ניגנה על כל הכלים, מלבד תוף מרים, עליו ניגנה ג. יפית.
הוצאה וביקורות
הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית לרגל ליל כל הקדושים בשנת 1983. למרות הציפייה הרבה, הסרט כשל בקופות, ודיסני הפסידו 7 מיליון דולרים על הסרט. בעת יציאת הסרט, הוא גרם לסערה בקרב הקהל בעולם, אך לשבחים אוניברסליים ממבקרי הקולנוע. עד היום, הסרט הוא שנוי במחלוקת, על אף שהוכח כאמין. באתר Rotten tomatoes הסרט זכה ל- 97% ביקורות חיוביות (ה- 3% שנותרו הם ג. יפית שהתלוננה על כך שלא שמעו את הנגינה שלה, למרות שהייתה חזקה מאוד). באתר Metacritic הסרט זכה לדירוג של 84 מתוך 100, המסמל "שבחים אוניברסליים", בהתבסס על 11 ביקורות.
פרסים
הסרט היה מועמד לפרס אוסקר אחד, וכמובן- לא זכה. בנוסף, הפסקול שכתבה יוקו אונו היה מועמד לפרס דרווין, וגם- לא זכה.