חננה

הערה:ערך זה עוסק בנושא מגעיל ודוחה!

מגעיל! זה מה שהערך הזה! לידיעתכם, לא תוכלו לאכול, לשתות, לישון, להתאהב, לעצום עיניים, לנשום, בתוך 24 שעות מקריאתו.

כמו כן, מומלץ לקחת כדור נגד בחילות במינון כפול לפני קריאתו. אם אתם מקיאים, תפנו לאלוהים. ממש לא מומלץ לקרוא את הערך. תעברו לערך אחר אם אתם רוצים להישאר בחיים.

חננה טיפוסית בימינו

מלבד היותו של החננה כינוי לילדים בטווח גילאי 0-32 אשר עברו השתלת מחשבון מתקדם במוח ומצהירים כי התחביב העיקרי שלהם הוא בפיצוץ מורסות מוגלתיות בגב ובבית השחי, מרכיבים משקפיים בצורות הנדסיות בעלי 4-6 פינות וידועים בעיקר בהצגת שתי השיניים הקדמיות אל מחוץ לשפה התחתונה ולבישת סוודר של סבא שלהם משנות ה-40, כדוגמת הטאפט שבקיר שלו, החננה הינו סוג של הפרשה נוזלית דביקה שמגיעה בצבעים ירוק, צהוב ובמקרים קריטיים אדום, המצויה בעיקר באיזור הנחיריים, ולעיתים רחוקות גם מגיעה לשפה העליונה אצל ילדים בני 4-16.5 ובמקרים נדירים גם בגיל 40 (ראה ערך: עודד מנשה). החננה נקראת גם "חנונה", "נזלת", "שמוחטה", "תסמונת עודד מנשה", ועוד שמות רבים שאנשים הספיקו להמציא. סוגים נפוצים פחות של חננה קיימים במגוון טעמים, צורות וצבעים במרק שמגישים ברחבי בסיסי צה"ל בארץ.

סוגיה והשלכותיה על החברה

עודד אמר להוציא נזלת

החננה מגיעה בשלל צורות, צבעים ומרקמים. ישנה "החננה הקריספית", מדובר בגוש חננה שהספיק להתייבש בתוך הנחיר, ויוצר מראה דמוי צ'יטוס גבינה. נוהגים לחלץ אותו בעזרת האצבע או הציפורן, בדוך או בסיבוב כדי שלא תהיה פאדיחה שבאמצע שיחה עם מישהו, יבחין בר שיחתך ב"מקל חננה" התלוי לך מהנחיר ויודיע לך בנונשלנטיות: "יש לך חננה באף". אנשים רבים "נפטרים" מהחננה הקריספית בעזרת גילגולה לצורת כדור בעזרת האצבע והאגודל, המסתובבים לשני כיווני סיבוב מנוגדים בו זמנית. בתום הגילגול, הם נוהגים למרוח את החננה מתחת למושבים של האוטובוס, בקיר הסמוך, או אפילו להכניס אותה לפה וללקק את טעמה האנין תוך כדי הבטה שמאלה וימינה פן יבחין בך מישהו חסר חוש טעם, יחשוב שאתה מגעיל, וינדה אותך מהחברה (ראה ערך: "משה דץ").

ישנה החננה הטריה, הנקראת גם "החננה הנוזלית", מדובר בגודש חננה טרי שרק נוצר. מחקרים מדעיים מתקדמים מראים כי 99.16% מהאוכלוסיה נוהגים לשאוב פנימה את החננה הנוזלית, כי הם חושבים שככה הם יצליחו להפטר ממנה. הפעולה מלווה בהיווצרות קול של שואב אבק, אשר מסגיר את היותך בעל חננה טריה. אנשים משכילים יותר שולפים נייר רך ומנסים לפלוט את הגודש החוצה תוך כדי פימפום שני הנחיריים, לעיתים אף מביטים בגאווה בנייר כדי לראות מה יצא, בדיוק כמו שאתה עושה בשירותים לאחר שאתה מחרבן. חלקם מכניסים את הנייר המשומש לתוך הגליל של הנייר, לשימוש נוסף. מי יודע, אולי יום יבוא ויהיה מחסור עולמי בטישו. גם במקרה זה ישנו אחוז לא מבוטל מהאוכלוסייה שמעדיף להפטר מהחננה על ידי ליקוקה והתענגות על המעדן הצהוב.

מפורסמים אוכלים חננה

ויש גם את הילדים האלה שמורחים את זה על השרוולים, כי זה נורא כיף.

יש את ה"בועה", מדובר בתופעה של גודש היוצא בצורת בועות, בעיקר בקרב ילדים עד גיל 6. הם מאמצים את הבועה כאילו היא חיית המחמד שלהם, ולעיתים אף נוצרת יותר מבועה אחת. ילדים רבים בגיל זה נוהגים לערוך תחרויות על גודל הבועה ואיזו תתפוצץ מהר יותר. בגילאים מאוחרים יותר הם מתחרים על גדלים של איברים אחרים.

ישנה גם תופעה הנקראת "חננת דנידין", או לפי הלשון הרווחת "אף סתום" או "צינון". תופעת האף הסתום מלווה בהרגשה כאילו פקקו לך את הנחיריים ואתה לא יכול לנשום. למעשה זוהי חננה המסמנת טריטוריה בנחיריים שלך ולא מוכנה לזוז משם, כי ככה בא לה, בדיוק כמו הערסים. מה שמקשה על אנשים רבים לנשום ומביא עילה לחיילים רבים להוציא גימלים. החננה הזאת מעצבנת נורא את האף, והוא כלכך מתחמם עליה שהוא נעשה אדום.

בשונה מהחננות האחרות, מהחננה הזאת לא ניתן להפטר בקלות, ואנשים רבים נוהגים ללכת לרופא ולדחוף זקנים בתור בטענה שזה דחוף. הרופא ממליץ בדרך כלל על "טיפות אף" חומר המושפרץ בעזרת ריסוס או טפטוף לנחיריים ה"סתומים" (כמו שאתה עושה כשאתה מסניף), המכניע את החננה ומנזיל אותה כמו שקורה למאק מ"פוקימון". אנשים רבים התמכרו לאפקט המשחרר של טיפות האף ומשתמשים בחומר זה לצורך סטלה, מה שמוריד את גז המזגנים למקום השני (והמכובד).

מקום מגורה של החננה

תת ז'אנר של חננת הדנידין, נקרא "חננת מכרה הזהב". בדרך כלל מתרחשת התופעה באישון הלילה, כאשר חננת האף הסתום נכנעת ברגע של לחץ שיא בנחיר, וזולגת היישר החוצה, לדפנות הנחיר. ככל חומר מקריש אחר, הגודש מתקרש וסותם את הנחיר כדוגמת מערת עלי באבא. אנשים רבים נהנים לחפור בבוקר במכרה ולקלף את הגודש הקרוש, כמו שהם עושים עם הצהוב שליד השפיץ של העין.

חננה נוספת נפוצה בקרב האוכלוסיה, נמנית ממשפחת "החננות הבלתי צפויות". זהו סוג של חננה מעצבנת במיוחד הממתינה בצידי הנחיר זמן רב בלי להתריע מראש, מדגדגת את הביפנוכו של האף, וברגע השיא של העיטוש, היא עושה קפיצת ראש החוצה ונוחתת בהזדמנות הראשונה על מה שכנראה יביא לך את הפאדיחה של היום, מה שימנע ממך את האפשרות להתחמק מאחריות מסוג "זה לא אני!", כמו שאתה עושה כשאתה משחרר נפיחה בפרהסיה. היא מתיישבת לה שם לה במלוא הדרה כאשר שאר האנשים שנכחו באירוע מתבוננים בה בהבעת קיא של סמבוסק פטריות וברוקולי כבוש.

החננה כהרגל מגונה

חיטוטים שונים ומשונים. בעיקר משונים

גם מפורסמים מחטטים באף. אפילו עם כפפות, למען ההגיינה.

כלל הנסיונות להפטרות מהחננה נקראים לפי הלשון הרווחת "חיטוט באף", פעולה שנחשבת להרגל מגונה, אבל בתכלס כולם עושים אותה. נוהגים להפחיד ילדים קטנים בימינו שאם תחטט באף יהיו לך נחיריים גדולים, ויכנסו לך זבובים לאף. אבל כיום כל ילד מטונף יודע שזה שטויות במיץ מלפלפונים, כי הוא רואה את אבא מחטט לאמא בלילה כל הזמן, ולא קורה לה כלום.

ראו גם

• חנון
• נוזל הזרע