אנטישמיות

מתוך איןציקלופדיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Attention niels epting 01.png אזהרה!
אנו יוצאים מנקודת הנחה שאם נכנסת לערך בשם אנטישמיות, אז את/ה מוכן/ה לצחוק עליו.



הערת העורכים: האזהרה לעיל היא אוטומטית וצר לנו על האנטישמיות המתגלה בה, אבל היא רק מבצעת פקודות מחשב.

הערה על הערת העורכים (שהיא גם הערת העורכים): יכול להיות שלא הבנתם, אז נגיד את זה בצורה מפורשת. מי שקורא או צוחק בדף הזה הוא אנטישמי.

אין ציטוטים אנטישמיים

"יא נאצי אנטישמי! מה אתה מצוטט אותי?"
~ שבתאי צבי על אנטישמיות


"אתם לא חייבים לקרוא לי ככה! אני לא מתחבאת יותר!"
~ שריל מייסון על שם הכיסוי שלה ועל אנטישמיות


"יא נאצי אנטישמי!"
~ ערס מצוי על אחד שלא מאמין באלוהים


"יא נאצי אנטישמי!"
~ איןמינים: אתאיסט על אחד שהוא האלוהים (שם, פרק ג' פסוק ו')


מה האנטישמיות לא

זה נכון שיש יהודים שמתעקשים להגדיר קודם מהי אנטישמיות, והם בעצם שולטים בכל המנגנונים, אז בגלל זה באתרים האחרים ששולטים בהם היהודים, מגדירים קודם מהי אנטישמיות. אבל אצלנו הם לא הצליחו להשתלט. אנחנו רוצים שתדעו את האמת בלי שישפיעו עליכם אלה שיש להם את כל הכסף.

בגלל שכל כך קשה להגדיר את המושג החמקמק הזה באמת, ויש רבים וטובים המכחישים בכלל את עצם קיומו, ובמיוחד בגלל שיש כמה יהודים שמשתמשים במילה הזאת "אנטישמי" כמילת גנאי שבה הם מאשימים את טובי המוחות בעולם ואפילו את אחיהם היהודים כמו את נועם חומסקי שהוא לדבריהם יהודי עם שנאה עצמית ואנטישמי. בגלל זה חשוב להבהיר מה אנטישמיות היא לא.

אנטישמיות היא לא שנאת ישראל. שנאת ישראל היא לגיטימית לחלוטין. ואם אתם רוצים באמת להבין למה אתם יכולים ללכת לחלק המשעמם יותר בסוף הערך הזה ולקרוא שם. או פשוט לעקוב ברשתות החברתיות החושפות את כל האמת על היהודים וישראל.

על הביטוי הכוזב הזה "שנאת ישראל" ראו בהרחבה בפרק שנקרא "עוד דבר אחרון". שמנו את זה בסוף, כי זה כל כך הזוי שאסור לשנוא יהודים. איך אפשר להגיד למישהו את מי לאהוב ואת מי לשנוא? זה עניין אישי לחלוטין.

בכל אופן, אנחנו כאן בשביל משהו אחר לחלוטין. לא באנו לדבר לא על ישראל ולא על העוולות שהיא עושה בעולם אלא על אנטישמיות. שזה בכלל לא קשור.

האנטישמיות

אנטישמיות (אנטי=נגד, שם=שמו הפרטי של אדם) היא תופעה המתבטאת ע"י השמטת שמו של אדם על נגזרותיה השונות.

עילום שם הוא אחד מביטויי האנטישמיות. צורות נוספות הם אלמונימיות, נהג אנונימיבוס, אלמנות, ויתומים, אם כי יתום גם יכול להיות שם כמו דני, ראש המוסד שלא שמר על עילום שמו וכך אבד לעולם. בסוף התברר שהוא כן השתמר בשיר על משחת שיניים, ובסרטון שעשתה עליו סוהא ערפאת.

הצורה השכיחה של האנטישמיות

אנטישמיות (או "נגד שמיות" בעברית צחיחה, ו"יימח שמו" ביידיש) היא שם כולל לשלל תופעות פסיכולוגיות-חברתיות שהנפוצה מביניהן היא אי שימוש בשמו הפרטי של אדם כלשהו. הצורה השכיחה ביותר היא שימוש במילים "את", "אתה" "גבר" וכדומה בתור פניה לאדם מסוים. דוגמאות לאנטישמיות מסוג זה ניתן למצוא כמעט בכל מקום. לדוגמה: "גברת, את מוכנה לקחת את הכלב שלך מהגינה שלי?" היא דוגמה לאנטישמיות. תופעה נוספת הנלווית לכך היא כינויו של אדם על-פי מאפיינים פיזיים בולטים בהופעתו החיצונית. כך לדוגמה ייקרא אדם בכינויים כגון "שמן", "אתה עם האף הגדול", "משקפופר", "כושי", "קירח", "מזוקן", "שעיר" וכדומה.

תאוריה מעניינת גורסת כי האנטישמיות היא-היא זאת שהביאה לשואה. "לכל איש יש שם", אמרה פעם המשוררת זלדה. היא האמינה שהתעלמות משמו הפרטי של אדם תביא בסופו של דבר להפגנת יחס לא אנושי כלפיו. שימוש במספרים במקום בשמות, שהיה קיים בתקופת השואה, הוא גורם מכריע בתוצאותיה ההרסניות.

תופעה אנטישמית נוספת היא ריסוס צלבי קרס ומסרים מעליבים על מצבות. בניגוד לרושם שהמבקרים בבית הקברות בהר הזיתים מנסים להפיץ, באנטישמיות הזאת יש דווקא אקט לגיטימי של נקמה, וראוי לכל בר דעת אוהב אדם לאמץ אותה. כאשר מרוססות כתובות נאצה על מצבתו של אדם, לא ניתן לקרוא את שמו בבירור והדבר מביא להשמטת שמו, והרי זהו ביטוי ברור של אנטישמיות.

מסיבות אלו ואחרות עושה מדינת ישראל כרגיל מאמץ מיותר ופסול להילחם באנטישמיות בעולם, במטרה לעצור את הניוון השכלי כשהוא עוד נטול השפעה, וכן במטרה להפסיק את השימוש המיותר במילים "אתה, את, ג'ינג'י..." וכדומה.

אנטישמיות בתקשורת

תופעה נוספת המשויכת גם היא לבעיית האנטישמיות העולמית היא "עילום שם" - תופעה בה אדם מסתיר את שמו מכלל הציבור, ומציג עצמו בד"כ רק בעזרת האות הראשונה של שמו. יש להדגיש בהזדמנות זו כי חובה להבדיל בין שימוש באות הראשונה של השם לבין שימוש בשם בדוי, שכן הצורה האחרונה אינה משויכת לאנטישמיות, מאחר ובזו נעשה שימוש בשם. ובחזרה לאותה תופעה נלוזה, שימוש באות הראשונה של השם פוגעת בחופש המידע וחופש הציבור לדעת את שמו של אותו אדם. ראוי לציין כי שמו של אדם אינו רכושו הפרטי, אלא רכוש הכלל, ועדות לכך נמצאת בעובדה שרוב השימוש בשמו של אדם נעשה על ידי הסובבים אותו. על כן הסתרת שמו של אדם היא פגיעה בערכי הדמוקרטיה. סיבה נוספת היא פגיעה בשמו הטוב של אדם. לא יעלה על הדעת שאדם, אפילו במידה ועשה מעשה שאינו ראוי, יוצג בתור ז'. השימוש באותיות בכלל ובאות זאת בפרט פוגע ומעליב, ויש לגנות אותו בכל תוקף.

אנטישמיות בספרות ובשירה

רבות מיצירות הספרות אשר נכתבו לאורך הדורות הן למעשה יצירות אנטישמיות:

  • סדרת ספרי "ג'ינג'י" של גלילה רון-פדר, העושה שימוש בכינוי ג'ינג'י על מנת להימנע מלנקוב בשם הגיבור.
  • סדרת הטלוויזיה "שלוש-ארבע-חמש-וחצי", בה מופיעה הדמות "איןשם" (דוגמה להכחשת השמיות).
  • סדרת ספרי "הארי פוטר", בה נוהגים הגיבורים אנטישמיות קשה כנגד וולדמורט, ומסרבים לקרוא לו בשמו.

כנגד זאת, ראוי לציון שירו של בועז שרעבי "פמלה": 'הוא לא ידע את שמה אבל, היה ליבו הומה "פמלה"', בו מתעקש הדובר על שימוש בשם על אף הקשיים האובייקטיביים. שיר זה הינו דוגמה ידועה לאנטי-אנטישמיות.

אנטישמיות וירטואלית

גזרת נוספת של תופעת האנטישמיות נעוצה באי מתן שמות לקבצי מחשב. ידועה לבטח לכל אחד מאיתנו התופעה בה אנו נוהגים, מפאת חוסר הזמן לכנות חלק מן הקבצים שבתוך "תיקיה חדשה 8" בשם הנלוז "dljkfs.jpg". במקרים קשים יותר אך נפוצים יותר, מתגלים הקבצים "ללא שם-2", "ללא שם-3" וכך הלאה. החשש מתופעה זו היא שאדם שיתחיל לנהוג באנטישמיות כלפי קבצים במחשב, לא יהסס בעתיד כאשר ינהג באנטישמיות כלפי בני אדם. וידוע, כי אף אדם אינו ראוי שיתייחסו אליו כאל "אתה, את,אח שלו, ג'ינג'י". מלבד זאת, התופעה הינה סימפטום של בעיות התארגנות, המתבטאת בקושי בארגון הקבצים ומיונם לפי שמות. זוהי בעיה המצריכה טיפול.

אי הבנה בעניין האנטישמיות

בשנים האחרונות חלה תופעה, בה עקב רגשי נחיתות ותחושת עלבון כתוצאה מההסתה האנטי-יהודית, סיפח לעצמו העם היהודי את תופעת האנטישמיות כאשר פירש אותה באופן לא נכון, ועל כך זכה ללא מעט תגובות אנטישמיות. מושג האנטישמיות התפרש כשנאת הגזע השמי והפך לכינוי גנאי על רקע ההלם מפני זוועות השואה שפקד את העולם לאחר מלחמת העולם השנייה. כיום ניתנה למושג הנ"ל בקרב יהודים בעיקר משמעות נוספת, והיא נימוק הסיבה לכישלון או להצלחה חלקית כחוסר אהדה של הגויים כלפי היהודים.

המצאת האנטישמיות

הסיפור בדבר המצאת האנטישמיות התרחש במצרים העתיקה, כך מעידים כתבי הירוגליפים מהתקופה, על-פיהם מצרי אחד, אחותחתמס אצולעתרתמוס שמו, אמר לחברו חנטוּלי תתחת, בעוד הם רודפים אחרי בני ישראל לקראת ים סוף, עד כמה הוא שונא את העם הקטן הזה שמה שלא עושים לו, הוא שורד את זה. משקיפי האו"ם ששהו אז במצרים העתיקה גינו את ההתבטאות החריפה, וכמו כן מיהרו מיד לאחר מכן להגיש סיוע הומניטארי לנפגעים באסון ים סוף.

דוגמאות לשימוש באנטישמיות

  • כאשר שופט במשחק כדורגל ישרוק פנדל לטובת נבחרת גרמניה כיוון שהמגן הישראלי נגע בכדור בידו ברחבת ה-16, יואשם אותו שופט באנטישמיות על ידי קהל הצופים היהודי ("יא שופט נאצי אנטישמי...").
  • המשטרה מפנה מאחז בלתי חוקי בדרום. השוטרים מסירים את תג-הזיהוי של חברי כנופייתם, כדי להקשות על הגשת תלונות נגדם. במקום התאספו אלפי מתנחלים זועמים שמאשימים באנטישמיות את השוטרים. ("איך אתה לא מתבייש? יא אנטישמי!")

כמו כן יואשמו יהודים באנטישמיות על ידי בני עמם וזאת בתגובה להתנהגות או התבטאות אשר אינן פרו ישראליות\יהודיות באופן מובהק. למשל: יהודי א', נקרא לו זרובבל כדי להימנע מאנטישמיות, יאשים יהודי ב', נקרא לו יחזאל, באנטישמיות, כאשר השני יתנגד להמשך בנית גדר ההפרדה. ("יא אנטישמי, הפיגועים קורים בגלל אנשים כמוך").

בד"כ יואשם יהודי א' באנטישמיות ע"י יהודי ז', או ע"י אנארכיסטים חובבי ארמדילות ונשות ווטש, נשים שהיגרו לישראל ממשולש ברמודה ומתמחות במאגיה שחורה, אשר במסגרתה הן הופכות זהב לקש באנטישמיות, מכיוון שהוא לא נותן למחבל שעומד במחסום לפוצץ לו את הצורה ולהמשיך משם הלאה לפוצץ מקומות ואנשים נוספים.

תופעת ה"ג'ינג'י"

לאנטישמיות יש תופעה נגררת נפוצה, במיוחד בבת ים ובערים הדרומיות לה. זוהי תופעת הג'ינג'י, שבה יש התייחסות אל האדם כג'ינג'י ופניה אליו כג'ינג'י. לפנייה זו אין כלל קשר לצבע שיערו של האדם, צבע עורו או כיעורו באופן כללי. להיפך, יש מספר חוקרים הטוענים שככל שאדם כהה יותר כך רבים הסיכויים שיקרא ג'ינג'י ע"י הסובבים אותו הלוקים באנטישמיות. טענה זו לא מבוססת על שום דבר מיוחד, כמו רוב רובו של המדע המודרני (מלבד משפטי צ'אק נוריס). לתופעת הג'ינג'י תופעות לוואי חמורות, כמו בחילות אחה"צ (נפוץ מאוד), אימפוטנציה (נפוץ מאוד) ואפוקליפסה (נדיר יותר).

הג'ינג'יות היא תופעה מדבקת מאוד, והיא מדורגת 3 ברשימת המגיפות של גלגל"צ. אם אדם זוכה לכינוי ג'ינג'י פעמים רבות, רבים הסיכויים שהוא יתחיל להשתמש בכינוי זה בעצמו. ערסים מבת ים, ו"כמו-ערסים" מכל מקום אחר נוטים להדבקות מהירה וחמורה, ואפוקליפסות רבות ממקור זה נמנעו רק תודות לתושייתו של ציאק נוריס (הוא יחליט מתי סוף העולם).

כיום קיים המכון הג'ינג'י בירוחם (הידוע גם בכינויו- הכור האטומי בדימונה) שמתפקידו לבצע מחקר של תופעת הג'ינג'י ולמנוע אפוקליפסות באזור המסוכן הזה, המכיל 4 זנים של ערסים: הבאר שבעי, הירוחמי, הדימונאי והבת ימי. כמו כן האזור מלא במטרד נוסף- ניואייג'ים (להבדיל מאולדאייג'ים) ממצפה רמון. גם הם לוקים לעיתים בתופעת הג'ינג'י, כנראה בהשפעת קינואה שטנית (כל קינואה), והמכון מטפל גם בהם.

סיכום

כיום מסכימים מומחים למדעי החברה כי קיים קשר בין שימוש באנטישמיות (השמטת שמו הפרטי של אדם) לבין כשלונו של אותו אדם במילוי משימה מסוימת. טענתם של המומחים מתבססת על העובדה שאדם שאינו בטוח כי קראו לו, על פי רוב לא יענה לאותו אדם שקרא לו. תופעה זו היא ביטוי לבעיית תקשורת, היכולה להביא לכשלון אדם במשימה מסוימת, ובכך מצדיקה את הטענה לפיה כישלון או כל פעולה לא ראויה אחרת, יכולה בחלק מהמקרים להיגרם כתוצאה מאנטישמיות.

עוד דבר אחרון

איך יודעים שמישהו הוא מניו יורק. אם אחרי שהכל נגמר, וכבר סוכמו כל הסיכומים הוא נזכר: אה כן, עוד דבר אחרון.

אז קודם כל שימו לב לביטוי הזה "שנאת ישראל". ביקורת על הישות הנקראת "ישראל" היא לגיטימית לחלוטין. היהודים מנסים להפוך כל מי שיש לו ביקורת לגיטימית על המדינה שקוראת לעצמה דמוקרטית אבל למעשה לא נותנת לחברי הכנסת הערבים בכנסת לבקר את האסירים שלהם בחופשיות, מה שפוגע בזכויות האדם בפרט ובזכויות הפרט בכלל. בפרט שהמשטרה של הישות "הישראלית" וצבא הכיבוש הציוני משתמשים באלימות יתירה תוך כדי דיבורים של התגאות והתנשאות על עליונותם המוסרית כביכול, והם לא מוכנים לשמוע בכלל על זכות השיבה. ובואו נודה על האמת כמעט כל היהודים תומכים בהפרדה ורוצים "פתרון של שתי מדינות" כלומר הם לא מוכנים לחיות במדינה אחת שבה הרוב הפלסטיני ישלוט. אז ברור שמותר לשנוא אותם על זה, למנוע מהם ולדאוג שהם לא.

בפרט כדאי לדעת שיש מקום נרחב לביקורת נגד הימין הישראלי הכהניסטוי והניאו-פשיסטי, אבל גם נגד השמאל המרקסיסטי הישראלי הרדיקלי שמטיל את הכל על הימין הישראלי, כאילו שהם שם בשמאל בסדר. בשמאל ה"ישראלי" עדיין חושבים כמו בימי הרוצח סטלין, שפגיעה בחופש הדת והפולחן של היהודים והערבים גם יחד היא עניין של חופש. לדעתם הדת היא זאת זהביאה לכל הבעיות בעולם, ולכן צריך למגר אותה. הקיבוצים שלהם יושבים על המקומות שבהם היו כפרים פלסטינים,

הביטוי "שנאת ישראל" התחיל עוד בימי הביניים החשוכים. הציונים שהיו באירופה ביטאו אותו "סינאס-יסרוּל", בקהילות הציוניות של הכיבוש באירופה לפני מלחמת העולם השניה ולפני "השואה" שלא באמת היתה. מקור הביטוי הוא בכך שהיהודים ניכסו לעצמם את השם "עם ישראל" ואת התנ"ך כאילו הם צאצאיהם של יוצאי מצרים, שהיו במדבר סיני 40 שנה, ושהדת שלהם קדמה לנצרות או לאיסלם וממנה הם קיבלו את ההשראה לה (או את הנסראה ללה).

אגב, כל הטענות ההזויות האלו כבר הופרכו בידי הארכיאולוגיה במיוחד בממצאיו של החוקר המצרי פרופ' זאהי חוואס שמצא את הר סיני בחצי האי ערב, ביחד עם ההוכחות החד משמעיות של פרופ' אביגדור שנאן מן האוניברסיטה העברית שמצא את הר סיני בהר חרמון.

הביטוי "שנאת ישראל" אינו התרגום של המילה "אנטישמיות" בעברית, אלא ביטוי שמשמעותו אוסף בדותות אנטי נוצריות ואנטי מוסלמיות מכוערות וחסרי הכרת הטוב, שארגונים יהודיים חובקי עולם מפיצים, בחושבם שהם "עליונים" מבחינה מוסרית. הם משתמשים בביטוי הזה כדי להצדיק את הטבח, המלחמות, והשחיתות שהם מפיצים בכל העולם, למרות שהעמים כולם נתנו ליהודונים לגור ביניהם, והם היו יכולים לבחור בדת האוהבת כל אדם והמחבקת של הרוב. אך הם סירבו, והמשיכו במנהגים הברבריים והאכזריים של שחיטת בשר, מילת תינוקות, נטילת ריבית מהגויים המארחים, וביזוי המנהגים והדתות שלהם, למרות שקיבלו אותם בזרועות פתוחות. היהודים ממציאים ומפיצים רעיונות מהפכניים של קפיטליזם קיצוני מרקסיזם וליברליזם שהמשותף בהם הוא הרג אלפי אנשים במלחמות בלתי פוסקות, הממומנות בידי מנהיגי היהודים, המתכנסים פעם בשנה בישיבת מנהלים סודית הנקראת "זקני ציון" בזמן שכל הצעירים יוצאים מבית הכנסת, בעת תפילת "יזכור" בשמחת תורה. וכשבאים אליהם עם ביקורת צודקת, מיד הם צועקים "שנאת ישראל!" או "אנטישמיות!". לכן טוב שהבהרנו קודם כל ששנאת ישראל זה לא אנטישמיות. ואנחנו מקווים שהבנתם את זה. וזה באמת דבר אחרון.

ועוד דבר אחרון

סליחה, סליחה. אין לנו עוד מה לומר. אנטישמים!