אלאור אזריה
| אלאור אזריה | |
|---|---|
 אלאור אזריה לאחר המינוי ליו"ר "לה פמיליה" | |
| תאריך לידה | 8 באוגוסט 1923 |
| מקום לידה | פתח תקווה |
| השתייכות |  צבא האמת של שי חי
|
| דרגה | תת אלוף |
| תפקידים צבאיים |
מפקד סיירת מטכ"ל, אלוף פיקוד פתח תקווה, מנכ"ל לה פמיליה |
| מלחמות וקרבות | |
| עיטורים | |
| תפקידים אזרחיים | |
- "ההיסטוריה היא רק עוד כפית שאפשר לכופף לצרכים פוליטיים..."
- ~ אורי גלר (באמצעות טלפתיה כמובן) על אלאור אזריה
- "לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם לשפשף לכדרר לברך לשרמט ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו הוציאנו מעבדות לחירות. מיגון לשמחה. מאבל ליום טוב. ומאפלה לאור."
- ~ משה "בוגי" יעלון על אלאור אזריה
- "אף שאינני מסכים למילה מדברייך, מגיע לך למות, כי דקרת ת'חברים שלי"
- ~ אלאור אזריה על בוגי יעלון השמאלני האפס
תא"ל במיל' אלאור אזריה (8 באוגוסט 1923 - היום[1]), גיבור ישראל, היה ממפקדי סיירת מטכ"ל ומגיבורי מלחמת העצמאות, דמות ידועה ואהובה בציבור. מוכר בעם כגיבור ישראל, נושא הדגל לחירות יהודית ביהודה, שומרון וגוש דן, מלך האנדאלים וראשוני האדם, אם הדרקונים ומעריץ מספר אחת של בית"ר ירושלים.
ביוגרפיה
אלאור אזריה נולד בפתח תקווה בשנת 1923, הוריו, אשר ממקימי המושבה, עלו בשנת 1897 מקנדה והיו איכרים ואנשי האדמה. אביו, דימניוק אזריה, ניהל חוות אלפקות וסמורים ואימו, דאינריז שלומציון אזריה, הייתה מורה בגימנסיון בנוסף להיותה חולבת את הסמורים בחוות בעלה. אלאור נקרע על שם סביו, אליהו-אורציון דימניוק מאסטרצ'יף אזריה, אשר נפטר בזמן העליה לארץ.
ילדותו
אלאור התחנך בבתי הספר הציבוריים בפתח תקווה, והצטיין בהם. בגן חובה נבחר לנשיא הכיתה, לאחר שניצח בתחרות דיקלום שירים, כאשר המחיז, ניגן, שר, ליהק ושיחק את השיר "הערבים כולם, זונות אמן, מגיע להם למות" מעת א. א. אליאסי. כאשר עלה לכיתה א במקיף עירוני ז' מונה ליו"ר השכבה ולאחר מכן למנהל בית הספר, זאת לאחר פיטור המנהל הקודם בעקבות פרשיית מין. אלאור ניהל את בית הספר כך שהיה לבית הספר הטוב בקטגורית "בתי ספר המנוהלים על ידי ילדים בני שתיים", לאחר שניצח את "מקיף אליאנס באר שבע על שם א.א. אליאסי", אשר החזיק בתואר במשך שבעשרה שנים. בכיתה ו' זכה בתחרות האיות השכבתית לאחר שאיית מהסוף להתחלה שלוש פעמים את רב המכר "איך להרוג ערבים מבלי ללכלך את צעיף 'יאללה ביתר' שלך" מאת הסופר המוערך א. א. אליאסי.
אלאור סיים Cum Laoodi את לימודיו בפנימיה הצבאית בפתח תקווה, והתגייס בהתנדבות לצבא ההגנה לישראל.
שירותו הצבאי
אזריה התגייס ב-18 אוגוסט 1941[2] לצבא ההגנה לישראל (שעוד לא היה קיים), התייצב בשעה 08:00 בדיוק במחנה דורי (בקו"מ) והמתין שם שבע שנים עד לקום המדינה, ומיד כששמע את דוד בן גוריון, השמאלני המזדיין הזה, מכריז בזאת על הקמת מדינה יהודית[3], חיש מהר תפס קרבין (לטובת קוראינו הצעירים - מין וובוזלה פרימיטיבית שעושה "פיו פיו" על ערבים) והסתער על שיפולי הרי הירושלים.
במלחמת העצמאות
עם פרוץ המלחמה הוענקה לאזריה דרגות קצונה ומונה לפיקוד על מחלקה בקרב על כיבוש לוד ע"י ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, בו הצטיין, לאחר שחיסל את המופתי מירושלים, לאחר שהזה עטה עליו חגורת נפץ.
במקביל לקרב כיבוש לוד נקלע במקרה לגוש עציון, ונמצא על ידי מחלקה של 35 לוחמים בפיקוד של דני מס, אותו החליף מיד, את השמאלני האפס הזה, והוביל את המחלקה בשלום לגוש עציון, שם שכבו עם כל הבתולות הערביות שהתאהבו בהם. משם פונה באמצעות אפאצ'י מאולתר מבקבוקי פלסטיק ומסקינטייפ בחזרה לגוש דן, שם הצטרף למחלקתו, שלא הבינה לאן מפקדם נעלם באמצע הקרב, והוביל את הכיבוש של לוד ללא נפגעים כלל. במסגרת מבצע לרל"ר[4] מונה למפקד על המבצע במקומו של יגאל אלון השמאלני המת הזה, והוביל את חטיבות החי"ר והשריון בכיבוש של ערי המפתח לשליטה על דרך השלום.
לאחר הנצחון על צבא ירדן בירושלים החליט הפיקוד העליון של כוחות ההגנה הישראליים השמאלנים הנושכי כריות האלה להטיל על אזריה את כיבוש הגליל מידי הלבנונים, ובעזרת מטוס הרקולס מנייר העבירו אותו לבסיס רמת דוד כדי שיפקד על מבצע חירם. אזריה פנה מיד והדיח את מפקד צבא ההצלה, פאוזי קאוקג'י השמאלני אוהב ערבים אוכל בתחת, והצליח לכבוש מידי הציונים את הגליל התחתון ואת עפולה, ואז הבין, לדאבונו, שקאוקג'י היה למעשה ערבי אוכל בתחת וואלה ראסמי, ושאזריה השתלט בטעות על הצבא הלא נכון, מבלי להניד עפעף, אזריה שיכנע את הערבים שתחת פיקודו להתגייר, לעשות ברית מילה ולעזור לו לכבוש את הגליל מידי הלבנונים. כלל חיילי צבא ההצלה עשו זאת, וכך אזריה למעשה כבש לטובת מדינת ישראל את דרום לבנון והקים את גבעת העורלות הלבנוניות הענקית שליד עפולה.
על שירותו במלחמת העצמאות קיבל אזריה את עיטור העוז וארבעים שקל בקופונים לבורגראנץ'.
במלחמת ששת הימים
לאחר מלחמת העצמאות חזר אזריה לבית אביו בפתח תקווה, ובכוונתו הייתה לחזור לעבוד בחוות הסמורים והאלפקות המשפחתית, להפתעתו, מיד עם חזרתו לבית אביו גילה שפתח תקווה כלל לא קיימת, ושמעולם לא הייתה. אבוד ומתוסכל, אזריה פנה לטייל בעולם, משכנע יהודים קדושים לעלות לארץ האבות ומשכיב את הבתולות המקומיות.
עם פרוץ מלחמת ששת הימים פנה הרמטכ"ל משה דיין השמאלני האפס בהוראתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו הסוציאליסט החרא, לאזריה בתחינה כי ישוב לארץ וינהיג את צה"ל במלחמה הגורלית. אזריה הסכים, ופנה להחליף את אריאל שרון, החובב בקלוואות משתרמט על אימאמים הזה, ופיקד על הקרב על המיתלה, שם רעיונותיו המהפכניים של "לירות להם בראש קודם ואחר כך לשאול את ההשלכות המשפטיות" ניצחו בזריזות את הקרב.
כוחותיו של אזריה המשיכו לדהור, לכבוש ולבזוז כל הנקרה בדרכם ברחבי חצי האי סיני, עד שהגיעו לתעלת סואץ, אותה חצו על ידי זה שבנו גשר ענקי מגופות של ערבים ומפגינים שמאלנים והחלו מכתרים את קהיר, אך בהפתעה גמורה, ומבלי עזרה מוקדמת, נחטף אזריה על ידי חמאס ונפל בשבי בעזה.
תקופתו בשבי
חטיפתו של אזריה הייתה הפתעה גדולה לצה"ל ולציבור הישראלי אך זו הייתה הפתעה גדולה הרבה יותר לחמאס, בגלל ש
א) הם מעולם לא תכננו לחטוף את אזריה.
ב) חמאס לא הוקם רק עד 21 שנה לאחר מכן.
מרבית פעילי הארגון העידו בראיונות אוחרים כי הם ישבו בבתי קפה שלווים בפריז וניו יורק כשלפתע הבזק אור חזק עיוור אותם וקול מחריש אוזניים אהה... החריש אותם ופתאום התעוררו במרתף חשוך, עם רובים ומסיכות ואזריה כפות לכיסא לידם. הבלבול הרב שנוצר בארגון התעצם עקב זה שמחצית מהפעילים לא דיברו ערבית.
הייתה זו תקופה קשה במיוחד לארגון חמאס. ולאבי ביטר.
השמאלני האפס.
המחאה החברתית
מיד עם חטיפתו של אזריה, ב-8 ליוני 1967, החלה לתסוס מחאה חברתית בפייסבוק ובטוויטר להשבתו משבי החמאס. קבוצות וואטסאפ רבות עם שמות כמו "העם עם החיילים" ו"לא מתקלחים עד לשחרור אזריה" נפתחו והופצו בהן תמונות וסרטונים של אמנים ונבחרי ציבור הקוראים לשחרורו, כרוזים וסיסמאות למפגינים ולתומכים וסרטוני מין ביתים (כמו כל קבוצת וואטסאפ).
אזריה כונה "הילד האמיתי של כולנו"[5] ו"התינוק האמיתי של הבמבה" והפגנות ספונטניות פרצו בכל הארץ, בעוד הנשמה היהודית של העם הקדוש קראה לשחררו מייד, מנהיגי אמת וגיבורי מלחמה כגון המחזאי א. א. הצל ואורן חזן הובילו את המחאה נגד חדלי האישים הג'ובניקים, משה "בוגי זה שם של כלב" יעלון ובנימין נתניהו, אשר היה ראש הממשלה באותה תקופה.
שיא המחאה היה בהפגנת ענק בה השתתפו שישים מיליארד איש, לא כולל אבטחה, של יהודים קדושים הדורשים את שחרורו של אזריה. בהפגנה הופיע אייל גולן האחד והיחיד ורוג'ר ווטרס.
שחרורו
לאחר תקופת שבי ארוכה של למעלה מ-11 דקות, הצליח אזריה להשתחרר בכוחות עצמו משלשלאות חוטפיו, חטף את נשקו של אחד מהחמאסניקים ואז, לאחר שהניח בצד את קסדתו כדי שיהיה לו נוח, חיסל את כל שבעים ושניים המחבלים ששהו במתחם, והצליח לפלס דרכו דרך עזה, מונע פיגועים של נשים וילדים שיכול היה להיות שיהיה להם חגורות נפץ, עד שהגיע לכוחות צה"ל שאספו אותו.
חזרתו של אזריה נחגגה במצעד צבאי ענקי ויום חג לאומי המצויין כל שנה מאז. לכבוד החג שונה שמה של "כיכר רבין" ל"כיכר גיבורי ישראל" על שמו של אזריה.
למרות גבורתו הרבה, היו שביקרו את פועלו של אזריה וטענו כי פעל "מחוץ לחוק" ובאופן "לא מוסרי" כשהגן על עצמו בעוד עשרות החמאסניקים קפצו ראש-קדימה אל קנה הנשק שלו. אף היו סמולנים קיצונים שהגדילו ראש והציעו אפשרות לחקירה על מעשיו של אזריה, אך קולות סוררים אלו הושתקו במהרה.
מורשת והנצחה
לאחר שחרורו, הפך אזריה למחנך ומורה בישראל, והחל מטפס בדרגות למנהל בית ספר, מפקח, מפקח על, סופר מפקח על, קיסר גלקטי עליון ולבסוף מורה לספורט, עד שמונה לשר החינוך במקום נפתלי בנט השמאלן זין, בתפקיד זה מחזיק עד היום.
לכבודו הוקמה "אנדרטת אזריה לשלום, שיוויון וצדק" בירושלים, במקום בו עמד פעם בית הספר הדו לשוני.
בשנת 2018 מינה שר התרבות בצלאל סמוטריץ' את אזריה להגדיר את אמות המוסר המצופות מהנוער בישראלי וחיילי צה"ל ולמעשה לשכתב את מסמך "רוח צה"ל" השמאלן זין. אזריה צמצם את הערכים הלא רלוונטיים (כמו "חיי אדם" ו"טוהר הנשק") והחליף אותם בערכים חשובים אחרים - נאמנות , אחווה וג'ננה אגוזים. מסמך רוח צה"ל המחודש של אזריה היה כה פופולרי שאומץ על ידי ארגון "לה פמיליה", מכבי תל אביב ודאעש.
הערות שוליים
- ↑ שיבדל לחיים ארוכים אמן אמן אמן -555-
- ↑ פזאאאאאאאאאאאאם!
- ↑ יהודית! י'חבורה של זונות! לא תל אביבית מזדיינת!
- ↑ היה כזה! נשבע, תבדקו בויקיפדיה.
- ↑ שלא כמו הילד הקודם של כולנו, שדאגנו ודאגנו והשקענו ולא ישנו בלילות ובסוף הזין הלך ללמוד בבין-תחומי חש את עצמו אליטה אפילו לא מתקשר בשישי לראות מה קורה. טפו עליו, שמאלני.
