מלחמת ששת הימים

מתוך איןציקלופדיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"אני חושב שכולנו מסכימים שהעבר נגמר"
~ ג'ורג' בוש על מלחמה


מלחמת ששת הימים או מלחמת יומיים לאלו, יומיים לאלו ויומיים לאלו היא מלחמה שהיתה פעם. פרצה עקב איום המצרים לחסום את אספקת המצופה לשקמיות. ראש הממשלה ושר הביטחון, לוי אשכול החליט שכדי לא לשלם שעות נוספות ותוספת על עבודה בשבת, צריך לסיים את המלחמה בשישה ימים או עד שמשה דיין יצליח להעמיס את העתיקות על הטנדר.

הסיבות לפריצת המלחמה

דובר צה"ל הודיע בחודש ינואר 1967 שיתחילו למכור פחיות פול בשקמיות. נשיא מצרים נאצ'ר הודיע: "אם האויב הציוני ימכור את המאכל הלאומי שלנו בשקמיות, הוא ישלם על כך ביוקר." בתגובה ישראל פרסה לאורך גבול מצרים בקבוקי טמפו וארגזי מצופים. מצרים הזרימה לסיני טונות של חומוס ואלפי פיתות. ישראל הודיעה שאם אין סלטים חופשי זה מהווה עילה למלחמה. נאצ'ר הכריז "אם האויב הציוני רוצה לחמץ, לסלט, לכרב, לטחן ולעמב הוא צריך לשלם." ראש הממשלה לוי אשכול התפטר במחאה מתפקיד שר הביטחון ומסר אותו למשה דיין. בישיבת ממשלה במאי 1967 החליטה ממשלת ישראל כי אם ממשלת מצרים לא תוסיף חמוצים ללא תשלום תפרוץ מלחמה. נאצ'ר עמד בסירובו, החריף את אמברגו החומוס על ישראל והמלחמה פרצה.

יעדים

מלחמת ששת החושים

בפני ממשלת ישראל עמדו מספר יעדים אותם רצתה להשיג במהלך הלחימה, והם הוכתבו למטכ"ל:

  • חזית הדרום- השתלטות על אתרי הצלילה החשובים באיזורי דהב ושארם א- שייך. תפיסת אתרי החושות לאורך חופי הים האדום. השתלטות על שדות הקנביס באיזור סנטה קטרינה. מהלכים אלו נועדו להגדיל את ההיצע התיירותי של ישראל, תוך הוזלת עלויות הקנאביס ומוצריו לצרכני הקצה . תכנית ההמשך לפעולה זו, כללה השתלטות על אתרי תיירות חשובים ביוון ובמזרח הרחוק, ושדות האופיום בבקעה הלבנונית (שלב ב' עדיין לא יצא לפועל).
  • חזית המזרח- השתלטות על יעדי תיירות חשובים באיזור העיר העתיקה. שליטה באש על מקורות החומוס-פול בגדה. הגדלת אוכלסיית המיעוטים על ידי כיבוש בני מיעוטים נוספים, שנמצאו מחוץ לשטחי המדינה, במטרה לספק כח עבודה זול לשוק הישראלי, וכן תעסוקה לקיצונים מימין, שיוכלו להתעלל בכוח העבודה, ולקיצונים משמאל, שיוכלו לרחם עליו.
  • חזית הצפון- חזית הצפון לא זכתה כלל להתייחסות ביעדי המלחמה. ההנחה הרווחת היא, שחזית הצפון נפתחה ביזמה אישית של אלוף הפיקוד, שביקש לאפשר לקציניו לרחוץ בבריכת הקצינים בבוקעתא, והלחימה אמורה הייתה להיעצר שם, אחרי שחייה קצרה ושיזוף קל. בהמשך הלחימה, שר התיירות דרש לכלול גם את החרמון ביעדי הלחימה, ובכך לאפשר לישראל להציע שילוב נדיר של ספורט חורף בצפון וספורט קייץ בדרום, בעת ובעונה אחת.

מהלך המלחמה

במהלך משולב הותקפו ירדן ומצרים וכוחות צה"ל פרצו לירושלים המזרחית השתלטו על חומוסיות והבטיחו את אספקת החומוס לצה"ל. במקביל פרצו כוחות לאזור השומרון ומנעו מהאויב להשמיד את החומוס בעת הנסיגה.

כוחות משולבים של חיל הים וסטלנים נחתו בעזרת סירות בננה בחוף נואיבה והשתלטו על החושות ועל המזנון החופשי. כוחות יבשה פרצו למרחבי סיני והשאירו כתובות "עד מתי", "אני בצבא והעולם שותק" ו "הפז"ם דופק ואני לא". המהלך היה מוצלח וכבר אחרי חמישה ימים כוחות צה"ל עסקו בדיג צלילה ולעשות על האש בחופי סיני.

בעיר העתיקה נתקלו הכוחות בהתנגדות עזה של רוכלים שניסו למכור להם מחרוזות מחרצני זיתים ומאפרות מפגזי מרגמה. הכוחות הצילחו להגיע לכותל וקבעו שהקיר באמת לא מטוייח - בקיצור עבודה ערבית.

עד מהרה כל השטחים שבשליטת הירדנים עברו לשליטה ישראלית והכוחות יכלו להתפנות לקניות ירקות ורהיטים בשווקים.

בביקור שערך אלוף פיקוד צפון אצל הכוחות הפרוסים למרגלות רמת הגולן, הוא התערב שהטנקים לא עולים את העלייה של הרמה. לאחר מכן התערב שלא יצליחו להגיע לחרמון וגם הפסיד בהתערבות. כעונש על ההפסד הסורים העניקו לו את מלחמת יום הכיפורים. אלוף הפיקוד טען, שמכיוון שזהו יום כיפור, הוא פטור מעונש, אך לא שמעו אותו כי בדיוק ירו כוחותינו (ע"פ מקורות זרים) פצצת אטום על דמשק. שר הביטחון הורה לכוחות להרחיב את השטח שבשליטתם שיקיף את כל הכנרת כדי שיוכלו לבנות שם צימרים עם נוף.

אחר כך צהל כבשו את עזה, שטח שלאף אחד לא אכפת ממנו. והחזיק את עזה גם לאחר סיום המלחמה(עד שראש ממשלת ישראל אריאל שרון נתן את עזה למצרים בהסכם שלום)

תוצאות המלחמה

בעקבות המלחמה יכלו תושבי ישראל לנסוע לראות שלג בחרמון ולא בירושלים, שם השלג לא משהו.

אנשים התחילו לעשות מילואים בסיני ויכלו להתרחץ בים ולהשתזף כמו שצריך בלי שישחטו אותם המצרים במחירים.

מועצת הביטחון של האו"ם קיבלה את החלטה 242 שאומרת ש 2 נכנס ב 4, 2 פעמים. ישראל החליטה להכיר בהחלטה אבל מדינות ערב סירבו להכיר בהחלטה משום שהיא לא משקללת את עקרונות החשבון הדיפרנציאלי.