איש אחד

From איןציקלופדיה
(Redirected from איש אחר)
Jump to navigation Jump to search

ערך זה עוסק באישיות הידועה בשם איש אחד'. אם התכוונתם להגיע לערך על אף אחד (אחיהם של איש אחד ושל כל אחד) אז למה הגעתם לכאן?

"מי?"
~ שבתאי צבי על איש אחד
"איש אחד הלך הלך הלך, בום! שניצל"
~ איןציטוט
"היי! הנה איש אחד!"
~ הילד שניצל על איש אחד


לציטוטים נוספים פנו ישירות לאיש אחד שישמח לצטט לכם בזמנו הפנוי.
יש גם בהמשך ערך זה חלק שנקרא "ציטוטים נוספים" ובו ציטוטים נוספים. ראו #ציטוטים נוספים

איש אחד היה סתם איש אחד ישראלי ממוצע. הוא נולד, חי ומת מבלי להשאיר דבר אחריו חוץ מפסולת וחור באוזון.

ביוגרפיה

ילדותו ושירותו הצבאי

נולד בסתיו של 1963, בישראל. אביו היה רואה חשבון ואימו הייתה עובדת סוציאלית. בגיל 3 הצטרף איש אחד לגנון, שם שיחק עם חבריו בארגז החול והרכיב מגדלים מקוביות. בגיל 6, החל ללמוד בכיתה א' שם למד קרוא וכתוב. בגיל 13 הוא חגג את בר-המצווה שלו ועלה לתורה. לאחר 12 שנות לימוד הוא סיים את בית-הספר התיכון עם ציון בגרויות ממוצע של 84. מספר חודשים אח"כ הוא החל את שירותו הצבאי ביחידה של חיל השריון שם שירת כחייל והשתחרר לאחר שלוש שנים בדרגה של סמל ראשון.

בתמונה: איש אחד (רביעי משמאל).

לאחר שירותו הצבאי

לאחר שירותו הצבאי, נסע איש אחד לטיול בהודו בן שלושה חודשים, שם עישן סמים קלים, חטף קלקול קיבה פעמיים. כשחזר לארץ החל ללמוד משפטים, בתקווה להיות עורך דין עשיר. במהלך הלימודים מלצר בכמה מסעדות, שם כמה אנשים צעקו, כמה ירקו עליו, כמה שפכו עליו קפה וכמה סתם ישבו במסעדה כל היום ושתו רק קפה אחד. בעבודתו, פגש איש אחד איש אחר, שהפך בהמשך לחבר קרוב שלו. כשסיים את לימודיו, גילה איש אחד שיש יותר מדי עורכי דין.

הוא מצא עבודה בתור מרצה זוטר למשפטים, שם קיבל שני שקלים לשעה. לאחר שנה שעבד שם, בהיותו בן 26, הכיר איש אחד אישה אחת, יצא איתה במשך עשרה חודשים ולאחר-מכן נשא אותה לאישה. אשתו, שעקב הלחצים החברתיים רק רצתה להתחתן ולהוליד ילדים, הולידה לו במרוצת החודשים שלושה ילדים. לאחר עשרים שנה של נישואין, איש אחד ואישה אחת התגרשו. שנתיים לאחר הגירושין, בהיותו בן 48, איש אחד, שפחד מבדידות, התחתן עם אישה אחרת, להם נולדו במרוצת השנים עשרה ילדים. לאחר עשר שנים של נישואין, איש אחד ואישה אחת התגרשו. איש אחד ניסה להתחתן בשלישית, אולם ללא הצלחה.

מתוך לחץ המזונות הכבדים משתי נשותיו (שבה בעת גם ניהלו מלחמה אחת עם השניה), הלך איש להקים אוהל באמצע כביש מהיר, בתירוץ של מחאה חברתית.

פרסומו בזכות הילד שניצל

איש אחד התפרסם בעיקר בזכות ילד אחד, שכונה בשכונה שלו הילד שניצל.

על לא עוול בכפיו, לא של ילד אחד, ובטח שלא של איש אחד, התפרסם ספר בשם הילד שניצל, שסיפר בכלל את סיפורו של ילד אחר. בספר מסופר על שניצל אחד שנוצל בידי איש אחד (לא האיש שלנו) לעבודות מטבח כמו קילוף תפוחי אדמה והכנת לחם מטוגן בביצה. מבחינת השניצל זה היה אכזרי כמו לתת לגדי לבשל בשר בחלב אמו. גם גדי לא אהב את מה שאיש אחד (השני) עשה לו, והתלונן על זה במשטרה. במשטרה אמרו לו שיפסיק להתלונן.

ובכל זאת, למרות שלא היה לו עוול בכפו, כך התגלגלו הדברים ואיש אחד התפרסם בזכות הכירותו אם הילד שניצל, שהפך להיות מפורסם בכל מטבח שמכבד את עצמו. (מכיוון שמטבח לא יכול לכבד את עצמו, נאלץ איש אחד לכבד את המטבח בכל מיני כיבודים, כמו עוגיות, ביסקוויטים, והדלקת משואה בטקס יום העצמאות, וכך איש אחד מצא לעצמו מטרה בחיים.

חיים (ששמו שמור במערכת והוא מכונה חיים במים, בגלל הדגים וגם בגלל המכונה שהוא המציא), שם לעצמו גם הוא מטרה לחיים, אבל אנחנו לא יודעים מהי, אז לא נכתוב על זה. מצד שני אם הוא גם שם לעצמו מטרה לחיים, אז אולי הוא הוא המטרה של עצמו. ואז כן נכתוב על זה. הנה! כתבנו.

איך איש אחד הכיר את חיים במים

פעם אחת איש אחד וגדי בחלב נסעו ביחד לחופשה בצפון ועברו בכניסה לטירת הכרמל (ספוילר: אין שם שום טירה). היי! קרא גדי, מה זה השלט "דגים חיים במים" הזה? אנחנו לא יודעים שדגים חיים במים? איש אחד הסכים אתו שזו שאלה קיומית והם החליטו לעקוב אחרי החיצים. אחרי שלושה שלטים כאלה הם הגיעו לחנות הדגים של חיים, ועליו שלט גדול דגים חיים במים מאז 1972. עכשיו הם היו מבולבלים לגמרי. הם נכנסו לחנות וראו שזאת חנות אלקטרוניקה. אבל התברר שזו היתה רק פסאדה לעסקאות אפלות שנערכו בחנות, ובעצם נסגרו שם עסקאות ענק של נדלן בשבע ספרות ומעלה. חיים הסביר לצמד הנדהם שמזמן הוא כבר לא מוכר דגים חיים במים, ופשוט לא היה להם כסף להחליף את השלט.

פרק ובו נספר איך איש אחד שמע היי במקום היי

אם אתם קוראים יקרים, קוראים יקרים, אז אתם בודאי שמתם לב בפרק הקודם שבעצם כל הקריירה המפוארת של איש אחד בתור איש אחד התחילה מהקריאה של גדי בחלב "היי". הבעיה היתה שהקריאה של איש אחד היתה שונה מהקריאה של גדי בחלב. גדי בחלב רצה להעיר את תשומת ליבו של איש אחד, כי תשומת ליבו שקעה באותו זמן בשינה עמוקה על כתפיו ואפילו נחרה מידי פעם. כשתשומת ליבו התעוררה סופסוף ושאלה "מה קורה" כקול מפונק, מתחנחן, מאונפף (כלומר דרך האף), ומבקש צומי (כלומר צומת לב), תוך כדי פיהוק והתמתחות חיננית ומעוררת תשומת לב, היא לא הספיקה לשמוע את ההיי במשמעותו הנכונה וקראה היי עם פתח במקום עם צירי. יצא שבעצם כל מה שהיא אומרת היא ברכת שלום סתמית ולא מחוייבת באנגלית, יעני מין היי כזה כאילו, כביכול בעצם ז'תומרת ללא שום משמעות.

וזהו בעצם הסיפור על איך איש אחד שמע סתם משהו אחד על סתם מישהו אחד.

הבהרה: כשנאמר מישהו אחד במשפט הקודם, וגם במשפט ההבהרה הזה, אין הכוונה לאיש אחד, אלא למישהו אחר עם אותו שם ואותו כינוי. כל קשר בין איש אחד למישהו אחד מקרי לחלוטין ואם יש קשר כזה אז הוא.

הבהרה: לא כל ההבהרות בדף הזה באמת מבהירות משהו, ויש כאלה שאפילו מותירים את הקוראים היקרים באפלה. אם אתם לא הקוראים היקרים, אז יש לכם מזל, וגם לנו, כי אנחנו צריכים לשלם פחות. אין מה לעשות, זה המחיר שצריך לשלם על זה שיש קוראים יקרים.

הבהרה נוספת: לא כל פעם שכתוב אין מה לעשות, אין מה לעשות. לפעמים כשכתוב אין מה לעשות הכוונה: אין! מה לעשות?

הסוף הטרגי

בגיל 64, לאחר 40 שנות עבודה באותו משרד עורכי דין, ועל אותו תיק במס הכנסה, יצא איש אחד לגימלאות. לאחר היציאה לגימלאות, נזכר מס הכנסה שאיש חייב חוב בסך 400,000 שקל. איש אחד החליט לעזוב את הכל ולטוס לתאילנד יחד עם חברו איש אחר. בתאילנד, התמכר איש אחד לסמים, נשא זונה אחת לאישה, וכשנוצרו לו שם חובות, הוא טס לארצות הברית, שם הצטרף לארגון טרור מרקסיסטי קיצוני. כעבור שנה של חברות באירגון, בהיותו בן 70, נשפט איש ל-20 שנות מאסר, במהלכן התאבד. איש אחד נקבר על ידי רבי אחד, איש אחר ועוד תשעה אנשים אלמוניים שבדיוק עברו במקום, בסתם בית קברות נידח. לאחר הקבורה, באו שתי נשותיו ושלוש עשרה ילדיו לקחת כל מה שבצוואה.

על קברו נכתבה תמצית חייו: "אהבתי לאכול חומוס".

שמות נוספים של איש אחד

איש אחד עבד בעבודות רבות, ובכל אחת מהן קיבל כינוי שונה. במהלך חייו עבר תקופות שונות ומגוונות, והכיר אנשים רבים. גם הם כינו אותו בכינויים שונים. להלן גלגוליו הרבים והמעניינים ואיתם הכינויים בהם נתכנה.

נסיקתו והתרסקותו של איש אחד

בילדותו בבית הספר היה לו חבר - 'אחד', שהיה מכנה אותו איש. "איש!" אחד קרא לו. והוא בא.
זאת למרות שהיה ילד טוב, ותמיד התנהג יפה. כשהיה נשאל לשמו היה אומר את האמת: "שמי בֶּנִי, בני מוּס"
גם כשהתבגר לא השתנה הרבה, ולכן כינו אותו: "אותו האיש". או בקיצור כינו אותו: "האיש".
חברת הילדות שלו היתה שני, שפחדה מהצל של עצמה. היו מכנים אותה שני צל. יום אחד באמת הצל התפוצץ. פתאום בום! שני צל.

איש אחד בצה"ל ותחילת דרכו באזרחות

תחילה עבד כמוכר פלאפל בחופשים, הקונים כינו אותו שמחה, שמחה ריף.
הוא התגייס לצה"ל, והסתכסך עם האפסנאי מיכה (מיכה טמפו) שאמר לו חכה חכה נראה אותך באזרחות, אך הועבר לחיל האויר ואף עבר בהצלחה את קורס טייס, שם כינו אותו אבי (אבי רון). הוא עבר הסבה לטייס מסוקים והחלו לכנות אותו אלי (אלי קופטר). הוא הכיר שם פרח טיס ששמה פרחיה (פרחיה עארס). אך התברר שכבר יש לה חבר - לומן (לומן יינתכה).
הוא הודח מטיס עקב פחד גבהים, ושוחרר מצה"ל עקב אי התאמה. חבריו הפרחים כינו אותו איתמר (איתמר צינית).

איש אחד החל לעבוד כמורה, תלמידיו כינו אותו עזרא (עזרא חוט). אחד התלמידים, אורי (אורי מא), הלשין עליו שהוא מגלה את התשובות במבחן, והוא פוטר. משם עבר לעבוד כנהג משאית. חבריו הנהגים כינו אותו סמי (סמי טריילר). פעם, באזרחות, כשנסע בכביש שש ראה באמת את מיכה טמפו, וכך התגשמה הנבואה - מה שעתיד להשפיע על חזרתו בתשובה, אך על זאת עוד יסופר בהמשך.

איש אחד בבנק

בחברת ההובלה הוא קודם במהירות למחלקת הכספים ובסופו של דבר נהיה בנקאי. בתקופה זו כונה: שוקי (שוקי גרוטכוב).
היה לו צוות מצויין ורגוע: המזכירה שלו - בקי (בקי צור), הסגנית שלו הרגועה תמיד - לולה (לולה חוץ), והמנהל הרגוע אף הוא: בני (בני חותא).
במשרד שלו היו לו ויכוחים בעניין הקור הרצוי בחדר, עם מישהי (קרובת משפחה של סתם מישו) שכל הזמן הזיעה מחום. שמה היה: סימה (סימה זגן).
עם הזמן החל לאחר לעבודה, כל פעם עם תרוץ אחר. חבריו לעבודה כינו אותו אסף (אסף תַּאמֵתָה).

נפילתו של איש אחד

איך שהעולם מתגלגל! הוא פוטר מעבודתו ולבסוף הגיע להיות שומר הבנק. בחברת השמירה כינו אותו: ניר (ניר דמתי).
למרות המפולת בחייו, המשיך לחייך את חיוכו המפורסם, בזכות השיננית: חני (חני חיים).

הוא התייעץ עם ידידות של אמו לגבי עתידו. אך האחת לאה (לאה נַכשיו) - היתה חסרת החלטיות, , השניה ריבי (ריבי טינירֶה-הוֹטח), כל הזמן סכסכה בינו לבין כולם, והשלישית שני (שני נושא), כל הזמן דיברה על ההפרעה הטורדנית שלה בכפייתיות. דודה שלו רחל (רַחַלֶ'ה וַו), פרצה בבכי כששמעה את מצבו, ולא יכלה לעזור לו, ודודה אניה (אניה רוּגה), היתה עייפה מדי. למזלו גיסתו סימי (סימי טזֶקאן), היתה מביאה לו מדי פעם מצרכים מהמכולת ומסדרת לו את המקרר.

בסופו של דבר נפל לסמים - אחרי שהשתתף במסיבת סמים, שם כינו אותו אלכס (אלכס טַזי).
היתה זו מסיבה עם התקליטנית - שירה (שירה חרון), הדיג'יי - איתן (איתן מיך), ואת המסיבה הנחה חברו קצר הרוח: אלון (אלון אוֹשֵם). דוגמנית אחת מפורסמת (קרובת משפחתו של סתם מישו) - מאיה (מאיה פֵבה), היתה גם היא במסיבה. את הסמים סיפק אבי, המכונה סמי (סמי מיאבי).
הרבה חברים הגיעו למסיבה זו, ולא היו מצליחים למצוא חנייה בלי הסדרן המקצועי, גם הוא סמי (סמי סביב).
אך למזלו הטוב, (אם כי בתחילה חשב שזה גורלו הרע) המסיבה נעצרה כשהגיע השוטר - נתן (נתן לידוך). למזלו של איש אחד, שבשלב זה היה שיכור, נתן נתן לו דוח דוח, והחליט לשלוח אותו לגמילה.

איש אחד במכון הגמילה

איש אחד הגיע לגמילה, שם פגש את מנהלת מכון הגמילה (בעברה נגמלת בעצמה): דפנה (דפנה קִי), וסגניתה: ג'מילה (מכון ג'מילה). מזכירת המכון היתה בטי (בֶּטִי פּוּל).

בתקופת הגמילה, משהראה התנהגות טובה, הוא מונה למציל בבריכת המכון. השוחים כינו אותו לוליק (לוליק פוץ).
הוא התאהב בשחיינית ששמה אניטה (אניטה וַועתי).
מתוך אהבתו גילה שהוא יודע לשיר. הקהל כינה את הזמר האלמוני רם (רם קול).
התברר לו שאניטה חברתו היא קצרת רואי, ושחברותיה כינו אותה עדה (עדה שוט).
למרות זאת הצליחה לפצח את אחת מהתעלומות הקשות לפיענוח, בעבודתה כבלשית. במשטרה כינו אותה מירה (מירה צח). היא גילתה שלא היה מדובר בזדון, אלא ברצח בשגגה, ושהרוצח היה לא אחר מאשר ירמי (ירמי קלאט).

בתקופה זו עזרה לו במיוחד הפסיכולוגית - ציפורה (ציפורה נפש), והרוקחת הערביה בעלת השם הגברי משהו בסאם (בסאם שקעה, עם קשר משפחתי רחוק לראש עיריית שכם לשעבר). הם הפנו אותו למורה ליוגה - ניר (ניר געתי), שעזר לו מאוד.
הרופאים במכון הגמילה אבחנו אותו. הם נהגו לכנותו אודי (אודי סלקט).

איש אחד וחברתו אניטה חברו לנערה המרעיבה את עצמה - מילי (מילי גרם), ויחד, יצרו חבורה שאכלה מזון בריא.
התזונאית - לורה (לורה זיתה), הכינה להם תכנית תזונה מצויינת, ובמהרה נגמלו בהצלחה והשתחררו מהמכון. שלא כמו קרוב משפחתו, סתם מישו, שנשלח לגמילה אף הוא, אך נותר תקוע במעגל המסוממים. חבריו היו מכנים את מישו בועז (בועז אורלי).

איש אחד בפוליטיקה ובחו"ל

כמישהו שעבר משהו בעולם החל איש אחד את דרכו בפוליטיקה. הוא הצטרף לחברו אלי ממפלגת הליכוד (אלי קוּד), ואם היו שואלים אותו היה אומר: שמי סוּף, אסף סוּף.
יו"ר הסניף היתה חוקרת העתיקות המפורסמת, פרופסור ראומה (ראומה מצאתי).

איש אחד הפך להיות דמות מוכרת, ולפני ההופעות היתה המְּאֲפֶּרֶת תיקי (תיקי פּוּר), מסדרת לו את התספורת, שעשה אצל ספרית הצמרת - מיס פריים.

הוא חבר לאדריכל - בני (בני יאן), ולשרטט - אסי (אסי מטרי), שתכננו בניין חדש למפלגת הליכוד בעירם. במסע גיוס הכספים לבניין החדש, נשלח ללונדון, אך שם לא הצליח לשכנע את איש שיחו הספקן אריה (אריה שוּר?) בנחיצות הבניין, וגם לא את הנדיב איציק (איציק ספנסיב!), שהתברר כקמצן ידוע. בנוסף לכך, נשיא הקהילה בלונדון ביל, (ביל אֹמרשה) שם לו רגליים, וגרוע מכך, מי שתאם את הפגישות יהודי שמוצאו מקזבלנקה -מנשה (מנשה לוֹנֵידה), כל הזמן הביע ספקות. הציל את המצב איש העסקים היהודי הקווקזי יוסיף (יוסיף מימון) ששילם לפחות על הטיסה חזרה ארצה, שם חיכה לו אויבו המושבע של איש אחד, שמחה'לה (שמחה'לה עד).

איש אחד חוזר בתשובה

איש אחד חזר ארצה, ונפגש עם רבי אחד אמריקני מהעיר מישיגן. היו מכנים אותו המישיגינער רעבי. איש אחד חזר בתשובה, והחל ללמוד בישיבה. בישיבה כינו אותו אמין (אנימה אמין). הוא פגש גרת צדק חב"דניקית מגרמניה ששמה גרטה, (גרטה תשובה). הם התחתנו ונולד להם ילד ששמו אלכסנדר אנדרימיניק פרדיננדו רובינסון (על שם הסבא מצד האם) גד (על שם הסבא מצד האב, אבא אחד של איש אחד). כאשר אמה של גרטה (שחיה בארה"ב במשך שנים רבות, לשם הגיעה במסגרת תוכנית פידמונטה) שמעה את שם נכדתה שאלה את בתה: "יו מין טו סיי יור סאן איז גד?!"

גד, שהיה בעל עין אחת בלבד, כונה בפי חבריו, חד גד. גד היה לחקלאי חובב, וגידל דגן גדול בגינה. הוא התחתן עם דגנית, בתם של גדעון (גידי) וגדליה (שם של בת, כונתה גם גדי) גדסי. גידי וגדי גדסי מוכרים ממסעדת הדגים שלהם, שהוקמה בשותפות עם הדייג - חיים (חיים במים). הם התמחו בגידול דגיגים בשיטה שלמדו מהמורה הידועה דָגמַה (דַגמַה לוח). הם נעזרו בשלשיית הבנות השכנות למשפחת ווינו, אברהמה, יצחקה ויעקובה. ליעקובה ווינו היו שנים עשר בנות: ראובנה, שמעונה, לויה, דנה, נפטלין, התאומות גדה מערבית וגדה מזרחית, אושרה, יששכרה (שלא אהבה את השם שלה, וגם השכר שלה לא היה משהו), זבולונה (שכּונתה זאביק), יוספה, ובנימינה חנה פרדס. ובן אחד עם שם של בת: יהודה המכונה בפרשת ההטרדות יוּד מיהוד.

כשגד גדל, היתה לו התגלות. הקדוש ברוך הוא נגלה אליו בכבודו ובעצמו כפי שנגלה למשה רבנו בשעתו, ואמר לו: שמי אהיה. (אשר אהיה).

הסיפור העצוב על איש אחד

לשמחתנו, אין סיפור עצוב על איש אחד. וזהו סופו השמח של הסיפור העצוב על איש אחד. לא כל אחד זוכה לסיפור עצוב, ובוודאי שלא לסוף שמח. אבל איש אחד כן זכה לזה, וגם לזה. הן לכך שאין עליו סיפור עצוב, והן לכך שלסיפור העצוב שאין עליו, יש סוף שמח. אין עליו.

החור באוזון

שמתם לב בוודאי שבכותרת לא כתוב "איש אחד והחור באוזון" כי זה לא אשמתו שנשאר לו חור באוזון. זה היה בתקופה שהוא הצטרף לגואל רצון והאמין שצריך לקיים את התנ"ך כמו שכתוב באופן מילולי. וגואל אמר לו שהוא חייב לעשית עגיל באוזון. זה היה בערך בזמן שמפלגת תמי בראשות אהרן אבוחצירה התפרדה וחבר הכנסת אוזון עזב אותם כי היה טניסאי, והמרוקאים לא אוהבים סביח, ולא יודעים איך לשחק לפי הכללים אז הם לא התקבלו לוימבלדון.

איש אחד, שהיה לו גם קרבה משפחתית רחוקה לג'רבאים, קלט את מה שקורה, התפקח, איבד את כל הרצון שלו, וכך נשאר לו חור באוזון, בלי עגיל. יש כאלה שחושבים שזה בעצם הסוף העצוב של איש אחד, כי בגלל זה מאשימים אותו עד היום בהתחממות של אוהדי ביתר ירושלים, כל פעם שיש להם משחק נגד מישהו. בגלל זה הם קוראים לזה ההתחממות הגלובלית.

איש אחד ויציאת מצרים

מכיוון שתמיד היה צנוע מאוד התנ"ך שמר על כבודו, והזכיר אותו בעצם זה שאינו נמצא, כמו שנאמר על משה רבנו "ויפן כה וכה וירא כי אין איש". וכמו שאמר איש אחד (מחכמינו) "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". בסופו של דבר התברר שהיה שם איש אחד, אחרת הסיפור לא היה נכתב, ובני ישראל לא היו יוצאים ממצרים. לאיש אחד היה שותף בשם בני. בני ישראל. אף פעם איש אחד לא זכר אם בני זה שמו הפרטי, או ישראל. איש אחד הכיר את משה רבנו אישית, והיה קורא לו ככינוי חברי בשם משפחתו: 'לאמור'.

סופו של איש אחד

בסוף שאלו את איש אחד: "איך קוראים לך". והוא ענה: "לא קוראים לי אני בא לבד". כשאמרו לו "מכירים!" הוא שאל, אז למה אתם שואלים? כשהבין שהדברים שלו הוצאו מהקשרם, והם לא מבינים אותו, הסביר להם: "לא!!! קוראים לי יניב, יניב אלבד. (כלומר: אני בא לבד). וזה הסוף של איש אחד, שכבר לא נקרא יותר איש אחד, אלא יניב.

אזהרה: אין לקרוא קטע זה בקול רם בנוכחות חברים. ישנה תופעה שכיחה של מכות בין חברים ההולמים זה בזה כשהם שומעים את ההקראה הזאת על סופו של איש אחד. יש הרואים בכך סוף הולם לאיש אחד. אך באיןציקלופדיה המכבדת את עצמה, והמכבדת גם את סופו של איש אחד רואים בזה סוף אשר לא רק שאינו מצחיק, אלא אפילו עצוב במידה מסויימת.

איש אחד נתפס לטורדנות כפייתית, והיה חוזר ומזהיר את שומעיו על סופו הקרב. לפי הגרסה הזו, זה היה תחילת הסוף של איש אחד. סוף די עצוב, יש לומר.

אך בסופו של דבר התברר שהיה עוד איש אחד. אז זה לא היה סופו.

ציטוטים נוספים

"מיאו"
~ חתול
"איש אחד, שתיים ...שלוש!"
~ אורי גלר על איש אחד
"איש אחד שאל מה מצחיק בציטוט הקודם"
~ אף אחד על ציטוט כביכול על איש אחד
"איש אחד הלך, הלך, הלך, התעייף והתחיל לרוץ"
~ איש אחד על איש אחד
"מוחאחאחאה בוא נפציץ את גרביליה "
~ איש אחד על מלחמת התחת הראשונה
"עכשיו יש לנו את מי לצ'טט כשאין את מי לצ'טט ויש עליו אפילו ערך!"
~ איש שתיים על איש אחד
"ציטוטים נוספים"
~ קטע מתוך הערך "איש אחד" באינציקלופדיה
"זה לא לציטוט"
~ איש אחד מדליף מתוך הישיבה הצבאית החסויה שנערכת בכנסת ברגעים אלה
"האזינו לעדכונים מן הישיבה הצבאית החסויה שנערכה בכנסת ברגעים אלה"
~ חדשות כאן 11


המקרה של העז, והעצרת לזכרו

בשנת אחת ערכו אנשים אחדים מצגת לזכרו, אבל כיום לא בטוחים אם זה היה באמת לאיש אחד או למישהו אחר.

בכל מקרה המשורר המשורר נתן יונתן יהונתן גפניהו כתב את שירו המפורסם על כוכב אחד שהוא בעצם על איש אחד, והקריא אותו לכל האנשים לפני מותו. כך כתוב על השלט שעל המקום שצריך היה להיות הפסל של איש אחד, אבל בסוף נקבע בחוק שלא עושים יותר פסלים, במסגרת המחאה המשפחתית.

לפני שהיה את השלט, שמו שם פתק, אבל העז של ילו מלסה אכלה את זה, אז שמו שלט כדי שהבדווים יוכלו לקחת חלק בזכרון, במסגרת מבצע "איסוף מתכת" שעורכים ארגונים חברתיים בקהילה. עכשיו אין שם לא פתק ולא שלט, אבל דווקא בגלל זה צריך להשתמש בזיכרון. אז יוצא שהכול לטובה, כמו שאיש אחד תמיד היה אומר.

בעזבונו נמצא השיר הנקרא איך זה? זה כנראה השיר שנתן יונתן יהונתן יוני גפניהו כתב לו אחרי מותו. כולם מאוד מתפעלים מהשיר ומעצם זה שהוא נכתב אחרי מותו של המשורר המשורר, אבל יש חוקרים מהאוניברסיטה העברית בחיפה (הם בחיפה לא האוניברסיטה) שסבורים שהכוונה באחרי מותו, על אחרי מותו של איש אחד ולא של המשורר המשורר, אפילו שגם המשורר הוא (לפחות מבחינה טכנית) בעצמו גם כן איש אחד.

השיר איד זה?

איך זה? שאיש אחד מעז?
איך הוא מעז?
למען השם!
למען השם, מעז יוצא גדי, ולא איש אחד.
אם כי (לפחות מבחינה טכנית) גדי בחלב הוא גם כן איש אחד.
אני, בכל אופן, לא הייתי מעז.
ואני, בעצם לא לבד.
גם גדי הוא לא מעז.

על השורה האחרונה בשיר הזה נשברו לא מעט קולמוסים. וזוהי מורשתו של איש אחד, שנותר לוט בערפל רב הוד, לדורות הבאים ולנצח נצחים, אמן ואמן כן יהי אבי רצון.

אחרי מלחמת שמחת שחורה

איש אחד לא השתתף במלחמת שמחת שחורה כי הוא היה מבוגר מדי ורחוק מדי. אבל מאז הוא מרגיש שהחיים בלופ והוא במצב של יושב שבעה באוקטובר.

איש אחד לא השתתף במלחמת שמחת שחורה כי הוא היה מבוגר מדי ורחוק מדי. אבל מאז הוא מרגיש שהחיים בלופ והוא במצב של יושב שבעה באוקטובר.

איש אחד לא השתתף במלחמת שמחת שחורה כי הוא היה מבוגר מדי ורחוק מדי. אבל מאז הוא מרגיש שהחיים בלופ והוא במצב של יושב שבעה באוקטובר.

קישורים חוצנים

  • איך להוריד לחוצנים, מאת איש אחד במילואים. - הדרכה לחיילי משמר הגבול באזורי סיכון איך מורידים לחוצנים שמפריעים להם במשימה.
  • החיים בלופ - שיר שקשור למצבו הנפשי של איש אחד מאז מלחמת שמחת שחורה