הדירוג החברתי

"הדירוג החברתי" (במנדרינית: 你是我们的奴隶) הינו שעשועון טלוויזיה בריטי פופולרי מסוגת הריאליטי המשודר בהצלחה במדינות רבות בעולם, בהן סין וצפון קוריאה. הפורמט הוצג לראשונה לעולם כבר בשנת 1924 בבריטניה, אך ירד משידור לאחר עונה אחת. לצד כשלונו בשוק התקשורת הבריטי, הפורמט התקבל באהדה במזרח הרחוק ושונה מעט.

בכל עונה כ-365 פרקים, כמספר הימים בשנה קלנדרית ובהתאם למועד עליית התכנית לשידור (למשל, אם עלתה התכנית ב-1 בינואר, אזי לעונה יהיו 365 פרקים. אם עלתה העונה ב-1 באוגוסט, לעונה יהיו כ-152 פרקים).

היסטוריה

1924: הדירוג החברתי - בריטניה

ב-1924 פנתה ממשלת בריטניה באמצעות רשות השידור הבריטית למגיש הטלוויזיה וסוכן ה-CIA דאגלס ארצ'ר, במטרה שיכתוב עבורה תסריט לתכנית טלוויזיה ש"תסחוף את ההמונים ותשנה את פני האנושות". דאגלס ארצ'ר המציא את הפורמט הראשון של "הדירוג החברתי" וכללי המשחק היו מאוד פשוטים: ככל שהדירוג שלך שלילי, כך יכולתך להמשיך בתכנית תפחת, עד הדחה. בממשלת בריטניה לא הסתפקו בהדחה ודרשו דם. דאגלס סבר שרצח של המשתתפים שנכשלו בתכנית יעורר את זעמם של הציבור הרחב, ובממשלת בריטניה דרשו ממנו לחשוב על פתרון קיצוני שאינו רצח כתנאי להמשך העסקתו. ארצ'ר מצא פתרון שהוסכם על כלל הצדדים, והוחלט כי משתתף שהדירוג שלו נמוך אינו מודח, אלא כלוא באולפנים עד לסוף העונה, הוא מוגבל לצריכה מצומצמת מאוד עד כדי אפסית (עם זאת, בגבולות הטעם הטוב על מנת להימנע מרעב מצולם) וכן הוא מנודה חברתית משאר המשתתפים בתכנית, להם אסור להיות עמו בקשר או לסייע לו - אחרת יסבלו מנידוי כמותו. הרעיון של נידוי חברתי זכה לאהדה רבה בממשלת בריטניה שדרשה להמשיך ולשפר את הפורמט.

לצורך הפקת התוכנית, סגרה ממשלת בריטניה את העיר אוקספורד, והפכה אותו למה שלימים יכונה "עיר 15 דקות". בתוך העיר אוקספורד הקימה ממשלת בריטניה דוכנים (אז לא היו מכונות אוטומטיות לממכר חטיפים ושתיה מזיקה) וכמות יחידות דיור התואמת את כמות המשתתפים בפיילוט.

בסך הכל, הפורמט הבריטי התבסס על הכללים הבאים:

• בכל עונה כ-100 בני אדם נכנסים אל העיר (בטלוויזיה לא כונתה אוקספורד, אלא כונתה "עיר 15 הדקות"), אשר הכניסה אליה מותרת רק באישור חברת ההפקה (העיר הפכה לשטח פרטי של חברת ההפקה).
• 100 בני האדם גרים בדירות ברחבי העיר. מי שאינם נשואים, גרים בדירות רווקים משותפות, עם זרים מוחלטים. נשואים מתגוררים ביחידות דיור קטנות יותר, וככל שלנשואים יש ילדים, כך יחידות הדיור קטנות אף יותר.
• מתחת לכל בניין ישנם מספר דוכנים לתועלת הציבור. למשל: דוכן רפואי (להקלת העומס על בתי החולים), דוכן לשאילת מוצרים, דוכן אוכל, וכיוצ"ב
• כל דייר מחויב לשלם מיסים לפי אחוז שנקבע על ידי הצופים בבית. דיירים שזוכים לאהדת הצופים, ישלמו מיסים נמוכים יותר. דיירים שאינם אהודים (למשל, דיירים בעלי מוגבלויות, נכויות וכיוצ"ב) יחויבו במיסוי גבוה. כמו כן, באותה התקופה נעשה שימוש ביהודים כדיירים פחות אהודים, והיהודים אולצו לשלם מיסוי גבוה משמעותית.
• כל דייר מחויב לצאת לעבוד על מנת להניע את המשק והכלכלה. דייר מובטל הינו דייר מזיק, חסר תועלת ובהתאם הדירוג יורד.
• דירוג הדיירים נפגע באופן הדרגתי על פי רוב, אך במקרים מסוימים באופן קיצוני. למשל, במקרה של אלימות בין דיירים, ייפגע הדירוג של כל אחד מן הצדדים ב-5 נקודות. במקרה של אבטלה ממושכת, ייפגע הדירוג של הדייר ב-10 נקודות. במקרה של הכנסת ציוד פרטי שלא אושר על ידי ההפקה על מנת להימנע מרעיון השיתופיות (למשל: מכונת כביסה, מחשב וכו') ייפגע הדירוג ב-25 נקודות. כמו כן, המרדה כנגד המערכת, מובילה לאובדן משמעותי של נקודות - אובדן של עד 50 נקודות.
• דיירים יכולים להשיב לעצמם את הנקודות שאבדו באמצעות "עבודות שירות לקהילה". התשלום בגין עבודות שירות הוא שעתי והשכר הוא 0.001 נקודות לשעה (דהיינו 0.024 נקודות ליום רצוף של עבודות שירות).
• ראוי לציין כי בניגוד לסברה הרווחת, קיומה של עבודה, וכן שמירה על חוקי הפורמט אינן מזכות בנקודות זכות אלא משמרות את המצב הקיים (מקפיאות את מצב הנקודות).
• דייר יכול לבחור לעזוב את העיר ולחזור "למציאות הרגילה".

בתחילה שודר הפורמט ב-BBC, אך התכנית הופסקה לאחר עונה אחת. בעקבות כישלון העונה, הוציאה ממשלת בריטניה את ממציא הפורמט להורג, ובאמצעות קשרי מסחר ניסתה להציל את השקעתה האבודה דרך מכירת הפורמט למדינות בעלות פוטנציאל רודני. בריטניה הצליחה למכור את הפורמט לסין, אך שם עבר הפורמט שכלולים ושינויים.

למרות כישלון הפורמט, המשיכה להפיק במקביל את הפורמט "פלשתינה (א"י)" ולאחר מכן גם את הפורמט הכושל "מדינת ישראל", שזכה למעט יותר אהדה לעומת "הדירוג החברתי".

1975-רץ: הדירוג החברתי - סין

במסגרת החידושים הטכנולוגיים והתקדמות האנושות, סין שינתה במעט את הפורמט המקורי והוסיפה כללים משלה.

בדומה לפורמט המקורי, גם בסין בעלי דירוג נמוך נפגעים חברתית, ואינטרקציה עמם (או עזרה להם) מובילה לפגיעה בדירוג החברתי של העושה כן.

בשידור הציבורי הסיני הוחלט להכריז על העונה הראשונה של הדירוג החברתי כעונת "פיצוץ אוכלוסין", וכללי הפורמט שונו:

• בשונה מבריטניה, רשות השידור הסינית ביקשה וקיבלה היתר משלטונות סין לצלם את העונה ברחבי המדינה. הפיילוט הראשוני בוצע בטיוואן ועבר בהצלחה, ולאחר מכן יושם בכל רחבי סין.
• עוד בשונה מבריטניה, הוטל איסור על המשתתפים להביא לעולם יותר מילד אחד. משתתפים שבמועד הפקת התוכנית היו הורים ליותר מילד אחד, נאלצו להשמידו טרם תחילת הצילומים. בעקבות כלל זה ארגוני זכויות אדם התריעו מפני קניבליזם בחברה הסינית. בשנת 1975 ובעקבות עליית הפורמט, אחוז האירועים הקניבליסטיים בסין עמד על 8,627%.
• הדוכנים הוחלפו במכונות ממכר אוטומטיות, ומאחר וסט הצילומים השתרע על פני מדינה שלמה, הוחלט לחלקה לקנטונים ולתתי-רובעים בתוך כל קנטון בהם הוצבו מחסומים, מצלמות אבטחה בעלות מערכת לזיהוי פנים, וניתן לעבור מקנטון אחד למשנהו רק באמצעות כרטיס המכונה "Green Pass" (בעברית: "התו הירוק"). לימים, הוחלף הכרטיס בזיהוי חכם של טביעת האצבע והפנים.
• השימוש בכסף מזומן נאסר, העונשים הפכו כבדים יותר (כללו מכות) ובשונה מבפורמט הבריטי, לא ניתן לעזוב את התחרות. בעקבות ההחמרות הללו, מתמודדים רבים בעל כורחם שמו קץ לחייהם.

הפורמט הסיני, בניגוד לפורמט הבריטי, זכה לאחוזי הצלחה מטורפים דווקא מחוץ לסין - בתוך סין זכתה התכנית ל-0% אהדה, ואילו בשאר מדינות העולם ובבריטניה בפרט זכתה התוכנית ל-9,000% אהדה. 8 מכל 9 בתים בבריטניה צפו בפורמט על בסיס יומיומי. למעשה, הפורמט היה לפורמט הבריטי הראשון והיחיד שזכה להצלחה מקסימלית (הפורמט המצליח הבריטי הבא הוא כמובן תכנית הטלוויזיה "חסרי בושה" שפנתה לקהל האמריקאי).

המבקרים הבריטים כתבו בעיתונות ביקורות אוהדות רבות, כגון: "אין דבר מדהים יותר מלראות אנשים שלא יכולים לפתוח ברז מים. הם משוועים למים, חם להם, אבל בגלל שהם יצאו למרחק של 10 מטרים מביתם בלי היתר, כל ברזי המים הנגישים להם נסגרו וכעת הם צמאים. זהו ניסוי חברתי אכזרי אך מרתק, ולנו נותר רק להודות שאצלנו זה לא היה קורה...", וכן "עונה 2, פרק 3. ישבתי אתמול עם ילדיי לצפות ב"הדירוג החברתי" של ממשלת סין. בהתחלה השתעממתי, כי המצלמות התמקדו בעיקר באלו שהתאבדו. זה כבר הפרק השלישי ברצף מתחילת העונה שבו מתמקדים בעיקר במתאבדים, אבל החלטתי לתת הזדמנות והפעם ראיתי גם דברים אחרים, שמחים יותר. אישה שבמשך כל העונה שעברה תמונתה התנוססה על "שילוט הבושה" המופיע בכל צומת, וכל זה רק בגלל שהיא הסתירה מהשלטון את שני בניה הנוספים למרות שהיא חתמה שיש לה רק בת אחת, הצליחה להחזיר לעצמה את כבודה, ואחרי עבודה מפרכת כמנקת רחובות שנמשכה עונה שלמה בשכר זעום, תמונתה הוסרה מהשלט. הרבה מצקצקים וטוענים שיש כאן פגיעה חמורה בזכויות אדם, אבל לכל אותם צקצקנים אני אומרת: בושו והיכלמו לכם, זוהי טלוויזיה איכותית אמיתית. כך עושים טלוויזיה. כן, גם את הדברים הפחות נעימים בחיים צריך להראות. וכן, ממשלת סין יודעת לעשות טלוויזיה טובה יותר מכל ממשלה אחרת. בסין יש תמורה לאגרה". עיקר הביקורות הפגינו ניתוק ממצבם הקשה של אזרחי סין, והתעלמות ממצוקותיהם.

ב-2015 החליטה סין, לבקשת הקהל, להתיר למתמודדים לגדל ילד נוסף, וכעת למתמודדים מותר לגדל עד 2 ילדים בלבד. מבקרים מרחבי העולם כתבו: "עונה 40, בדיוק כשלא חשבתם שזה יקרה, סופסוף מאפשרת ההפקה לגדל עוד ילד. בפרקים הראשונים אנחנו רואים את האושר בעיניים של הזוגות הצעירים שכמהים לילדים, והנה עכשיו מותר להם עוד ילד, אח לילד הקיים. מרגש."

ב-2020 החלה סין לשדר את "עונת הקורונה".

ממשלת סין מכרה כבר בעונתה הראשונה את זכויות הפורמט המחודש לצפון קוריאה. גם שם נעשו שינויים מסוימים בפורמט.

1975-הווה: הפורמט הצפון-קוריאני

לא הרבה ידוע על הפורמט הצפון-קוריאני. הפורמט הצפון-קוריאני משודר בסין, למנויי הכבלים והלווין (בכפוף לעמידתם בדירוג החברתי). בחלק מהפרקים של תכנית הטלוויזיה הסינית, ניתן לראות סינים צופים בפורמט הצפון-קוריאני ומביעים את דעתם עליו. מעטים הם הסינים בעלי הגישה לפורמט הצפון-קוריאני, על פי רוב מדובר באזרחים בעלי מעמד מכובד וגבוה אשר דירוגם אינו נפגע.

לפי עדויות, הפורמט הצפון-קוריאני כולל אלמנטים רבים של עבדות, התעללות, התעמרות ועבודות פרך קשות וחמורות יותר מאלו של הפורמט הסיני.

בישראל ובאירופה

מדינת ישראל, בשיתוף פעולה עם סוכנויות הביון השונות ברחבי העולם ובהן השב"כ, המוסד, ה-CIA, ה-NSA, האינטרפול, וכן ביחד עם ממשלת בריטניה, האו"ם, האיחוד האירופי, הפורום הכלכלי העולמי (WEF), הותיקן, קבוצת בילדרברג, ה-CFR, ותנועות נוספות למען זכויות אדם ובראשן קרן ביל ומלינדה גייטס, שוקלות לייבא את הפורמט לישראל, לכל רחבי אירופה וליעדים נבחרים בארה"ב כבר בשנים הקרובות, ולא יאוחר משנת 2030. על פי התכנון, העונות הראשונות ישודרו קודם כל בישראל - כאשר כעת מתקיים מו"מ לגבי שטח הצילומים ונשקלות הערים נתניה ויהוד-מונוסון; ומיד לאחר מכן באירופה, בדגש על בריטניה, צרפת, שבדיה והולנד. גם ארה"ב מתכננת עונה משלה, ככל והעונה הישראלית תצליח, ולפי הערכות העונה הראשונה בארה"ב תתרחש ברובע ברונקס שבניו-יורק.

בישראל, צפויה התכנית להחליף את תכנית הטלוויזיה המצליחה "משפחת נתניהו". ייתכן כי התכניות ישודרו בחפיפה.

באחרונה פורסמו ברשתות החברתיות פרומואים המרמזים לעליית העונה הראשונה דווקא בעיר נתניה.‏ מנגד, יש הטוענים כי דווקא יהוד-מונוסון תהיה זו שתארח את העונה הראשונה.‏ גם בחיפה, בחולון‏ ובבת ים נעשים מאמצים לקבל את הזכות להפיק את העונה הראשונה בשטחן.

"לא יהיה לכם דבר ותהיו מאושרים"

חברת ההפקה WEF, בראשות המפיק אדולף שוואב, הכריזה על עונת אירופה כעל עונת "You'll own nothing and be happy". במסגרת העונה יאלצו המשתתפים לוותר על כלל רכושם, לרבות ביתם, רכבם הפרטי ואפילו מוצרי חשמל, כחלק משיטת השיתוף שבסיסה בפורמט הבריטי המקורי.

לפי מספר צהובונים נטען כי בעונה זו, ולראשונה בתולדות התוכנית, יוחלף פרויקט "יום שני ללא בשר" (Meatless Monday) בפרויקט "יום שני מלא חלבון" (השם הישראלי, במקור "Beetle Monday"). המטרה היא לקדם בקרב הציבור הרגלי תזונה בריאה ומאוזנת מן המקק, תוך צמצום ומניעה של טבח בבעלי חיים. מספר פרויקטים בישראל כבר עמלים על תזונה מן המקק, ומציעים שלל מנות חלבון מקקים, חלב מקקים ונשנושי מקקים (ובכלל זה מקק ומוצריו), שכרגע הם בשלבי ניסוי אך עם עליית הפורמט (באירופה או בישראל) יהפכו לחלק מתזונת המשתתפים בתכנית (בתחילה כהצעה ולאחר מכן באופן מנדטורי).

ראו גם

• מי רוצה להיות נזקק?