כנר על הגג

"קפוץ קפוץ! נראה אותך גבר!"

~ שבתאי צבי על כנר על הג"ג

"ילד! רד מהגג!"

~ שמעון פרס על כנר על הג"ג

"כנר על הג"ג" הוא שמו הרשמי של השחקן, הזמר, הרוצח, המפיק, ויצרן התרמפולינות הנודע כבוייקו נורמן רספוטין עמוליו לארא הארהבה גיגנטו גגוניאס (ובראשי טבות "כנר על הג"ג") .

ביוגרפיה

כנר נולד בשנת 0 לפני הספירה בירושלים כבנם של אניה בוק-שנטיין וגרביל. הוא למד באותה הכיתה עם ישו, וסבל ממנו התעללות כשהאחרון הכריח אותו לזרוק את הפלפון שלו למים, עם ישו יצליח ללכת עליהם. בכל יתר ילדותו כנר לא דיבר יותר בפלפון. מלבד זאת ישו נתן לו לאכול אבנים (לפני שבוא הפך אותם ללחם). כשכנר התבגר הוא נשא לרוסיה, שם נלכד בידי סוכנים סובייטים שעבדו בשביל חברת "שטראוס" בעיצומה של המלחמה הקרה. הוא נלקח יחד עם אלפי שבויים נוספים למפעל תרמפולינות, כדי לסייע למעמץ המלחמתי באנטרטיקה (הסיבה לרעיון המטומטם לא ברורה היום, אבל פרופ' שקשוקה, אחד מהאסטרטגים הגדולים בכל הזמנים, טוען שבעזרת כל הטרמפולינות יכלו להבריח אלפי ק"ג של סחורה מקוקלת לאויב. שוב, לא ברור מה פה הקשר בין מחט לתחת, אבל עובדה שרוב כספי המיסים של העם הפינגויני נוצלו כך)תוך כדי שמירה על רווחי המדינה בעת משבר זה. כנר הצטיין בבנית הטרמפולינות (אומרים שבנה למעלה מ123 ביום אחד!) אבל את פרס "העובד השבוי המצטיין", וכן פרס של 20 גרמים נוספים של אוכל לשבוע קיבל מתחרו של כנר, רון חולדאי. כנר, שכעס על ההחלטה, התפרץ יום אחיד למפעל עם רובה פז'שנינקוב ופתח באש על העובדים והשומרים. הוא פצה למעלה מ-5 עובדים מתוך מאתיים, ושבר ציפורן של שומר אחד לפחות (וזה עוד לקח לו שעתיים). כנר ברח ועלה לגג המפעל, ומתחתיו חמשת העובדים שפצע דרשו נקמה. מנהלי המפעל הציעו לתת לו את פרס "הצלף הגרע ביותר" כפשרה, אבל כנר לא ויתר. בסוף היו צריכים להעלות לשם שני סוכנים סובייטים כדי להוריד אותו, אבל הוא הרג את כולם בעזרת כינור. כעבור שבוע, כשמספר הקורבנות הגיע ל-12345.678, הבינו העובדים שלא נשארו עוד סוכנים או שומרים, עשו מרד וכיסחו את המנהלים. כנר חשב שהוא יכל לרדת מהגג, מה שהתברר כטעות, שכן חמשת העובדים שפצע (בקושי שריטה) רצו לנקום בו. בעזרת הכינור, הוא הרג אותם, את כל מי שניסה להתקרב אליו, ואת כל מי רצה. את יתר האנשים באזור הוא רצח בעזרת פנס האור שקיבל ממסטר יודה.

קריירת המשחק

אחרי הטבח במפעל, כנר חזר לארץ, למד משחק והחל לככב בשוברי קופות כמו "מי הזיז את הגבינה שלי?", "מי הזיז את הגבינה שלי? 2" ו"מי הזיז את הגבינה שלי?3". לאחר מכן הוא החל לגלם בעיקר תפקידים נשיים כמוחני נחמיאס, ג' יפית, ליאורה ריבלין, עודד מנשה וריבקה מיכאלי. את הפריצה הגדולה שלו עשה בסרט "אסקימו לימון", בו גילם את סטלה המגמרת. חודש אחרי הצילומים הבמאי נמצא מת ממכת כינור.

בשנת 2056 כנר התחיל להפיק ולביים סרטי אימה כמו "יום שישי ה-32" ו"סיוט בערוץ הראשון" בו כיכב פרדי גרובר הנורא (גילם אותו חיים יבין). הסרטים היו מבוססים על מעלליו של כנר בצעירותו. בסרטים הושקע סכום של מיליארד דולר, כיכבו בו השחקנים המפורסמים ביותר (כמו בני גורן ואמנון לוי) והסרטים הפכו לסרטים הכי גרועים במאה ה-21. אף אחד לא בה לראות אותם בגלל הביקורות, ואפילו שהמבקרים נמצאו מתים כשכינור רוסק להם על הראש זה לא עזר. אחרי הכישלון הצורב של הסרטים כנר התחיל קריירת זמרה והוציא את האלבומים המפורסמים "אני שיכור" "אני ממש שיכור" "אני בבית משוגעים" ו"אני שר הבריאות".