איןטקסט:השפן הקטן/פרק שני - משאלה אחת ימינה, אז ישר, מסביב לכיכר וזה ממש מימין אי אפשר לפספס את זה
- "רבותיי, ומייקל..." אמר ג'ק, שהנהיג פלוגת חטיבת חיילים גדולה בדרכה למחילה "יש לנו שלוש שעות להגיע למחילה או שכולנו נמות, ואנחנו לא יכולים למות" הוא אמר, משתלהב והתחיל בנאום דרמטי "אנחנו מגיניה של הממלכה, שליחי הצדק, השלום והעוצמה, אנחנו מייצגים את קיומה של הממלכה ואנחנו חייבים לעשות הכל על מנת להשאר בחיים, כי אתם יודעים מה יעשו לנו עם נמות?" הוא שאל, צמרמורת עברה בחיילים "טוב, לא הרבה, כי אנחנו כבר נהיה מתים... אבל כנראה המשפחה שלנו תסבול קצת... למרות שהם משפחות שכולות אז לא יציקו להם..." הוא החל מהרהר, מתעלם מהעובדה שהנאום הזה מתפרק לו בידיים.
באותו זמן נחמן חזר ממוצב ג' עם מאסף החיילים וחשב על משפחתו בבית. נחמן הגיע מצפון הממלכה, מכפר קטן בשם באנילנד, הכפר שנבנה על תל אביב אחרי המתקפה האיראנית, הוא התגעגע לאימו ולשישים ושלוש אחיותיו, היום לו גם חמישים אחים, אבל כולם נהרגו במלחמה. ואז הוא חשב על יוליה, ואיך שהיא מתה בשביל רומיאו, ואז הוא חשב על אבי ביטר, ואז על ג'ורג' בוש והוא תהה מה הוא עושה עכשיו שהוא כבר לא נשיא...
- "ואז אני אמרתי לה, זה לא כלב! זה חתול!" אמר ג'ק והחל לצחוק, מספר חיילים נוספים צחקקו ושניים-שלושה השתעלו "כן.. בכל מקרה, אנחנו צריכים להמשיך בדרך. בואו חיילים!" הוא פקד והחל לצעוד, אם הפלוגה אחריו ובמאסף נחמן, שחשב על מה יקרה עם יחליפו בין גדי סוקניק לדני רופ.
- "מתקפה!!!" צעק אחד מהחיילים בפלוגה "תפסו מחסה!" ג'ק צעק וברח להסתתר מתחת לעץ דקל בעוד הפגזים החלו נופלים
- "הם יודעים שאנחנו כאן! הם מנסים להפטר מאיתנו" אחד מהחיילים צעק
- "להפטר מאיתנו!? מה אנחנו, צרפת!?" צעק נחמן
- "אנחנו חייבים להמשיך להתקדם!" ג'ק החל לפקד "אם לא נגיע בזמן אנחנו עלולים להשאר לבד בחושך בחוץ ואנחנו מאוד קרובים לפסח וכמה מאיתנו נוצרים." הוא אמר והביט במבט מזרה אימה בחייליו "חוץ מזה יש את העניין השולי של הטילים האטומיים שיפלו..." הוא הוסיף.
הפגזים המשיכו ליפול במשך עשרים וחמש דקות שלמות שבמהלכן החיילים ערכו טורניר איקס עיגול שבו ניצח בילי, חייל מניו באניוויל שהתמחה בזיהוי גללי ערפדים.
- "אני חושב שזה נגמר!" צעק אחד החיילים "בואו נתחיל להתקדם!" הוא אמר, והפלוגה החלה להתקדם אחרי ג'ק תחת מעטה השקט.
- "מתקפה!" צעק אחד החיילים והצביע לכיוון צפון-צפון-דרום-מזרח
- נחמן מיהר להסתכל לכיוון וראה שמדובר בעלה שנפל מעץ "זה רק עלה שנפל מעץ" הוא אמר "אה..." אמר החייל וגירד בראשו "כנראה שהתבלבלתי, אתם יודעים, זה קורה לי כל הזמן מאז ש..." הוא נקטע כאשר כדור פגע לו בראש והוא נפל לאדמה, ללא רוח חיים
- "מתקפה!" צעק חייל אחר שהיה, ככל הנראה, חי יותר מהחייל הראשון "הפעם באמת!" הוא צעק
- "לעמדות!" ג'ק צעק, והחל יורה לכיוון המתקפה.
הקרב נמשך זמן רב, נחמן ירה ללא הפסקה, והרגיש כיצד הכדורים עוברים לו מעל האוזניים [1], הוא הסתכל מסביב וראה את בילי מימינו ואת יורם, חייל נוסף, משמאלו.
- "אנחנו צריכים להתקדם" הוא צעק לשניהם
- "קדימה!" אמר שמאלני אקראי שעבר באזור
- "מה אתה עושה פה?!" צעק בילי "זה אזור מלחמה סגור!" הוא צעק על השמאלני
- "אבל.. אבל... אבל אבל אבל... מרצ?" הוא אמר בשאלה
- "עוף מפה כבר!" יורם צעק עליו
- "כפי שאמרתי.." אמר נחמן "בואו נזוז" הוא אמר בעוד שני החיילים הנוספים ממשיכים מאחוריו. השלושה התקדמו מצוין, ואז, ללא התרעה מוקדמת פגע טיל במדף אבן מעליהם.
- "בוווווווום!" אמר הארנב הצעיר והניף את מטוס הצעצוע לעבר טנק צעצוע "ווווורוווום... פששששש... אבובובובו...."
הוא המשיך והניף את המטוס כלפי מעלה "פררר.. אייייייייייייייייייייייייייייייי!" הוא אמר והניף את המטוס כלפי מעלה, כאילו בהתרסקות
- "מספיק, אמדאוס" אמר יצור היושב על כס בצללים
- "כן אדוני" אמר אמדאוס, השתחווה ויצא מהחדר.
היצור קם מכסאו "כפי שאמרתי, ספרטקוס" אמר היצור ויצא מבין הצללים, פניו המצולקות, הקשות, המזכירות אם מטים את הראש קצת ימינה את ביל קלינטון, הביטו בעוצמה בשועל הכורע ברך מלפניו "המלחמה הזאתי נערכת כבר זמן רב מדי, גנרל. אני לא מרוצה מהדרך שבה חייליך מטפלים במצב." הוא אמר
- "אדוני, עליך להבין שמספרם וציודם עולה על שלנו..." אמר הגנרל
- "עלי להבין שום דבר גנרל!" הוא צעק "מה שעליך להבין הוא שתפקידך הוא למלא פקודות, והפקודות שניתנו לך היו לנצח במלחמה הזאת!" הוא צעק והחל צועד הלוך ושוב בחדר "תסביר לי איך שפן עם תסביכי אמא מצליח להביס את כוחותיך!" הוא צעק
- "אני מצטער אדוני.. עשיתי כל שאני יכול...א.. אני לא יודע, אדוני" אמר הגנרל
- "זו בדיוק הבעיה" אמר האדון והתיישב בכסאו "אתה לא יודע. אתה לא מבין. ואין מקום לחוסר הבנה בצבא שלנו." הוא אמר בזמן שדלתות החדר נפתחו וחיילים חמושים ועונדים מסכות נכנסו לחדר "שומרים, קחו את הגנרל ספרטקוס לצינוק" האדון פקד
- "מה?!" אמר הגנרל בהפתעה "איך אתה מעז?" הוא צעק על היצור חסר ההבעה "אחרי כל מה שעשיתי למען הממלכה הזאתי?!" הוא צעק בעוד גוררים אותו במסדרון "אני עשיתי מחקר על התשדירים של ג.יפית! אתה ראית פעם תשדיר של המכשפה הזאת!? אפשר להנחית מטוס על האף שלה!" הוא צעק, אך הדלתות נסגרו אחריו.
- "אהההההה! צעק נחמן, לאחר שגוש אבן גדול במיוחד התפרק בעקבות הפיצוץ ונפל על רגלו.
- "אתה בסדר?" צעק יורם מעל רעש הקרב שהתחולל מסביבם, יורם לא נפגע מהאבנים ומאחוריו גם עמד בילי שנראה שגם הוא לא נפגע
- "כן. אני בסדר" אמר נחמן וניסה לקום
- "אתה לא" אמר לו יורם
- ''"הרגל שלך שבורה" אמר בילי
- "אני בסדר" אמר נחמן בקול תקיף "אנחנו חייבים להמשיך" הוא אמר והחל מתקדם בצליעה.
היריות לא הפסיקו. חיילי האויב המשיכו לבוא בהמוניהם.
- "מאיפה לעזאזל הם באים!?" צעק בילי בעודו יורה
- "אמא שלהם לא תסכים להחשף בצורה כזו" צעק לו נחמן בחזרה.
הם המשיכו להלחם בעוד הלילה האפל סוגר מאחוריהם. הם התקדמו במהירות. זה היה ברור שחיילי האויב איבדו עמדת פיקוד ראשית או משהו דומה, הם רק התרוצצו וירו לכל עבר ועל כל דבר, על חיילי הצבא, החיילים שלהם, טוביה צפיר וכו'. נחמן הבין שאפשר לנצל את חוסר ההבנה שלהם ובחר לנקוט באמצעי מסוכן שלימדו אותו באקדמיה לפיקוד מלחמתי. נחמן קם. וצעק בכל כוחו לעבר חיילי האויב "אמא שלכם מוצצת לערבים!!1" השתררה דממה, אפילו היריות נדמו. ואז נשמע שאגה. חיילי האויב החלו רצים ובורחים, נתקעים בעצים, נופלים לבורות, יורים לעצמם ברגל. נחמן מיהר לפלוט פקודה לעבר החיילים והם מיהרו לחסל את החיילים.
- "ניצחנו!" צעק אחד החיילים "כן! ניצחנו!!!" החלו כל החיילים לשמוח ולברך אחד את השני.
החיילים יצאו מהמסתור, ובילי, שהיה החייל הרחוק ביותר ממרכז הקבוצה קם וצעק "למען המלכה!". נחמן הסתובב בחיוך כדי לראות את בילי בצהלתו. וראה את המורד מאחוריו עם הרובה
- "לאאאאאאאאאאאאאאאאאא!" הוא צעק, אך זה היה מאוחר מדי. המורד כבר ירה. חייל אחר ששם לב למתרחש מיהר לירות במורד ונחמן רץ וכרע ליד בילי
- "בייייייליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי..." נחמן עצם את עיניו וצעק לעבר השמיים
- "ייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי" שאר החיילים הספיקו לאסוף את שאריות התחמושת את הנופלים, כולל בילי, ורובם כבר הגיעו למחילה בבטחה.
- "יייייייייייייייייייייי" הצעקות נשמעו
- "אהההה... נחמן... אנחנו צריכים לזוז.." אמר לו ג'ק
- "ייייייייייי.. תן לי עוד חמש דקות אוקיי?" אמר נחמן
- "אוקיי.." אמר ג'ק בתמיהה
- "ייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי" נחמן התחיל שוב
- "למה?! הוא היה כל כך צעיר! היה לו עתיד מזהיר בתור מזהה גללי ערפדים! למה אלוהים למה?! למה!?" הוא צעק ואז הוא קם "אוקיי, סיימתי" הוא אמר והתחיל לרוץ לכיוון המחילה. "האחרון שמגיע למחילה הוא צביקה פיק" הוא צעק.
הערות העורך