הרלב"ד
|
הערה:ערך זה עוסק בנושא מגעיל ודוחה! | מגעיל! זה מה שהערך הזה!
לידיעתכם, לא תוכלו
בתוך 24 שעות מקריאתו. |
כמו כן, מומלץ לקחת כדור נגד בחילות במינון כפול לפני קריאתו.
אם אתם מקיאים, תפנו לאלוהים. ממש לא מומלץ לקרוא את הערך. תעברו לערך אחר אם אתם רוצים להישאר בחיים. |
|
ערך זה הינו ערך ליודעי דבר אלו שלא מכירים את הדבר הזה מוזמנים ללכת לקרוא ערכים אחרים. בינתיים אנחנו נצחק ונהנה, לבד! הא! |
| הרב בן-יוסף ברלד | |
 תחריט דיוקנו של הרלב"ד מתחילת המאה ה-19, ראשית עידן המכונית הממונעת. | |
| דת | |
| כתבים |
ששת "כתבי הדרכים" |
| מוצא | |
| ישיבה |
ישיבת דזרדן |
| חסידות |
זוטי הרב ברלד (זה"ב) |
| השפעה |
ביסס את תורת הבטיחות בדרכים בה אנו משתמשים עד היום |
הרב בן-יוסף ברלד הידוע גם בכינוי הרלב"ד היה רב גדול שישב בישיבת דזרדן ועמד בעמידת ורשה בפולין בין השנים 1831 ל-1853. הרב נודע בעבור חיבור ששת "כתבי הדרכים" - תורתו לגבי זהירות בדרכים וחציית כבישים בבטחה. הרעיונות אותם העלה על הכתב השפיעו מאוד על תפישת העולם היהודית של מוסד הכבישים והמכוניות, ולימים, לאחר מותו, הוקר על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בכך שקראו על שמו את שם הארגון - הרלב"ד.
הרב נחשב לעיתים לגדולי הרבנים הפולנים אי פעם, וצויין במקום ה-3 ברשימת הרבנים הגדולים בכל הזמנים של מגזין "עובדיה יוסף". החסידות אותה ייסד קיימת עד עצם היום הזה וחסידיה פזורים ברחבי מדינת ישראל ומלמדים את תורתו בבתי הספר. החסידות נקראת "זאטוטי הרב ברלד", או בראשי תיבות זה"ב.
ביוגרפיה
צעירותו
הרב נולד בשם יעקב מנדל צדקיהו בן-יוסף ברלד בעיר דרזדן שבפולין. אביו היה אביהו מנדל צדקיהו בן -יוסף ברלד "הגדול", שהיה הרב הראשי של יהדות פולין החל משנת 1811 ועד למותו בשנת 1823, בגיל המופלג 43. אביו של הרב ידוע כמצביא יהודי דגול, ובין פסיקותיו נמנות תעודת הכשרות, שמירת השבת, אי אכילת שרימפס ומצוות הדלקת הנרות בשישי בערב. אמו של הרב לא מצויינת בשום מקום, כי היא הייתה אישה[1].
כבר בגיל 6 זכה לכינוי "החכם באדם" על ידי חבריו לישיבה, לאחר שהצליח להקפיץ ארון קודש על הסנטר. מאוחר יותר השתתף בלהקת הרוק החסידית "השייגעץ" (המשוגעים בעברית צחה), יחד עם רבנים נוספים לעתיד, כמו הרב אברהם-הרצלשוולד, הרב יהורם שלונסקי והרב שבתאי צבי-זאב, שזכתה להצלחה עצומה באירופה והייתה אחת מהלהקות החסידיות הטובות בפולין[2]. עד מהרה היה הרב הצעיר לאחד הידועים והמוכרים בפולין, וכבר בגיל 20 פתח את הישיבה הראשונה שלו - ישיבת דזרדן, בה ישב במשך שעות ארוכות וכתוצאה מכך עלה דרסטית במשקל[3].
בשנת 1815, עת היה בן 18 בלבד, כבר הפך הרבי למשגיח הכשרות הראשי של הקיסרות האוסטרו-בולגרית, אך הוא הועף מהמשרה שנתיים לאחר מכן משום שמצא את הקיסרות האוסטרו-בולגרית כשלעצמה לא כשרה בעליל, ויהודי האימפריה ראו זאת בעין ממש לא יפה. כמו כן, ישנם חשדות לא מבוססים לשחיתות מעילה בכספים בעת שירותו בתפקיד, אולם אלו לא הוכחו מעולם[4].
לאחר שנבעט מתפקידו הקודם בועדת הכשרות האוסטרו הונגרית בגלל האנטישמים האלה, הוא לא לקח זאת קשה ובסך הכל ביצע פוגרום בכפר רוסי אחד. לאחר שהוציא את עצביו המשיך לנדוד, ובגיל 22 התיישב בעיר תל אביב, דאז חלק מ האימפריה העות'מאנית. בתל אביב, עיר הקודש (לפני שהציונים הכריזו מסיבה לא ברורה על ירושלים כעיר המסכסכת ביותר), התקדם הרבי וקידם את משנתו המוקדמת, שכללה כללי בטיחות ברכיבה על סוסים כהלכה. באותה תקופה צבר מאמינים וחסידים יהודיים תושבי ארץ ישראל, להם הוא הטיף לחבוש כסדה בעת רכיבה, להימנע מלעמוד על יד אחוריו של הסוס ואף קבע האם חמור כשר לרכיבה גם אם יש לו מספר זוגי של זנבות[5].
עלייתו לגדולה כרב
בשנת 1827, עת היה כבר בשנות ה-30 לחייו, התמנה לראשונה הרב לתפקיד סגן מנכ"ל בית הכנסת הכלכלי הראשי של גרמניה[6]. תפקיד זה היה חשוב מאוד עבורו, שכן הוא מעולם לא היה בתפקיד ניהולי מחוץ לישיבה קודם לכן. כסגן הרב התפנה זמן בלו"ז היומי שלו והוא ניצל עובדה זאת בכדי להשלים פרקים של "חברים", וגם כדי לכתוב את ספרו הראשון בו פרש את תורתו: "זהירות בדרכים, פסוקית א'". הספר, שנכלל במהדורת 'חמישה חומשי חמשה' של חז"ל, התקבל בהערצה בקרב הקהילה החסידית, ויהודים רבים בעיקר מהאזורים העירוניים בהם כבישים היו נפוצים יחסית החלו לפרשן את פסיקותיו. כך קמה קבוצת החסידים הראשונה שלו - זאטוטי הרב ברלד, או בראשי תיבות, זה"ב.
עם מותו המסתורי והמפתיע של מנכ"ל בית הכנסת הכלכלי, שנפל מסיבה לא ידועה ממרפסת ביתו דקות ספורות אחרי שהרב ביקר שם, קודם הרב ברלד לתפקיד המנכ"ל. הוא ביצע מספר פסיקות הלכה עבור קבוצת המאמינים, ובין היתר זכה לתפקיד מכריע המחלוקות הדתיות. כך שפט בכמה וכמה מריבות הלכה בין מתפללים שונים. תמלילי משפטים אלו תועדו באמצעות טכנולוגיה חדישה של עיפרון ונייר, אך לא היה ברור עדיין באותה תקופה האם ניירות עמידים מספיק, וליתר ביטחון כתבו עותק נוסף בדם של ילדים נוצרים על קירות מערה בים המלח. באופן מפתיע, כתבים אלו לא שרדו, אבל עותקי הנייר אכן שרדו, ובהם צוטטו כמה מהמשפטים החשובים והבולטים בכהונתו של הרב כמנכ"ל. הידוע שבהם הוא משפט החצייה:
|
אל הרב ניגשו בבוקר יום ג', כ"ט בתמוז מפנ"ע, שתי נשים הרות בעלות רגל אחת קטועה כל אחת. אמרה לו אישה אחת: "היא דרסה אותי עם חמורה וקטעה את רגלי!". אמרה לו השנייה, "אמנם דרסתי אותה, אבל לא אני קטעתי לה את הרגל! היא קטעה לי את הרגל, וגם את הרגל של החמורה!". ענתה הראשונה "אני לא חמורה!". השיבה השנייה "מי דיבר עלייך יא פוסטמה?". השתיק אותן הרב ושאל, "היכן בדיוק התרחש המעשה?". ענו השתיים: "במעבר החצייה". על כן, הכריז הרב כי מדובר במחלוקת חצייה. הוא פנה אל ארון הספרים שלף ספר תנ"ך. "חצייה, חצייה, זכרתי שיש משהו כזה פה... דקה אחת... הו, מצאתי! בוא נראה מה עשה שלמה אבינו במקרה דומה!". לאחר כשתי דקות של דממה באולם, קרא הרב את הנשים להתקרב אליו ופסק: "את טוענת שהיא קטעה את רגליך. ואת טוענת שהיא קטעה את רגלייך. הפתרון פשוט. יש למישהו פה תינוק?". | 
|
—משפט החצייה, מתוך כתבי פרשת הדרכים של הרלב"ד[7] | ||
בשנות ה-30 המאוחרות לחייו עבר הרלב"ד חזרה לעיירתו דרזדן, ושם כתב את משנתו החשובה ביותר: ששת כתבי הדרכים. במשך כ-12 שנה ישב הרב בכלא בגלל אנטישמיות (מצד האנטישמים נטען כי הוא חצה את התינוק שלהם לשניים, אבל כמובן שזה הכל בגלל אנטישמיות), ובזמן זה הוא כתב את ששת הכרכים המקוריים[8], בהם חשף באופן מפורט את משנתו בקשר לכשרות המכונית, שהייתה אז המצאה חדישה, וכל הנוגע לרמזורים, מחלפים, חגורות בטיחות, מדרכות, איי תנועה, כיכרות ושאר הסממנים המזוהים כיום עם תנועת הזהירות בדרכים.
לאחר שהשתחרר מהקלבוש התקבל הרב בזרועות פתוחות בקרב הקהילה החסידית שלו, זה"ב, שבזמן שהותו בכלא הלכה ותפחה ככל ששיעור המכוניות בקרב האוכלוסייה עלה. אדרבא, ככל שהלך והזדקן הרב יותר ויותר מכוניות הופיעו על הכבישים החדשים שנסללו, ובהתאם יהודים רבים הצטרפו אל הרלב"ד. מסופר כי אפילו הברון רוטשילד, שבבעלותו הייתה חברת המכוניות העולמית "טינקרבל", פנה אל הרב כדי שיברך אותו בדירוג בטיחות גבוה.
זקנתו והתפשטות הרכב הממונע
בסוף המאה ה-19 כבר היה הרב זקן מאוד, ובדומה לרוב הרבנים, הוא הפך לחכם במיוחד. כה חכם הוא היה, שהמוח שלו התעסק רק בדברי תורה וזהירות בדרכים, ולכן הוא לא זכר דברים תפלים כמו איזה יום היום, מה זה שניצל ומי לעזאזל זה הבחור הזה שקורא לו "אבא" כל הזמן. את רוב שנות זיקנתו בילה הרב בישיבה ממושכת בבית הכנסת של דרזדן, שבזכות היתרי בנייה מרשימים התרחב עד מאוד והיה מסוגל להכיל עד 7,000 מתפללים[9]. לכן, כמו שנהוג ביהדות החרדית, הוא אוכלס מדי יום בכ-13,000 מתפללים שנדחסו כדי לשמוע את דברי החכמה של הרב. לצערם, הרב כבר היה מבוגר מדי בשביל להסביר למתפללים הפשוטים את פניני החוכמה שהפציעו במחו, ולכן היה עליהם לפרש לבד את דבריו, שלרוב היו ציטוטים חוזרים ונשנים של "קרובים קרובים" והסלוגן של דלתות פנדור[10].
בשנות ה-90 של המאה כבר היו המכוניות נפוצות עד מאוד, וכרב הראשי של הזהירות בדרכים כינס הרלב"ד בשארית כוחותיו את מאמיניו כדי להורות להם מה לעשות עם תורתו ומורשתו הרבה לפני לכתו. את הוראותיו כתבה הקלדנית סימה גולדשטיין-בת ישראל, שהייתה הקלדנית המוצלחת ביותר ביהדות פולין. אולם, עקב היותה אישה היא נאלצה להקליד את ששמעה מעזרת הנשים של בית הכנסת, שהייתה למעשה תא בודד של שירותים כימיים המוקף בעשרות קירות בטון בעובי 2 וחצי מטר, כדי שחס וחלילה אף גבר לא ישמע אישה מתעטשת בטעות מן הצד השני. לכן, ייתכן והנוסח שבו הוקלד ונשמר הנאום אינו הנוסח המקורי, אבל המסר ברור:
|
|
שלום לכולם. מאמינים. מתפללים. מתבוללים. כינסתי אתכם כאן היום בכוחותי האחרונים, כדי למשכן לכם את מורשתי. שלושה דברים בפי אשר ארצה לומר, ולאחריהם אוכל למות בנחת בידיעה שאתם, בני בליעל שלי, תשמרו ותשכחו אותם. האחד - אל נא תשכחו לעולם כי האלכסון הינו אסון; יש לחצות רק במעבר החצייה, ללא ריצה, ולהביט ימינה ושמאלה פן תחטאו ותיפגעו מברק השברולט [...] השני - הפיצו את מורשתי ובנו ארגון שישמור על חיי האזרחים; שלא ישתו בנהיגה, יחפזו בנסיעה או יתנשקו בסערה [...] השלישי והאחרון, שהוא גם החשוב מביניהם - ארנבת לא יודעת כיצד לתפוס כבשה, צמר באוזניכם; לא לנסוע בשבת שכן השמיים רואים 7 לא כחול בישראל... |
|
—נאומו האחרון של הרלב"ד[11] | ||
ייתכן עד מאוד כי ההוראה האחרונה היא רצף של אי הבנות שנוצרו עקב המרחק הרב בין אוזניי הקלדנית לפיו של הרב, אולם הדבר לא מנע מכל העולם החרדי לקבל באדיקות את משנתו, ולכן כיום מסיבה לא ברורה, דתיים לא נוסעים בשבת.
מותו ומורשתו
הרלב"ד נפטר ביום ד', ט"ו בתשרי כאס"ח, בבית החולים שבורשה. סיבת המוות שלו היא באופן אירוני תאונת דרכים בה היה מעורב, שאמנם הייתה חלשה מאוד, אך גופו השברירי של הרב לא יכל לשאת זאת והוא לא שרד. על דורסו, איזה גוי אחד, נגזר עונש סמלי של לינץ'. הלוויתו של הרלב"ד התקיימה ביום המחרת למותו, בבית העלמין "יאללה ביי" שבדרזדן. להלווייתו הגיעו כ-2 מיליון חסידים מכל רחבי העולם, וגם אישים חשובים ביהדות החרדית, בהם עובדיה יוסף, שבתאי צבי, יעקב מרגי ועוד.
ביום שלאחר הלווייתו הוכרז כי ארגון זהירות בדרכים שיעביר את תורתו של הרב יוקם בישראל ארץ הקודש וייקרא על שמו, "הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים". עוד הוקמה תנועת זה"ב - זאטוטי הרב ברלד - ששמה לה למטרה להנחיל את תורת הרלב"ד ליהודים צעירים, והיא פועלת עד היום. בבתי ספר ברחבי הארץ לומדים ילדים רבים את חוקי הזהירות בדרכים, וחלקם אף מתנסים בחוויה הרוחנית של משמרות זה"ב, וכך הם מתחברים לנשמתו של הרב[12]
הרב זכה לאהדה רבה מאוד, והגיע למיקומים גבוהים במצעדים השונים. כך למשל, הוגדר על ידי מגזין הגרדיאן כרב השני הכי פחות מסית בהיסטוריה, אחרי שמשון בן פורת, ברשימת "60 הרבנים הכי לא מסיתים בהיסטוריה". כתב העת "ניו-יורקר" מיקם אותו במקום הרביעי והמכובד ברשימת הרבנים הכי מגניבים בפולין. סופר הסת"ם שמעון מזרחי סיקר את דמותו של הרב, ותיאר אותו כ"פובליציסט, פציפיסט, קונפורמיסט, מטאליסט, מטאבוליסט ומגניב".
ראו גם
איןציטוט: הרלב"ד איןטקסט: ששת כתבי הדרכים |
לקריאה נוספת
- הרלב"ד, ששת כתבי הדרכים, גיליון מחודש לכתבים המקוריים
- שמעון מזרחי, בטיחות, כבישים ומה לא: תורתו רבת ההשפעה של גדול היהדות הרלב"ד בן אביהו, הוצאת טלכר וזחרוציב, ISBN 54378926715
הערות שוליים
- ↑ כמו שצריך
- ↑ בין שיריהם המוכרים של השייגעץ נמנים 'אהבתי את רחל (אבל לא בקטע מיני)', 'שמחת שושן' ו'יאללה בית"ר', אותו כתב בן-יוסף ברלד בעצמו
- ↑ הבהרה: ישיבה ממושכת אינה גורם מידי להשמנה. אתם יכולים להמשיך לשבת ולקרוא כאן באתר כמה שתחשקו
- ↑ פרופסור בנימין נתניהו וד"ר אריה דרעי, פעם הייתי ילד: שוחד, מרמה והפרת אמונים, הוצאת בוגנים, 2011. עמ' 45-74
- ↑ התשובה היא כן, אלא אם מספר הזנבות עולה על שמונה או קטן משורש 12. מקרים שכאלה הוחרגו על ידי הרב משום שהיו נדירים ביותר
- ↑ ותוהים עדיין למה חשבו שיהודים רק רוצים כסף
- ↑ הבהרה: למען הסר דאגה מליבכם, נציין כי התינוק אכן נחצה לשניים וחולק בין הנשים. אפשר לנוח
- ↑ עותקים אלה נמצאים כיום בארכיון המרכזי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים
- ↑ שמעון פרס ושבתאי צבי, אין דבר העומד בפני כוח הלשון, הוצאת בוגנים בע"מ, עמ' 34-567
- ↑ דלתות פנדור, סימן שלא התקשרתם, כן!
- ↑ העותק המקורי שמור כיום בארכיון הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים
- ↑ ליצירת קשר עם נשמתו של הרב פנו למספר הבא: 056-451-81652 או לחצו על הלינק. קשירת נשמה סמלית - 500$, קשירת נשמה + עלון תפילה - 1,000$
תעודת כשרות
הרינו לאשר בזה כי הערך
הרלב"ד
נמצא תחת השגחת הרב הראשי לאיןציקלופדיה לענייני כשרות
מיום י"ז באלול ה'תשפ"ד ועד ט"ז באלול ה'תשפ"ד
יש לשים לב לתוקף התעודה
- אין לצלם תעודה זו.
- תעודה זו תקפה רק כאשר היא מקורית.
- אין להשתמש בתעודה זו מעבר לתוקף שצויין.
- יש לצרוך את הערך בתוך 3 ימים מעת פתיחתו לראשונה.
- תעודה זו רכוש לשכת הרב הראשי לאיןציקלופדיה ובאי כוחו רשאים להסירה בכל עת.
- תעודה זו אינה מעידה על כשרות הערך לפסח.
הבהרה: המידע באיןציקלופדיה נועד להעשרה בלבד, אולם הוא משמש גם כפסקה הלכתית.
 (למופלצים נוספים)
|
העמידו ערך להפלצה או הצביעו למועמדים קיימים כאן! |