סקול את הטנק הישראלי
 |
אזהרה!
התוכן בערך "סקול את הטנק הישראלי" לא מתאים לילדים! |
- "שלום וברוכים הבאים לערך סקול את הטנק הישראלי, בדקות הקרובות נזכה לקרוא על הנער נעים סולימנגולו המנסה להדחיק 3,250 טונות של פלדה ואת העובדה שהוא מצוייד בשתי אבני חצץ זעירות בלבד הבולטות מתוך הספנדקס הסקסי יש לומר שלו....והינה סוף הציטוט!!!! אני לא מאמין שנותנים לי לקריין את זה!!!! וגם להיות חבר כנסת!!!! זה פשוט מעבר לגבולות ההגיון האנושי!!!!"
סקול את הטנק הישראלי, או בקיצור סקול, הוא אחד מענפי הספורט הפופולרים ביותר בקרב העם הפלסטיני, יחד עם ציד יהודים (שכשלעצמו נבחן כענף אולימפי במשחקי מינכן 1972, בהצלחה חלקית), מי יכול לפוצץ הכי הרבה אנשים וקרלינג.[1] הוא אחד ממקורות ההכנסה הגדולים ביותר של הרשות הפלסטינית. לדעת רבים צורת הבילוי הלאומית של פלסטין,[2] הספורט נחשב לכייף עבור כל המשפחה, [דרוש מקור] ושוחק ע"י דורות רבים של פלסטינים מכל הגילאים.
היסטוריה של סקול את הטנק הישראלי
היסטוריה מוקדמת
הדוגמא המתועדת המוקדמת ביותר לסקול אירעה בתקופת התנ"ך. בספר ויקרא, כמה גויים מיידים אבנים על בנו של אהרן בעת שרכב על סוס על מנת להפיל אותו ולהימלט יחד עם חומרי התכת עגל-הזהב שלו.[3] תקריות דומות אחרות אירעו ככל הנראה סביב תקופה זו, אך הן אינן מתועדות היטב מכיוון שתחריטים עתיקים היוו מטרה לפעילויות סקול, לעיתים קרובות מדי. בשנת 77 לספירת הנוצרים, ההיסטוריון הנודע פליני הזקן כתב דיווח על מספר יהודים המתחבאים בעגלת חציר שהתגלו ונסקלו, מה שנמשך בסקילת-בונוס של עגלת החציר עצמה.
סקול את הטנק הישראלי בימי הביניים
הסקול נהנה מפופולריות עצומה בתקופת ימי הביניים. פלשתינה סבלה ממצור ממושך אחר מצור ממושך, שמאידך זכו לעיתים רחוקות להצלחה, בשל התקפות נלהבות של סקול על מקלעות-האבנים, אשר ציננו את מתקפות האוייב. הפופולריות של הספורט גדלה עד כדי כך שמספר תיעודים היסטורים מעידים על כך שמוחמד אבו-פאאד, כליף ירושלים בשנות ה-30, נאלץ להוציא את הסקול מחוץ לחוק מפני שאזרחים השקיעו בו זמן רב מדי והזניחו את עבודותיהם הרגילות.
למרות זאת, עלייה חדה זו בפופולריות תיתרגם לאסון עבור העם הפלסטיני. ההיסטוריון המפורסם אבו-מרכבה אף הרחיק לכת וטען כי הסיבה להשתלטותה המהירה של האימפריה העותומאנית על פלשתינה היא שהחיילים שיחקו סקול במקום להתאמן. הספורט סבל מירידה בפופולריות, עד לנקודה שבשנים שקדמו לכניסתה של המאה העשרים הספורט איבד כמעט את כל מעריציו, כאשר ענפי ספורט אחרים ואלימים יותר כמו "ערוף את ראשה של הנזירה חסרת ההגנה" זכו לגדילה בפופולריות. רק בשנים שמאז הקמתה של מדינת ישראל, זכה הסקול מחדש בפופולריות הנוכחית שלו.
היסטוריה מודרנית של סקול את הטנק הישראלי
ב-1983, צה"ל התגלגל דרך לבנון לכיוון ביירות. טור של טנקים רמס ללא רחם כל דבר בעל חזות עמומה של ערבי. לפתע, קבוצת נערים הופיעה בפינת רחוב. בטרם צוות הטנק הישראלי הספיק להגיב, הם הומטרו בתריסרים על תריסרים של אבנים בגודל בינוני. בשעה שהקליע רעם מתוך המעטפת המשוריינת, הוא הידהד מבפנים והפיק צליל מעצבן למשעי. הטנק המשיך להתגלגל ללא רתע. בכך נוצר גילגולו המודרני של ספורט עתיק זה. הספורט חילחל במהרה לכל הטריטוריות הפלסטיניות, שם הוא הפך לספורט המדובר ביותר בלמ"ד הידיעה. חיילים ישראליים נהנו מהמשחקים נגד תושבי דרום לבנון עד כדי כך שהם נשארו שם למשך עשרים שנים טובות נוספות.[4]
חוקים
סקול את הטנק הישראלי מאופיין במספר חוקים פשוטים. ראשית, טנק ישראלי מתקרב. שנית, פלסטינים מיידים אבנים בגדלים שונים על הטנק. מכיוון שהטנק מורכב משריון מודרני כבד, לאבנים אין שום השפעה על הטנק. לצוות הטנק יש שתי אפשרויות: הם יכולים להתעלם מהפלסטינים מיידי האבנים, או לירות עליהם בחזרה. רוב צוותי הטנקים בוחרים שלא לירות בחזרה, אך במידה והם בוחרים לעשות זאת, המשחק מסתיים.
ראו גם
הערות שוליים
- "בחזרה אליך, אורי"
- ~ זוהיר בהלול על זומבים