פליטה ספונטנית
|
ערך זה הינו ערך ליודעי דבר אלו שלא מכירים את הדבר הזה מוזמנים ללכת לקרוא ערכים אחרים. בינתיים אנחנו נצחק ונהנה, לבד! הא! |
פליטה ספונטנית (אנגלית: Spontaneous emission) היא תופעה של העדר שליטה במועד הפליטה הנחשבת כליקוי בתפקוד המיני אצל גברים. גברים הסובלים מפליטה ספונטנית אינם מסוגלים לשלוט על פליטת הזרע (ועל האורגזמה המתלווה לפליטת הזרע) בעת קיום יחסי מין.
פליטה ספונטנית היא בעיית התפקוד המיני הנפוצה ביותר בגברים; בין 25% ל-40% מהגברים סובלים ממנה באופן כרוני, ורבים נוספים לוקים בה באופן זמני. פליטה ספונטנית עשויה לגרום לתסכול ולמבוכה אצל הסובלים ממנה.
פליטה ספונטנית תוארה לראשונה בספרות הרפואית בשנת 1917 על ידי הפסיכיאטר הגרמני קרל אברהם ב"כתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה", אך חדרה לתודעת הציבור רק בשנות ה-70 של המאה העשרים.
הגדרה
לפליטה ספונטנית אין הגדרה אחידה. יש המדגירים אותה כפליטה תוך פחות משתי דקות מרגע החדירה. רבים, במיוחד בעת האחרונה, משתמשים בהגדרה גמישה יותר, המציינת כי גבר סובל מפליטה ספונטנית אם אינו מסוגל לקיים יחסי מין במשך הזמן הרצוי לו.
נערים ומתבגרים רבים חווים פליטה ספונטנית לעתים קרובות בתחילת דרכם המינית, אך לומדים עם הזמן לשלוט בכך; תופעה זו אינה נחשבת לפליטה ספונטנית של ממש. אירוע בודד של פליטה ספונטנית אשר לא גרם למצוקה נפשית כלשהי אף הוא אינו עומד בקריטריונים הרפואיים להגדרת פליטה ספונטנית.
גורמים
- גורמים פסיכולוגיים. גברים רבים אינם מודעים לקשר שבין המצב הנפשי שלהם ותפקודם המיני. מצבים נפשיים רבים עשויים לגרום לפליטה ספונטנית: לחץ נפשי, דיכאון, ביישנות, חוסר ביטחון עצמי. לאחר שהליקוי מתרחש פעם אחת חווים גברים רבים מבוכה רבה, ובפעמים הבאות מרגישים צורך עז לפצות את בן או בת זוגם ולהוכיח שמדובר באירוע חד-פעמי. רצון זה מגביר את הלחץ הנפשי ואת הסיכוי לפליטה ספונטנית נוספת. הדבר רלוונטי במיוחד כשבן או בת הזוג אינם מגלים הבנה למצב, או מציבים מלכתחילה יעדים מוגזמים בכל הנוגע ליחסי מין. הלחץ הנפשי אשר עשוי לגרום לפליטה ספונטנית מלכתחילה אינו מוכרח להיות קשור למיניות; דאגות כלכליות, למשל, ובעיות בעבודה או במשפחה עשויים אף הם לגרום לפליטה ספונטנית. תקשורת לקויה בין בני הזוג, מחלוקות בלתי-פתורות ורגשות שליליים עשויים לתרום להופעת הליקוי. דיכוי מיני בעבר, מטעמים דתיים, למשל, עשוי אף הוא לגרום לפליטה ספונטנית. לחוויות המין הראשונות בחיים השפעה ניכרת; יחסי מין מוקדמים אשר התבצעו בתנאי לחץ מבחינת מקום או זמן עשויים לגרום לפליטה ספונטנית בשלב מאוחר יותר בחיים.
- אי-זיהוי של נקודת האל-חזור. אחת התאוריות בנוגע לגורם לפליטה ספונטנית גורסת כי גברים הסובלים מהליקוי לא מזהים בצורה יעילה את נקודת הגירוי שלאחריה לא ניתן למנוע פליטה. אי-הזיהוי אינו מאפשר לגבר לנסות ולעכב את האורגזמה—עד לנקודה בה מאוחר מדי.
- גורמים פיזיולוגיים. שלל גורמים בריאותיים עשויים לגרום לפליטה ספונטנית, אם כי שיעור הסובלים מפליטה ספונטנית מסיבות פיזיולוגיות נמוך בהרבה משיעורם של הסובלים מסיבות פסיכולוגיות. דלקת בערמונית, למשל, עשויה לגרום לַליקוי. ליקויים במערכת העצבים, לעתים לאחר פגיעת טראומה גופנית, עשויים לגרום לפליטה ספונטנית. תרופות מסוימות עשויות אף הן לגרום לליקוי. מחקרים פיזיולוגיים בעבר הראו כי רמות נמוכות מדי של המוליך העצבי סרוטונין באזורים מסוימים במוח גורמות לפליטה ספונטנית. לתאוריה זו ניתן משנה תוקף בהתחשב בעובדה כי מספר תרופות מסוג SSRI, אשר מעלות את ריכוז הסרוטונין במוח, גורמות לשיפור אצל גברים הסובלים מפליטה ספונטנית (ראו: טיפול). פליטה ספונטנית המופיעה לראשונה לאחר גיל 50 עשויה להצביע על סוכרת, מחלה המשפיעה לעתים על היבטים רבים של התפקוד המיני.
- גורמים פסיכיאטריים. מחלות נפש רבות, כגון הפרעת דחק פוסט-טראומטית (סוג של חרדה) והפרעה דו-קוטבית, גורמות לליקויים בתפקוד המיני - ביניהם פליטה ספונטנית - כחלק משלל תסמיניהן.
- גורמים גנטיים. קיים חשד שטרם הוברר דיו לגורם גנטי לפליטה ספונטנית, שכן הוכח שלרבים הסובלים מהליקוי קרובי משפחה הסובלים ממנו אף הם.
טיפול
לפליטה ספונטנית קיימות שיטות טיפול המבוססות על תרגול ואשר מטרתן היא שיפור יכולת הזיהוי של הגבר את עוצמת הגירוי המיני ושיפור השליטה בפליטה. לשיטות אלו, אותן יש לבצע כצעד ראשוני, שיעורי הצלחה גבוהים. בכל מקרה שילוב בת-הזוג בטיפול מגביר את סיכויי ההצלחה.
- שיטת ה"התחל-הפסק" (סטארט אנד סטופ, באנגלית: Start and stop). מטרת השיטה היא להרגיל את הגוף לרמות גבוהות ולזמנים ארוכים יותר ויותר של גירוי מיני. בתחילה מבוצעת השיטה לבד, באמצעות אוננות. הגבר מגרה את עצמו כמעט עד לנקודת האל-חזור, מפסיק לכעשרים שניות ואז ממשיך לגרות את עצמו, וחוזר חלילה, תוך הימנעות מפליטה למשך זמן כולל של כעשרים דקות. מספר מטפלים מורים למטופל לדרג לעצמו את עוצמת הגירוי שהוא חש מ-1 (היעדר זקפה) ועד 10 (אורגזמה). הפסקת הגירוי צריכה להתרחש בעוצמת גירוי של 8 בערך, והמשכת הגירוי מתרחשת כשהעוצמה דועכת לכ-3. השליטה העצמית באוננות והעדר הלחץ הנפשי הנגרם מנוכחות בת הזוג מאפשרים בשיטה זו שיפור השליטה העצמית על הפליטה, זיהוי טוב יותר של נקודת האל-חזור ובעיקר—הארכת משך הזמן הנדרש לשם הגעה לאורגזמה. לאחר תרגול במשך זמן מה (מספר שבועות בדרך כלל) ניתן לשלב את בת הזוג בשיטה. שיטת ה"התחל-הפסק" ניתנת בדרך כלל על ידי סקסולוגים כטיפול עיקרי בפליטה ספונטנית והיא זוכה לשיעורי הצלחה גבוהים מאוד.
- שיטת ה"חנק". בשיטה זו על בן או בת הזוג ללפות בחוזקה את הפין רגע לפני שהגבר מגיע לאורגזמה; הדבר גורם למניעת הפליטה. בדומה לשיטת ה"התחל-הפסק", גם כאן יש לחזור על התהליך לאחר כעשרים שניות, לזמן כולל של כעשרים דקות. השיטה מבוצעת בתחילה בדרך כלל באמצעות גירוי ביד; לאחר שמושגת שליטה מסוימת על הפליטה ניתן לבצע את השיטה גם באמצעות חדירה.
- תרגול שרירי האגן. כיווץ ודחיפה רצוניים של שרירי האגן גורם לחיזוקם ולשיפור השליטה בהם; שרירים אלו אחראיים לפליטת הזרע. יתרון השיטה הוא פשטותה והעובדה שניתן לבצעה בכל העת, בזמן העבודה או הנהיגה, למשל. גברים רבים מדווחים על שיפור.
- שינוי התנוחה. תנוחות יחסי המין השונות גורמות לעוצמות גירוי משתנות בגברים שונים. על הגבר לזהות את התנוחה בה שליטתו על הפליטה מרבית.
השיטות הבאות אינן מביאות לריפוי הפליטה הספונטנית, והן משמשות כפתרון זמני או במקרה שהשיטות שלעיל נכשלו:
- קרם (או תרסיס) השהייה. קרם זה, אותו יש למרוח על איבר המין הגברי, גורם לאלחוש קל וזמני של האזור. גם האישה עשויה לחוות אלחוש באיבר המין שלה כשהשותף שלה משתמש בקרם השהייה, דבר המהווה חיסרון של השיטה. חיסרון נוסף הוא היעדר הספונטניות, שכן רוב תכשירי ההשהייה מתחילים לפעול רק לאחר כעשרים דקות מזמן תחילת השימוש.
- קונדום. גברים רבים חשים פחות גירוי כשהם משתמשים בקונדום, דבר המפחית את הסיכוי לפליטה ספונטנית. קונדומים מסוימים משלבים את השיטה שהוזכרה לעיל וכוללים תכשיר השהייה על גבי הדופן הפנימית שלהם. באופן זה נמנע מגע בין תכשיר ההשהייה ובין איבר המין של האישה.
- תרופות. נוגדי דיכאון מסוג SSRI מביאים במקרים רבים לעיכוב הפליטה, אך לעתים גם לבעיות בזקפה ולשלל תופעות לוואי אחרות. מספר סמים פסיכואקטיביים, כגון מורפיום והרואין, מביאים אף הם לעיכוב הפליטה. תרופות המשמשות לעיכוב הפליטה אינן מביאות לפתרון הבעיה; עם הפסקת השימוש בהן חוזרת הפליטה הספונטנית. בתרופות לטיפול בפליטה ספונטנית יש להשתמש כמוצא אחרון, אם השיטות האחרות נכשלות.
- פליטה שנייה. אורגזמה המתרחשת זמן קצר לאחר אורגזמה קודמת דורשת אצל גברים רבים גירוי רב יותר; אצל גברים אלו, לפיכך, אוננות כשעה לפני קיום יחסי מין עשויה לעכב את הפליטה.
- משיכת האשכים כלפי מטה לפני הפליטה. זוהי שיטה מיושנת אשר אינה מומלצת על ידי סקסולוגים כיום; השיטה עלולה לגרום לפגיעות ויעילותה שנויה במחלוקת.
הבהרה: המידע באיןציקלופדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.